15.2.2011: מה משותף לטייגר וודס, ליהודה פוליקר וליו גרנט?
שפיות זמנית | 15/2/2011 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג
אכן, שלושתם חלק מ-70 מליון המגמגמים (כך לפי הסטטיסטיקות) החיים כיום בעולם. מחקרים בנושא מראים שבניגוד למה שמקובל לחשוב, לגמגום אין מקור נפשי, פרט למקרים שהופיע בעקבות טראומה חריפה. על פי רוב, גמגום הינה תופעה מולדת, כפי הנראה בעלת בסיס גנטי כמו גם סביבתי, וחוקרים שונים טוענים שחלק מהמקור לבעיה זו היא שהדיבור המובנה והמוטעם הוא אחד מההישגים המאוחרים ביותר באבולוציה האנושית, ועל כן פגיעותו.
הטיפולים בגמגום יכולים לשפר באופן משמעותי את רצף הדיבור, אך לעיתים רחוקות יובילו להיעלמותו המוחלטת. הטיפולים המקובלים היום מגוונים ביותר (תרופות, עיצוב התנהגות, מכשור אודיטורי) ונראה שהצטבר ידע רב על אבחון וטיפול בגמגום בגיל צעיר.
"אם יש משהו אחד שמאפיין את המגמגמים, זה שכולם רוצים להסתיר את הגמגום שלהם, ויעשו הכל כדי שלא יראו וישמעו אותם". טוען יו"ר ארגון המגמגמים בישראל, בני רביד, בכתבה שהתפרסמה בסוף השבוע האחרון ב"הארץ". אפשר לקוות כי הסרט המצליח "נאום המלך", המתמקד בבעיית הגמגום של המלך ג'ורג' השישי, אולי יעשה קצת יותר צדק, וימסמס במעט את הסטיגמה איתה מתמודדים הסובלים מגמגום.
