האם קפיטליזם מעודד עמדה נרקיסיסטית?

שפיות זמנית | 26/9/2016 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג

מאמר שפורסם בגרדיאן וסוקר את ספרו החדש של וויליאם דייויס, "תעשיית האושר", מתאר את השינוי בתפיסת האושר והיחס החברתי כלפיו. טענתו של מחבר הספר היא שמאז שהתגלה היתרון הכלכלי והעסקי הטמון באושר של לקוחות ושל עובדים, האושר הזה אינו מתקיים עוד כמטרה בפני עצמה, אלא ככלי להגדלת רווחים. לכן מושקעים משאבים רבים במחקר הנסיבות והתנאים של רגשותינו במצבים שונים, כצרכנים וכעובדים, ובניסיון להשפיע עליהם כך שיובילו להגדלת הצריכה או התפוקה. תוצאה אחת של מצב זה היא שא/נשים נעשו עסוקים הרבה יותר באיך הם מרגישים במצבים שונים ובבקרה מתמדת של חוויותיהם. באופן די פרדוקסלי, אנו מרגישים שהשאלה איך אנו מרגישים והאם אנחנו מרוצים היא חשובה דווקא בגלל מי שמתעניין בעיקר באופן שבו יוכל להרוויח מהתשובה. אנשים מתבקשים לספר על תחושותיהם ולבטא את מידת שביעות רצונם באינספור מצבים, מכיוון שזה חשוב לאינספור מפרסמים, נותני שירות, מעסיקים לדעת זאת. האם אושר הוא באמת מה שאומדים כאשר מנסים להעריך את המצב הרגשי שיוביל לרכישה עתידית או לתפוקה גבוהה יותר בעבודה? זו כבר שאלה אחרת.