פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי
גם אתם תהיו זקנים פעם.

גם אתם תהיו זקנים פעם.

ד"ר ניצה ירום | 25/6/2016 | הרשמו כמנויים

גם אתם תהיו זקנים פעם -
במסגרת הדיון החם המתנהל עכשוו על מאפייניו של דור ה-Y - דור צעירי ההווה, שהוא עניין חשוב בהכרת המציאות התרבותית, הכלכלית והנפשית בה אנו חיים, ברצוני להתמקד הפעם בקשייהם של מטפלים צעירים – נציגיו - כפי שהם באים לידי ביטוי בעבודתם הטיפולית . כאשר הייתי מטפלת צעירה טיפלתי באנשים מבוגרים וזקנים, ואילו היום, משהזדקנתי, אני מטפלת ומדריכה צעירים, בוגרים ומבוגרים. מתוך התנסות זו ברצוני להאיר את הקושי לשיח הבין-דורי - בין מטפלים צעירים לבין הדורות השונים שבהם הם מוזמנים לטפל. אם אנו מדברים על מטפלי דור הY או הX, אפשר לומר שהקשת הטיפולית הנדרשת מהם היא בכל האלפא-ביתא: מ- C (CHILDREN, ילדים) ועד O ( OLD, זקנים), כשמדובר באפשרות ובהצלחה של הקשר עם המטופלים. כנציגה מיומנת של דור ה-O ברצוני לנסות לעזור.
בסמינר קליני שאלה רחלי (שם בדוי), לגבי הקושי שלה כמטפלת - כבחורה, כאישה צעירה – במפגש עם מטופליה הזקנים: האם אפשרי בכלל מפגש בין-תרבותי שכזה, כאשר עצם הניראות שלה כצעירה ובריאה גורמת לה לחוש לא נוח במפגש הטיפולי מולם? נראה שבמובלע היא שאלה בכנות ובאומץ לב איזה סיכוי טיפולי יש למפגש שכזה, אם הנעורים והבריאות הם בצד שלה – אז מה יש לה להציע לזקן החולה שמולה?
אנסה ללבן את השתקפויות המראה הבין-דורית שלפנינו, לפי הבנתי, דרך דוגמא מקבילה. אני מספרת לרומי (שם בדוי), שהיא בחורה צעירה, על כך שעומדת לבוא צלמת עיתונות לצלם אותי, והיא אומרת לי: "אל תדאגי, את נראית בסדר גמור". ואני אומרת:"להרגיש שאני נראית בסדר כאישה מבוגרת –זה לא עניין פשוט בכלל. חברות שלי ונשים בגילי אומרות: 'כל פעם כשאני עוברת ליד חלון ראווה אני מסתכלת באישה המשתקפת אלי, ואומרת לעצמי: מי זאת הזקנה הזאת?' ". ורומי המקשיבה לי אומרת:"אל תדאגי, גם אצלנו זה ככה".
נתחיל באמירתה של רומי הצעירה שגם היא וחברותיה מסתכלות על עצמן במראה, מלאות ספקות לגבי הניראות של גופן. גוף נשי מועד כנראה לעורר גם עונג, אבל גם חוסר בטחון: אני לא שמנה מדי? מסתבר שהדיאלוג שלנו, של גברים ושל נשים, עם גופנו, בעיקר עם הניראות שלו - טורד אותנו בכל גיל. בניסיון להתמודד עם שאלתה של המטפלת הצעירה רחלי שבה פתחנו, על כך שהיא אינה חשה בנוח במפגש שלה עם מטופליה הזקנים, ניתן לומר שיתכן שהמראה הבין-דורית מעלה במטפל/ת צעיר/ה מבוכה כש'הצעיר והבריא' משתקף אליו ואליה בעין הממשית של האחר – המבוגר והזקן - כמעין אידיאליזציה של מצבו. הנעורים והבריאות שלהם מעוררים אולי קנאה במטופל המבוגר והזקן, ואולי גם ערגה, התעוררות ואהבה. אלא כפי שאמרה לי רומי – גם אצלה ואצל חברותיה ההשתקפות הגופנית שלה (בהיותה צעירה ובריאה) – מעוררת בה אי-נחת, כשהיא משתקפת אליה בחלונות הראווה. אז יתכן שמטפלת צעירה, כמו צעירות רבות, מרגישה אי-נחת לגבי המראה שלה, אבל מול המראה הזקן - הרגשתה משתפרת, היא נראית טוב.
