גיאומטריה נפשית של משולשים
עלון פסיכולוגיה עברית | 29/11/2015 | 7,496 צפיות | הרשמו כמנויים
במאמרה לראות את העולם ב3D- בוחנת עדי דוויק-בונר את הדרך שאנו עוברים מהדינמיקה המשולשת בה אנו גדלים כילדים לבין זו שאנו יוצרים כהורים, דרך הפריזמה של היכולת להיות לבד. בחקירתה מנסה דוויק-בונר לברר מה מאפשר לנו בכל אחד משלבי החיים הללו, הילדי וההורי, לשאת את הבדידות בה כרוכה עמדת השלישי, שנשאר בחוץ להתבונן על קשר שמתקיים בלעדיו. תוך כך היא גם מבהירה מהו המימד המתווסף לחיינו הנפשיים בזכות האפשרות להיות לבד, וכיצד מתפתח הרובד הסמלי בחשיבתנו מתוך ההתמקמות בעמדת השלישי.
קריאתו של גיא פרל בשיריה של דניאלה ברפמן מספרה החדש "פתוח כדי סדק" חושפת את האופן בו גם היא עסוקה ביצירת עולם הייצוגים התלת-מימדי מתוך מרחב נטול מילים. שפתה של ברפמן מלאת אוקסימורונים, שמאפשרים לה ללכוד משהו מהתנועה הדו-כיוונית המתמדת פנימה והחוצה, בין התרחבות לצמצום. בשונה מתנועה זו בין עמדות נפשיות, מעלה ניצה ירום שאלות על מה שמתקבע בעמדה הילדית הנותרת מול צל ההורה אצל בוגרים שהפכו כבר להורים בעצמם. ירום מבחינה בניגוד בין מה שמתאפשר ביחסים בין הורים כיום לילדיהם, לבין מה שעדיין נמנע ביחסים בין הורים להוריהם, ותוהה כיצד ניתן להתמודד עם ניגוד זה.
השבוע התפרסמו גם כמה סקירות מעניינות לסרטים המציגים בימים אלה בקולנוע. רות נצר צפתה בסרט "פרש בודד" המגולל את סיפורו של שחקן שח המשתחרר מאשפוז פסיכיאטרי ומנסה לשקם את עצמו דרך לימוד ואימון במועדון לנערים מבתים הרוסים. הסרט מדגים את האפשרות של מטפל פצוע לעבור תהליך ריפוי משותף של עצמו ושל הנערים איתם הוא עובד, וכן עוסק במשמעות ההשתייכות לקולקטיב רוחני-תרבותי בתהליך זה. עמיה ליבליך משתפת בטורה במחשבות שעוררו בה הסרטים "מיסטר גאגא" על אוהד נהרין, ו"אחותנו הקטנה" היפני. בשני הסרטים חוותה ביטוי רגשי עוצמתי, אשר בראשון נעשה רק דרך זירת הגוף והתנועה, ובשני דווקא דרך האיפוק וההסתרה של הגוף.
גבר רואה בחשאי איך בנו נכנס לכיתה גבר עומד כמו ילד שנשאר בחוץ
[...]
גבר באמצע הבוקר גבר בלב חייו על יד גדר של בית ספר לבדו ניצב והוא זוכר שאביו פעם הלך אחריו הוא מנסה לשמוע את קול צעדיו
