מה מונע את השימוש במשחקי מחשב בטיפול בילדים?

שפיות זמנית | 10/11/2015 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג

בעוד שמשחקי דמיון ומשחקי קופסה מהווים לעתים קרובות כלים מרכזיים בטיפול בילדים, משחקי מחשב כמעט ולא נכנסים עדיין לחדר הטיפול. מדוע מטפלים נוטים לתפוס את המשחקים ה"ישנים" כמאפשרים ביטוי עצמי של הילד המטופל ועיבוד של תכנים המעסיקים אותו דרך משחק, בעוד שאת משחקי המחשב הם נוטים לתפוס יותר כהסחת דעת שתרחיק מעולמו הפנימי? ייתכן שחוסר היכרות עם המשחקים מעורר רתיעה, הן מכך שייווצר קושי לבסס קשר במקום בו המטפל פחות מיומן, והן מכך שחוסר ההיכרות עם הניואנסים במשחקים השונים תגביל את אפשרויות ההבנה והפרשנות של המטפל לתגובותיו של הילד למשחק.
מאמר שפורסם לאחרונה בנושא מציע כי בניגוד לחששות אלו, השימוש במשחקי מחשב עשוי לסייע ביצירת הקשר בין המטפל לילד או הנער המטופל, ולתרום לביסוס תחושת הביטחון של המטופל דווקא מכיוון שהוא מיומן יותר במשחקי מחשב מהמטפל. כמו כן, באמצעות משחק המחשב המטופל יוכל גם לבטא תחושות של תסכול, כעס או פחד מדמויות מרתיעות,  וגם להכיר צורות התמודדויות חלופיות עם הרגשות שמעורר המשחק, אותן ידגים המטפל במשחקו.
הכנסת משחקי מחשב לחדר הטיפול נחשבת עדיין לזרה וחדשה, קרקע לא בטוחה עבור מרבית המטפלים, אך ייתכן שעם ההתפתחות המואצת בטכנולוגיה והשינויים בתכנים אליהם חשופים היום ילדים ובני נוער, יש טעם בחקירת האפשרות הזו.