רורשאך זה צבעי-מים, נכון?
עלון פסיכולוגיה עברית | 15/11/2015 | 7,735 צפיות | הרשמו כמנויים
לאחרונה, כשמסתכלים על סדרת כתמי הדיו של רורשך, אפשר לראות בה גם את המאבק בין הגישות על עתיד הפסיכולוגיה הקלינית בישראל, או את הפשרה שהוצעה ליישובו. כמו תמיד עם רורשך - זה תלוי במתבונן. המחלוקת מתבטאת בתקופה האחרונה במכתבים, בעצומות ובדיונים רבים סביב שאלת התמיכה או ההתנגדות במסמך לימודי הליבה בפסיכולוגיה קלינית, ובתוכו בעיקר במעמדו של מבחן הרורשך. השבוע פרסם יו"ר החטיבה הקלינית, עמוס ספיבק, את עמדת החטיבה הקלינית של הסתדרות הפסיכולוגים, הרואה במסמך פשרה חשובה בין הגישות, שתתרום להתפתחות המקצוע. עמדה דומה הכוללת סקירה נוספת של מחלוקת זו ניתן למצוא גם במאמרו של שחף ביתן שפורסם לאחרונה ובדיון שהתפתח בתגובות. בזירה נוספת ושנויה אף היא במחלוקת במאבק על עתיד הפסיכולוגיה הקלינית, התקיימה אתמול הפגנה בקריאה לטיפול בכשלים שביישום הרפורמה בבריאות הנפש.
האתגר שבניסיון ליישב בין עמדות וגישות שונות ואף סותרות מבלי שהמתח ביניהן ימנע התפתחות, מאפיין לא רק את הפסיכולוגיה כמקצוע, אלא גם את הפרטים שבהם היא עוסקת. במאמר מרתק בו נפרד אייל שדה מאוליבר סאקס, שהלך לעולמו בסוף אוגוסט השנה, הוא מספר את סיפורו של סאקס, על שלל הקולות שבו והדרמות ביניהם. אף שהיה נוירולוג, סאקס היה בעיקר מספר סיפורים שתרם באופן משמעותי להתפתחות הגישה הנרטיבית ולשימוש בה. בסוף חייו, לאחר שהקשיב באופן פתוח ומלא סקרנות לסיפוריהם של מטופליו, סיפר סאקס גם את חייו, תוך הקשבה לריבוי הקולות המספרים בתוכו, וסיים בתחושה שהצליח להשכין שלום בתוכו.
סיפוריהם של המתמודדים עם קשיי פריון העוברים טיפולי פוריות נותרו עד לשנים האחרונות לא מסופרים. היעדר ההקשבה להם נבע מהתייחסות למצבם הרפואי גרידא, במנותק ממהשלכותיו הנפשיות ומהקשרים ההדדיים בין השניים. חנה גילאי גינור מתארת את התפתחות ההכרה בקשרים אלה ובמרכיב הטראומטי שבהתמודדות עם קשיי פריון, שהובילה ליצירת תחום הייעוץ הנפשי למטופלי פוריות. בעוד שבעולם תחום זה כבר מוכר יחסית כתחום התמחות, בארץ קיים עדיין פער גדול בין היקף הפניות לטיפולי פוריות לבין מידת ההתייחסות הניתנת לצד הנפשי של טיפולים אלה.
מסעה הנרטיבי של אורנה קסטל, פסיכואנלטיקאית לאקניאנית, נפרש בספרה החדש "אמא-חור-אני". הספר נע בין זמנים ומרחבים פנימיים וחיצוניים, ממשיים ודמיוניים, מחיי המחברת, ומזמין את הקוראים להצטרף אליה במסעה אל הלא-נודע. ספר חדש נוסף, בשם "הבת המחוננת: תיאורי מקרה", מביא את סיפוריהם של ילדות מחוננות. הספר, מאת חנה דויד, נועד לסייע לאנשי חינוך באיתור ילדות מחוננות ועבודה איתן.
רורשאך זה צבעי-מים, נכון? אותה צורה עצמה עם תוספת של כיתום אדום משנה במקצת את תוכן סיפור-המעשה והופכת את כל העניין לשני דובים רוקדים כף אל כף בהיפוך מין אלמוג או יצור תתימי חבל שאין כאלה על היבשה (דוד אבידן, מתוך שירים חיצוניים)
