פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי
זכינו בכותרת בהארץ!

זכינו בכותרת ב"הארץ"!

פרופ. עמיה ליבליך | 20/11/2010 | הרשמו כמנויים

חג שמח לנו, המחלקה לפסיכולוגיה של האוניברסיטה העברית זכתה בכותרת של הדף הראשון בעיתון "הארץ" של יום חמישי האחרון. ועל מה? "פרויד מתהפך בקברו: האוניברסיטה העברית הפסיקה ללמד את תורת הפסיכואנליזה".
במאמר גדול, המפרט את הכותרת בעמוד 11, מסופר על מחאתם של הסטודנטים, שהקורס "תורות האישיות" הוסר מתכנית הבוגר שלהם, ואגב כך סופר העיקר – שהמחלקה לפסיכולוגיה בהר הצופים, שהשתייכה עד כה לפקולטה למדעי החברה, וחיה בשכנות לפקולטה למדעי הרוח בקמפוס, שואפת לעבור לפקולטה למדעי החיים בגבעת רם, ולהשתייך לגופים האקדמיים שעיסוקם הוא חקר המוח. (הרי ודאי, שם נמצא הכסף הגדול למענקי מחקר...) דאגתם הגדולה של הסטודנטים, שהביאו את התפנית לידיעת ניר חסון, העיתונאי, היא האם יוכלו להכשיר את עצמם להיות מטפלים, כשזו התשתית האקדמית שמסופקת להם במחלקה.
רבים וטובים ממני בקרבנו מתייחסים בודאי לעניין זה, אבל אוסיף אני משהו משלי. המחלקה לפסיכולוגיה בירושלים היא ה"אלמה מאטר" שלי, כלומר ביתי הרוחני עד לפני כחמש שנים. החל מסוף שנות החמישים של המאה הקודמת, למדתי את כל תארי שם, עד הדוקטוראט, והתמזל מזלי לקבל מישרה באותה מחלקה ולעבור בה את כל הדרגות האקדמיות עד לפרופסור מן המנין, או 'גמור', כפי שכינה אותנו עגנון. המחלקה לפסיכולוגיה הייתה הבית הרוחני והמקצועי שלי, ולכן אני כואבת כל כך את המהפך הזה, שכמובן לא למדתי עליו מעל דפי העיתון אלא הרבה קודם לזה.

בשנות לימודי הבוגר שלי, במחזור השני של לומדי הפסיכולוגיה בארצנו, הוצמדתי כעוזרת הוראה למורה אחד, ושמו אברהם מינקוביץ ז"ל. בלי להיכנס לביוגרפיה שלו, הוא היה בעינינו, התלמידים הצברים, פליט וניצול שואה, ששמענו עליו כי נלחם בצבאו הפולני של אנדרס, בלי שידענו בדיוק למה הכוונה. אחרי עלייתו, זכה בתואר הנכבד של דוקטור בזכות מילגה נדיבה שקיבל מארגון הנשים הדסה, כמדומני, ולבסוף הגיע מאוניברסיטת מישיגן באן ארבור למחלקה הצעירה בירושלים כמומחה לתיאוריה ומחקר האישיות. הקורס שלימד אותנו הרחיב את הדיבור על פרויד והפסיכואנליזה, והיה מרחיב אופקים ומרתק. בעבודתו המחקרית עסק מינקוביץ באמביבלנטיות ובנטילת סיכון. כשהוצע לי לעבוד במחיצתו שמחתי, אף על פי שהוא לא היה אדם קל ונוח לבריות. וכך, התמחיתי בתחום של מחקר האישיות, ומהר מאוד אף לימדתי את הקורס תורת האישיות במקומו.
אינני יכולה למנות את מספר הפעמים שלימדתי את פרויד, יונג, אדלר, הורני וסאליבאן ועוד ועוד – טרם היו הזרמים העכשוויים יותר בסילבוס. כתבתי קורס שכזה גם עבור האוניברסיטה הפתוחה והוא נלמד עד היום, עד כמה שידוע לי. מאות ואולי אלפים מהפסיכולוגים בארץ היו תלמידיי. אני לא פסיכואנליטיקאית, ואינני דוגלת בגישה זו בעבודתי. בהוראה שלי לא נפקד מקומה של ביקורת חמורה. תלמידי ידעו על הבעייתיות המדעית של התיאוריה. אך העמידה לפני הסטודנטים כשאני מלמדת ברמה ראויה את הנושאים הללו הייתה תמיד חוויה אדירה בשבילי - ויותר לי להוסיף גם בשבילם - של התגלות המופלא, של פתיחת אופקים חדשים, שאינם נגישים למי שלא למד את התורות הללו. איש אינו יוצא מלימוד הפסיכואנליזה, יצירתו הגאונית של פרויד, אותו אדם כפי שהיה לפני לימוד זה.

