התרפיה של יאלום
שפיות זמנית | 27/1/2015 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג
הסרט התיעודי על ארווין יאלום "התרפיה של יאלום" נפתח בשאלה: "מהן התפניות המפתיעות בסיפור חייך?". בכנות ובזהירות, יאלום מספר שהוריו לא היו משכילים כלל ואומר: "אני זוכה לשבחים ולכבוד רב, אבל יש בי חלק שרואה בזה משהו מאוד לא ממשי. לא משנה כמה אצליח וכמה פופולריים יהיו ספרי, תמיד יש אי נוחות 'זה באמת אני?' 'באמת עשיתי את זה?'".
הסרט עוקב אחר תחנות חייו של יאלום. כיאה לפסיכואנליטיקאי, הוא מתחיל באביו הפסיבי והמושתק ובאמו הקשה שלדבריו של יאלום מעולם לא אמרה לו מילה טובה. ניכר שאחד המניעים החשובים בחייו של יאלום הוא האפשרות לשבור את השרשרת ולא לשחזר את מערכת היחסים של הוריו. הוא מספר כיצד הכיר את אשתו בגיל 14 ועל השנים שעברו עד שהחליטו למסד את הקשר ולהתחתן ועוד על הלימודים התובעניים בבית ספר לרפואה שקיבל רק 5% יהודים לשורותיו, על קבוצות הטיפול שהקים, על הקורסים שלימד, על הקשר עם מטופליו ועל ספריו.
בסרט היפה והאטי הזה, חלק מן הרגעים המעניינים ביותר נשמעים דווקא מפיהם של הסובבים את יאלום. למשל כאשר אשתו, מרילין, מקריאה קטע ממכתב שכתבה לו בצעירותה וכאשר היא אומרת שארבעת ילדיהם גרושים והם אינם מבינים מה השתבש. לקראת סוף הסרט נכדתו המוזיקאית מהדהדת את דבריו של יאלום בתחילת הסרט על הוריו ואומרת בפשטות: "הייתי רוצה ללמוד ממערכת היחסים של סבא וסבתא שלי, אבל בסופו של דבר כל אחד צריך לעשות את הקטע שלו".
