אני עוקבת אחר זכותי למולדת
עלון פסיכולוגיה עברית | 4/5/2014 | 7,460 צפיות | הרשמו כמנויים
בין המצרים, בין יום השואה ליום הזיכרון, ורגע אחרי שמחת העצמאות. בליל רגשות על פי הזמנה, תנועה רועדת ומרעידה בין פרטי לקולקטיבי, בין אימה לאמונה, בין יאוש ליש.
איך שורדים את סוף העולם? במאמרה המרגש, פותחת לנו דינה מסתאי צוהר לעולמן של משוררות יהודיות ממוצא גרמני שהמשיכו לכתוב בגרמנית לאחר השואה, ומנסה להבין מה הבחין בין תשוקתן הנשית לחיים וחיפושן אחר המולדת האבודה, לבין הבחירה של כמה מעמיתיהן הגברים לשים לחיים סוף. מאמר נוסף מיוחד ליום השואה הוא זה של ד"ר נטליה חבורוסטיאנוב שפורשת את מחקרה על מנגנוני התמודדות של ניצולי שואה יוצאי בריה"מ לשעבר והשלכותיהם על התערבות טיפולית. על מושג 'הילד הפנימי הפגוע' כמייצג את חווית ילדי השואה ועל המשחק ככלי טיפולי המייצר מקום טיפולי מוגן בעל אווירה מזינה ומפתחת המסייעת לניצולים למלא את החסכים הפסיכולוגיים של ילדותם.
מלבד זאת, חומרים נוספים ומעניינים זמינים לקריאתכם - ביום העיון 'יצירתיות ואותנטיות במבט קלייניאני' בארגון התוכנית לפסיכותרפיה, לימודי המשך ברפואה' אוניברסיטת תל אביב, התארחה הפסיכואנליטיקאית הקלייניאנית הבכירה אירמה ברנמן-פיק. יעל סיון כותבת על חשיבות הפונקציה היצירתית של האם ושל המטפל, על אמהות מזויפת ועל החשיבות של הכרה בקיומם של חלקים לא אותנטיים שיש בכל מטפל. מומלץ מאד. נורית ענבר-וייס בעוד טור מעניין על 'ריפוי בהנקה' - הדימיון הסימבולי בין תהליך ההנקה וההשפעה ההדדית של האם והתינוק זה על זה, לבין תהליכים טיפוליים של הזדהות השלכתית והכלה. גיא פרל מנתח את שיריה של המשוררת בכל סרלואי בספרה 'בית בחיק הלילה', וכותב על משאלת השיבה אל השלם והמואר, ועל האופן שבו המרחק השבר והאפלה נוכחים בשירים בערבוביא. אור וחושך נוכחים גם בספר הילדים של עירית סדן 'מועדון המכשפות הכי טובות' המבקש לפתוח לילדים (ולמבוגרים המלווים אותם) צוהר לעולם הפנימי בו מצויים 'שדים', מחשבות רעות, כעסים ותוקפנות, כמו גם רגשות חיוביים שלא נמצא להם פורקן בכל מקום ומול כל אחד. מלבד פרק מהספר תוכלו להציץ גם ב'מדריך המכשפות למטפלים'.
שבת שלום!
"אני עוקבת אחר זכותי למולדת
זו הגיאוגרפיה של ארצות ליליות
שם הזרועות פרושות לאהבה
תלויות צלובות על קווי הרוחב
על בלימת ציפייה- "
(מאת מאשה קאלקו, תרגמה מגרמנית: דינה פון שוורצה)
