דו"ח האום: קשיים נפשיים נענים בתרופות ולא בטיפול נפשי

שפיות זמנית | 23/8/2017 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג

בדו"ח האו"ם על בריאות הנפש בעולם נמצא כי הגישה השלטת כיום היא הגישה הביו־רפואית, המעודדת שימוש בתרופות כמרכיב מרכזי, תוך הזנחה של טיפול נפשי ותמיכה פסיכו־סוציאלית. מהדו"ח עולה שכאשר מטופל מדווח על קשיים נפשיים לרוב המענה יהיה תרופתי, ולא יכלול הפנייה לטיפול פסיכולוגי, זאת על אף שגישה זו לא הוכחה כיעילה במיוחד.

הרצון שהיה מאז ומתמיד להתרחק ממחלות נפשיות ו"לגרום להם להיעלם" בדרך זו או אחרת המשתלב עם הצורך בעידן שלנו "לפתור את הכל מהר" יוצר תפיסה המושתת על רצון להעלים את המחלה מהר בעזרת תרופות. 

אם לרגע נעזוב בצד את השאלה והתהייה על האם בכלל התרופות "פותרות" את הבעיה.
אני נשארת עם השאלה של מהו טיפול פסיכולוגי לבעיה נפשית. 

טיפול ותרופות דומים (ושונים) בהיותם אמצעי עזרה להתמודד עם מחלות וקשיים נפשיים, לשניהם לוקח זמן להשפיע, ולשניהם יש השפעות צידיות על המטופל. 

אבל מעבר למחיר הכלכלי הכרוך בטיפול, טיפול הוא לא דבר קל. ללכת לטיפול יכול להיות חשוף יותר מאשר לקחת תרופה בצינעה. יותר מכך, טיפול מחייב להתמודד עם הפחדים, הרגשות, המחשבות ולדבר עליהם במקום לקחת תרופה ולקוות שהם "יושתקו".

נראה מהדו"ח שפיתרון תרופתי הינו בעל יעילות מוגבלת. אני לא בטוחה שטיפול פסיכולוגי הוא פיתרון יעיל, אבל אני חושבת שבניגוד לתרופות, הקשיים שהאדם חווה בטיפול הם דווקא החוזקות איתן הוא יוצא.