כולנו כמטפלים מושפעים מאידיאל היופי ומתרבות הנעורים המשווקת אלינו מכל פריים ומכל פרסומות. גם אצל מטפלים ההזדקנות נתפסת כ'גופנו שבוגד בנו', בשעה שגופנו משתנה כל הזמן, בכל גיל וכל מצב. הגוף המזדקן מעורר אי-נחת באנשים ונשים כשהם מתבגרים. "מי זאת הזקנה הזאת?" אמרתי ואומרות נשים אחרות. ואין ספק שתרבות הנעורים משפיעה על כולנו, כך שכל סטייה ממנה יכולה להיתפס כמשהו שאי-אפשר להשלים אתו.
אלא שלבטיה של מטפלת כרחלי האם הניראות שלה כ'צעירה ובריאה' מונעת ממנה אמפתיה כלפי מטופליה הזקנים, הם תזכורת לאפשרות הפיתוי שלנו כמטפלים להתנחם 'בבריאות' שלנו. אבל, כפי שרקר לימד אותנו וכפי שרומי הצעירה שהוזכרה לעיל הדגימה לנו – שאלות ולבטים לגבי עצמנו, כולל לגבי הניראות שלנו, מלווים אותנו בכל גיל, ולכן כדאי שלא נתנחם מול מראת המטופלים, כאילו הם החולים ואנחנו הבריאים. להפך, סיכויו של מפגש טיפולי שכזה הוא ביכולת לא להתבצר ב'נעורים ובריאות', אלא שנתעניין בספקות ובלבטים.
יתכן שלבטיה של רחלי משקפים רוח של דור, שהרי גם היא מדברת על 'מפגש בין תרבותי', או כפי שמדובר כיום – על מפגש בין תרבות דור ה- Y והדורות שלפניו. אלא שכשמדובר במטפל צעיר, הרי שהמיוחדות של התרבות שבה הוא חי ואותה הוא מכיר אולי מקשה לפגוש בני דורות ותרבויות אחרים, אלא שזוהי מהות העבודה הטיפולית – לגשר בין הדורות, כפי שצריך להתאפשר גם במשפחה וגם בחברה.
כשהפער הגילי במפגש הטיפולי מביא אתו רוח אחרת וגוף אחר – פירוש הדבר ששני אנשים שונים ונפרדים אמורים לגלות עניין בזולת השונה שלפניהם. המטופל ישמח או ידוכדך מ'הצעירות' שלפניו, אלא שדרכה הוא יספר על עצמו ועולמו, כפי שהמפגש הטיפולי יועד. המטפלת הצעירה כמו רחלי יכולה, אם להיענות לשאלתה, להתעניין בעולם ובגופניות שאתה חי מי שאותו הזמינה למסע הטיפולי- המטופל שלה. הדלת הנפתחת היא להיכרות מסוג נוסף, שמי שאינו רוצה בה אולי יבחר לעצמו עיסוק שונה. בזירה הטיפולית אנחנו פוגשים את החרדות שלנו , תגובות גופניות ונפשיות המתעוררות בנו. אם זה לא יפחיד – זה מרתק. וחוץ מזה, כדאי לזכור שגם אתם תהיו זקנים פעם .

עוד בבלוג של ד"ר ניצה ירום

בעקבות יום האשה - מחשבות על יחסי נשים-גברים בזמננו טכסים וחפצים הפכו תחליף לאינטימיות. וכך, משלוח...

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

סילביה איילוןסילביה איילון1/7/2016

מרגש..........ממש חשוב!!!. ניצה מודה לך מעומק ליבי !!!..........עוד אמשיך לקרוא את מה שכתבת שוב ושוב ..............................

סילביה איילוןסילביה איילון1/7/2016

מרגש..........ממש חשוב!!!. ניצה מודה לך מעומק ליבי !!!..........עוד אמשיך לקרוא את מה שכתבת שוב ושוב ..............................