אף על פי שבינינו מפעם לפעם

עלון פסיכולוגיה עברית | 9/10/2012 | הרשמו כמנויים

עם תום חגי תשרי בלוח השנה העברי ולקראת החזרה לשגרה (חלקנו יראו בה שגרה מבורכת, אחרים יקבלו אותה בצער) יבול של מאמרים שפורסמו באתר בשבועות אלו. מספר מאמרים עוסקים בתיאוריות פסיכואנליטיות לטיפול: מרקו מאואס ממשיך לדון במשמעות יחסי המין והעונג המיני, הנשי בעיקר, בהעדר יצוג לנשי. אפשר להיזכר במאמר הקודם של מאואס, הנשען על התיאוריה הלאקאניאנית, ובעיקר על הפרשנות של מילר לתיאוריה זו. זהורית שמחון אסולין מתארת את המשולש ביחסי מטפל-מטופל וקופת החולים, *במאמר מרתק הקושר תיאוריה אנליטית ומציאות טיפולית. גם סקירת הרומן "רצפת חול" מאת אורית גרוס מובאת בשפה אנליטית, בהסתמך בעיקר על מושג "האל-ביתי" של פרויד, נעמה לב ארי מתארת כיצד הטיפול בספר נוגע במקומות שהאינטימיות והזרות כרוכות בו. ועוד על פרדוקסים טיפוליים, וכריכה של קרבה וריחוק בפוסט של טל סער, הפורשת את רגשותיה כלפי המטפלת שלה. גם תמי קויפמן מתארת בשפה פיוטית חוויה של התערבבות וטשטוש גבולות.

יונתן קושניר מביא אף הוא מאמר המשך העוסק בחרדות אצל ילדים, והפעם, על תלונות גופניות וסימפטומים גופניים המייצגים חרדות אלו. חרדה ודכאון אצל מתבגרים מתוארים בפוסט בשפיות זמנית. שני פוסטים עוסקים באבהות: האחד, בתופעת דכאון לאחר לידה שחווים גברים, והשני, בקשר שבין גיל האב והסיכון להופעת אוטיזם אצל הילדים - האם גם לגברים שעון ביולוגי מתקתק? ועוד על גברים, שני פרקים מספרה של לנדי בנקרופט, "למה הוא עושה את זה?", העוסק בגברים כעסניים ומערכות היחסים שהם יוצרים.

מכבי שירותי בריאות מגייסת פסיכולוגים/ות
למרפאות בריאות הנפש והתמכרויות במגוון אזורים בארץ

פרופ' חנוך ירושלמי, המרבה לכתוב על הדרכה, נוגע הפעם במשמעות של היות עד הן בטיפול והן במפגש ההדרכתי. נזכיר כי נפתח הפורום לעמיתים הניגשים לבחינת ההתמחות בפסיכולוגיה קלינית במועד הקרוב. סוגרת את הרשימה העשירה ליטל קפלן, בסקירה מקיפה ומעמיקה של סימפוזיון בינלאומי בנושאי אובדנות שנערך לפני כחודש בישראל. וכדי לחתום ברוח מחויכת, האם ידעתם שלסלמון מת יכול להיות יחס שונה לגירויים שונים? עוד על המחקר הזה ועל פרס האיג-נובל, בשפיות זמנית. עם בוא עונת הגשמים נייחל לשנה גשומה ומבורכת, לכל אחד ואחת מקוראי האתר ולכולנו.

* המאמר כולל תיאור מקרה ומוגבל לעיון בעלי הרשאה מקצועית.

"אף על פי שבינינו מפעם לפעם,

נדמה שאיבדנו כל טעם

ואין לזה סוף.

בכל זאת, מזל שהשמש זורחת,

וטוב שאנחנו ביחד. " (מילים: יעקב גלעד, לחן: יהודית רביץ)