המטוס ושברו - סיפור אישי על טראומת מלחמת יום הכיפורים
שפיות זמנית | 3/10/2014 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג
עבור רבים 'הימים הנוראים' יהדהדו לעד את נוראות מלחמת יום כיפור, בה נפלו 2222 חללים בקרבות בחזיתות השונות, ו7,251 נפצעו. חלקם נושאים את כאבי המלחמה ההיא עד היום - בין אם על גופם ובין עם על לוח ליבם. הפסיכולוג משה אלון, היה אחד מאותם לוחמים צעירים ש'נתלשו' מתפילת יום הכיפורים היישר אל החזית. אלון שירת במהלך מלחמת יום הכיפורים כמפקד זחל"ם. את הרגעים בהם מטוס סורי צלל לעברו והתרסק מטרים ספורים ממנו, הוא משחזר מאז שוב ושוב. בסיפור שפורסם כאן בעבר, מגולל אלון את עדותו האישית, נזכר בתפילת יום הכיפור שלפני הסערה, באווירת חוסר האונים וברגעי האימה בין חיים למוות. הקצין הצעיר שכיום משמש כמנהל שפ"ח תל אביב, מבקש לשרטט, דרך סיפור הטראומה האישית שלו, את קווי המתאר של הטראומה הלאומית.
"אני מעדיף לסיים פה את סיפור מלחמת יום הכיפורים שלי. אומנם הייתי מגויס במשך 153 ימים, מרביתם שרתתי דווקא בסיני משני צידי התעלה. היו עוד אירועים משמעותיים לי במלחמה, אך נפילת המטוס הייתה עבורי חווית שיא שסימלה את כל המלחמה: לוחמים לא מיומנים מוצאים עצמם מול מטוס, חשופים, פגיעים, יתרון אדיר למטוס האויב, ובכ"ז באורח נס, הוא נופל, והתחושה שהייתי קרוב כ"כ למוות וההינצלות...כך המדינה במלחמת יום הכיפורים: יחסי כוחות לא שקולים, נשקים לא תואמים את אלו של האויב, חיילים לא מיומנים, לא מוכנים, חשופים מופקרים בכל החזיתות, כפסע בין נפילת המדינה לנוכח המתקפות המרוכזות ברמה ובסיני. בכלל, הכינו אותנו למלחמה אחת, כמו בששת הימים, והנה נכנסנו למלחמה אחרת לא מוכנים, לא מצוידים. ברור שהאמון בצבא, בפוליטיקאים, במדינה, נסדק ולא יכול להתאחות מחדש כבעבר, ואולי מוטב כך... לעיתים עלו בי מחשבות אחרות: המטוס הסורי מייצג את מדינת ישראל במלחמת יום כיפור: מטוס בודד בשמיים, חשוף, נע לאיטו כמטרה נוחה ליירוט, לא ער למצבו, טס בביטחון מופרז, מופל בקלות על ידי לוחמים מהקרקע, צונח לאדמה ומתרסק. כן, זו החוויה הישראלית ושלי בין לפני יום כיפור 1973 ולאחריו: המציאות הישראלית עד אז והדימוי, שהיו בשמיים ולא מעוגנים במציאות, לא ערים למציאות שהשתנתה. צללנו בבת אחת לקרקע והתרסקנו. משברים אלו צריך היה להשתקם".
- פרסומת -
