התמודדות מערכת החינוך עם אובדנות בקרב בני נוער
שפיות זמנית | 24/4/2016 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג
כתבה של אור קשתי שהתפרסמה בעיתון "הארץ" סוקרת ממצאי מחקר שבדק את הגורמים לאובדנות בקרב בני נוער וכן את יעילותן של תוכניות התמודדות שונות שהוכנסו לבתי הספר. המחקר, שנערך בישראל וב-11 מדינות באירופה, בדק את שכיחותם של נסיבות ומאפיינים שונים של מקרי אובדנות של בני נוער, ומצא כי ביותר ממחצית מהמקרים קדמו להתאבדות היעדרויות מבית-הספר, ב60% מהמקרים קדם להתנהגות האובדניות ויכוח קשה או עימות שעורר תחושת השפלה, יותר משליש מהמקרים נעשו על-ידי עולים חדשים או ילדים לעולים, וב46% מהמקרים חברים ידעו על הכוונה להתאבד אך לא דיווחו על כך למבוגר.
בבדיקת יעילות תוכניות התערבות להפחתת שיעור האובדנות בקרב בני נוער, נמצא כי תוכניות שמכשירות תלמידים לזיהוי מצוקה אצל חבריהם ומלמדות אותם על חשיבות הדיווח למבוגר והפנייה לסיוע הן האפקטיביות ביותר. למרות ממצא זה משרד החינוך דחה את יישום תוכנית ההתערבות הזו, ועורר בכך ביקורת מצד חוקרים מובילים בתחום. גם ההשתתפות במחקר בישראל הותרה רק בתיכונים מקצועיים שנמצאים תחת משרד הכלכלה, ולא בתיכונים ובתי ספר של משרד החינוך. הסירוב של משרד החינוך נוגע בשאלה האם העלאת הנושא של אובדנות ודיבור עליו עם בני נוער מהווה גורם סיכון, או לחילופין דווקא מאפשר איתור מצבי סיכון וסיוע בטיפול בהם? הגישה של החוקרים הנסקרים בכתבה מעודדת דיבור על אובדנות והעלאת מודעות לאפשרויות סיוע, בעוד שעמדת משרד החינוך מעדיפה עדיין להימנע מכך.
