פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי
ובקיץ הוא יוצא אל מחוץ לעצמו

ובקיץ הוא יוצא אל מחוץ לעצמו

עלון פסיכולוגיה עברית | 9/8/2013 | הרשמו כמנויים

אלה ימי אוגוסט הלוהטים, ימים בהם מסדרונות האקדמיה הולכים ומתרוקנים וחדרי טיפול שוקקי חיים הופכים באחת לקליניקות רפאים. רבים וטובים מתעופפים מכאן, רבים וטובים אחרים נשארים במקומם אך מעופפים ברוחם למחוזות חופש והפוגת מה מן השגרה השוחקת. מלבד האפשרות ל'הטענת מצברים', החופש מייצר לא פעם הזדמנות להתרעננות מחשבתית, ליציאה מן הגבולות המוכרים ולתהיות הנוגעות למהות העבודה היום יומית שלנו.
אחד מהתארוטיקנים שמבקש לאתגר את חשיבתנו על מפגש בין מטפל למטופל הוא פרופ' לואיס ארון, מן הפסיכואנליטיקאים הבולטים והנועזים בזרם ההתייחסותי. לפני כחודש הגיע ארון לארץ על מנת להשתתף בכנס מרתק שהתמקד בחשיבותה של הפגיעות במפגש הטיפולי וכעת אנחנו שמחים להציג לכם שתי סקירות מקיפות ומעוררות מחשבה של התכנים שנידונו בשני ימי הכנס. במסגרת רשמיה המפורטים נוגעת שירי רז בסוגיות המרכזיות שהעסיקו את הדוברים השונים - מה משמעות כניסתו של המטפל ל'מרחב של פגיעות'? כיצד ניתן להיחלץ מן הבינאריות הטמונה בחשיבה הפסיכואנליטית ומיהו אותו שלישי חמקמק שמאפשר לעשות זאת?, את התמונה משלים גלעד בר-לב שמתמקד בסקירתו בשיחותיו של ארון ותוהה האם השאיפה שמציג ארון להשתחרר מן התפיסה הפסיכואנליטית הבינארית לא מייצרת בעצמו בינאריות משתקת.

מלבד זאת, תוכלו למצוא השבוע באתר, טקסטים מגרי מחשבה נוספים - ענבל רווה דנה בקולנוע ככלי טיפולי השלכתי שבאמצעותו ניתן לגייס מתבגרים להיפגש עם עולמם הפנימי ונעזרת בתיאור טיפול בקבוצת נערים על מנת להציג את כוחות הריפוי המיוחדים של המצלמה.  באגף ה'פסיכובלוגיה', רות נצר מוצאת פתקאות מצהיבות בתוך ספרים ישנים, יוצרת פסיפס מזוטות החיים ותוהה אם אפשר לקרוא לכל זה שיר. פרופ' עמיה ליבליך קראה את ספרו החדש של מאיר שלו 'שתיים דובים', ונותרה מוטרדת מאד מהאלימות העזה המוצגת בספר ומכך שרצח מתואר בספר כמופע תרבותי-אנושי נורמאלי. התכתבות קצרה שלד"ר רננה אלרן עם מייקל אייגן (!) העלתה בה מחשבות על המוות הכרוך בכתיבה וכשאייגן שולח אותה למסע בעקבות המושג העלום  'duende', היא החליטה לכתוב על זה פוסט ולהזמין גם אתכם להרפתקה. במסגרת פרויקט הפודקאסטים שלו, מבקש הפעם ד"ר ארנון רולניק לתהות על קנקנה של האהבה ולשם כך מקריא את מאמרו של הפסיכולוג יששכר עשת הכותב ש'אהבה היא אחת הצרות הגדולות ביותר של המין האנושי', האזינו ואולי תגלו שבכל זאת קיימת תקווה.

נסיים בפרידה עצובה מאחת הדמויות המרכזיות בתחום המחוננים בישראל, הפסיכולוגית ד"ר אריקה לנדאו ז"ל שהלכה לעולמה בתחילת השבוע. בפוסט מיוחד ב'שפיות זמנית' המוקדש ללנדאו, תוכלו למצוא הפניה לביוגרפיה המוצגת באתר הבית שלה וכן קישור לראיון עמה בעיתון 'דה-מרקר'  בו ניסחה ברהיטות את עמדותיה ואת תחומי המחקר בו עסקה. בנוסף, ד"ר חנה דויד, ש'אם המחוננים' הייתה גם אחת מאמותיה המקצועיות,  נזכרת במורת הדרך שלה ומסכמת את העקרונות שלימדה אותה לנדאו לאורך השנים, בהספד שאורג בין המקצועי לאישי ומתפרסם בבלוג ההנצחה שלנו 'עזבונות'. יהי זכרה ברוך.

הבלוג 'עזבונות' מיועד להנצחת דמותם ופועלם של עמיתים חברי הקהילה המקצועית בישראל שהלכו לעולמם- אנחנו מזמינים אתכם לשתף ב'עזבונות' שהותירו עמיתים בידיכם ובליבכם -  דברי הספד, קטעי זיכרון, קטעי מידע לגבי קורות חיים ועשייה בתחום הטיפול והמחקר ועוד.  חומרים מתאימים ניתן לשלוח לכתובת: hebpsy.content@gmail.com. תחת הכותרת 'לבלוג עזבונות'.
"אדם חי בעולם שאותו הוא עושה לעצמו...

ובקיץ הוא יוצא אל מחוץ לעצמו

ובסתיו הוא חוזר חזרה לעצמו

ורואה מה עשה לעצמו

בקית ומה לא עשה לעצמו

מבחין בין זה לזה ומבין לעצמו"

(מתוך 'אדם חי בעולם', נתן זך)

עוד בבלוג של עלון פסיכולוגיה עברית

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.