מה שמעציב זה לא שהארץ משתנה
עלון פסיכולוגיה עברית | 4/4/2014 | 8,311 צפיות | הרשמו כמנויים
תחילת השבוע החולף נצבעה בצבעי השחיתות בצמרת. מעבר לפרטי הפרשיה הקונקרטית, מעניין היה להתבונן (ולחוש) בקשת התגובות הרגשיות שמעורר (עוד) סיפור שכזה בנפשותיהם של אזרחי ישראל - אכזבה, עצב, כעס, ייאוש, חוסר אמון, זלזול, אדישות והימנעות או דווקא תקווה לשינוי היו חלק מהתגובות שרחשו ברחוב הישראלי. ומה לגבי ההשפעות ארוכות הטווח של אטמוספרה ציבורית לא בטוחה, עוד חשיפה ועוד עוולה - האם ניתן להתייחס לשחיתות כפגיעה טראומטית מתמשכת בנפש האומה?
המאמרים השונים שעלו השבוע לאתר מתייחסים, כל אחד בדרכו הייחודית, ליחס שבין החוץ לפנים, בין סביבה להשפעתה על הפרט - אורה ברקן השתתפה בכנס 'מעגלים התיחסותיים' של הפורום הישראלי לפסיכואנליזה ופסיכותרפיה התייחסותית שעסקה בין היתר בהרחבת הזהור הטיפולית מהמישור האישי למישור החברתי והתרבותי. ברקן מביאה רשמים משתי הרצאות מעניינות - האחת עסקה בטיפול רגיש תרבותית ובעצם על היעדר טיפול רגיש תרבותית בישראל, שהינה מיסודה חברת מהגרים ואילו השנייה בסוביקטיביות המטפל כגורם מעצב בסיום טיפול | חשיפת העובר לאלכוהול בכל שלבי ההיריון גורמת לפגיעה בלתי הפיכה במוח המתפתח. קשת נזקי האלכוהול בעובר נקראתFASD - Fetal Alcohol Spectrum Disorder וכוללת מגוון רחב של הפרעות, בהן הפרעות נוירולוגיות, הפרעות פסיכולוגיות והפרעות התנהגותיות. במאמר חשוב ומחדש דנים בתופעה ד"ר יהודה סנצקי, מנהל מרפאת 'מ.ש.ב' (מניעת שתיית אלכוהול בהריון) בבית החולים שניידר ויעל צ'רניחובסקי, מציגים מחקרים עדכניים בנושא ודנים בדרכי טיפול בתופעה ובחשיבות האבחנה, המודגמות באמצעות תיאור מקרה | השדה הטיפולי בישראל מתפתח ומשתנה ודורש הגדרות מחודשות של מהות הטיפול וזהות המטפל - בתהליך שנמשך כמה שנים וכלל אנשי מקצוע רבים, חידד האיגוד הישראלי לפסיכותרפיה את ההגדרה המקצועית ואת דרישות ההכשרה והרחיב את הקריטריונים לקבלת חברים לאיגוד בעתיד. הרחבה זו מאפשרת לכל פסיכולוג טיפולי, עובד סוציאלי, מטפל באמנות וקרימינולוג קליני שיעמדו בקריטריונים המנוסחים להתקבל לאיגוד. ד"ר דרור אורן, חבר וועד האיגוד, מתאר בטור דעה אקטואלי את הרקע לתהליך, את תוצאותיו ואת המשמעויות הנגזרות ממנו. מהי פסיכותרפיה לדעתכם? מוזמנים להגיב וכן לשלוח אלינו מאמרי תגובה.
גם באגף ה'פסיכובלוגיה' שלנו תוכלו להנות השבוע מטקסטים שלא כדאי לפספס -
אסתר פלד מוצאת עצמה כמעט נאלצת לגבש מחדש את מחשבותיה בדבר השימוש בתרופות פסיכיאטריות. למה רק כמעט? כדי לגלות, מומלץ ביותר לקרוא את הפוסט החדש שלה, שמהווה עוד פרק בדיון המתמשך באתר בנושא השימוש בתרופות - על סבל, מניעתו והיכולת לשאת אותו. כדאי להציץ גם בתגובות המעניינות שכבר התאספו בתחתית הפוסט. רועי סמנה מסתכל לעין הרע בלבן של העין - כותב על ההיסטוריה של האמונה המאגית הזו, שלא נס ליחה, ועל הנגזרות הפסיכולוגיות שלה - מה מפסיד צר העין ואיך נפגע המפחד מעינו הצרה של האחר? פוסט מאיר עיניים. נורית ענבר-וייס מציירת קווים להתבוננות קשובה לפרטים ומתמקדת באופנים בהם פסיכותרפיה מטפחת את יכולת ההתבוננות של המטופל. פרופ' עמיה ליבליך, בעוד פוסט תרבותי - על שני סרטים וספר בהם מככבים גברים-ילדים מזדקנים, כרמלה שטיין בסיפור מכמיר לב על מרצה שמייחלת לאהבה ורות נצר כבר מריחה את ליל הסדר הקרב ומקדישה את הפוסט החדש שלה לאליהו הנביא, המושיע הגדול ולקריאה 'אבי אבי', 'אלי אלי' כניסיון להשיב ישות הורית-גואלת שאבדה, אל הכאן והעכשיו.
בברכת שבת שלום וניקיונות נעימים למנקים,
"מה שמעציב זה לא שהארץ משתנה
שפצעי המחצבות קרועים,
הלוא אין דבר שאי אפשר לרמות בצבעים
אלא שאצלנו האוויר אוזל
ולא נמריא להרים..".
(מתוך 'לאן היינו הולכים', נתן יונתן)