ועל זה עומדים לוותר? כדי ללמוד עוד שעור קוגניטיבי או ביולוגי? אני לא מתנגדת למדעיות, אבל יש לה הגדרות רבות, ולא כאן המקום להיכנס לויכוח הזה על מדע ואמונה. אני לא דוגלת בויתור על תחום מתחומיה המדעיים של הפסיכולוגיה, אדרבה, שילמדו את כולם. אך מדוע לזרוק החוצה את אלה שמכונים 'הרכים'? האם אין מקום לגישה הומניסטית בפסיכולוגיה של ימינו?
אינני רוצה להעמיס יותר על קוראי הבלוג שלנו, ואומר רק זאת: ללמוד פסיכואנליזה בלימודי הבוגר הוא הכרח לא רק כדי להתקבל בסופו של דבר לאחת מהמגמות הקליניות, אלא, כדי להיות איש התרבות המערבית בתקופתנו. במינימום שבמינימום - יש להתעמק בפרויד כדי לדעת את ההיסטוריה של המקצוע שלנו. מי שאינו יודע את ההיסטוריה שלו משול ל... [כמו הצעירים שלצערי הרב אינם יודעים יותר מה פשר השם "הרי יהודה" ומי היו אפילו בערך "עשרת השבטים" - כפי שנוכחתי היום בטיול בית ספר שבו השתתפתי עם נכדתי.] לא די להפעיל מיכשור במעבדה או לפתור בעיה סבוכה בסטטיסטיקה בעזרת המחשב כדי להיות פסיכולוגים.

עוד בבלוג של פרופ. עמיה ליבליך

פתאום על דף הפייסבוק שלי, שבו אני מעלעלת כבדרך אגב, הופיעה הידיעה: הלן פרימן מתה בגיל 95. וזה קורה בדיוק...

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

ירון אבניירון אבני6/12/2010

על תרבות, היסטוריה ופסיכואנליזה. אברהם בנימין בתגובתו למאמר של עמיה כותב " אינה דומה תרבות וינה דאז לתרבות וינה דהיום"..
האמנם?
במאמר שנקרא "המוסר המיני ה"תרבותי" והעצבנות המודרנית" (מתוך "מיניות ואהבה") מצטט פרויד קטעים מחוקרים בני תקופתו וביניהם את וו ארב (1893) אשר כותב: (שם עמ' 104)
.." הסיבה שהועלתה מכוונת לבדוק אם סיבות הנוירוזה בהוויתנו המודרנית, אשר הוצגו לפניכם, מופיעות במידה כה מוגברת, עד שיש בהן כדי להסביר את העליה הניכרת בנוירוזה. על שאלה זו יש לענות בחיוב וללא היסוס, כפי שיראה מבט חולף על החיים המודרני ועיצובם."
בהמשך מתאר ארב את "החיים המודרניים" שך סוף המאה ה19 - תקופתו של פרויד.
אי אפשר לתאר את תקופתנו אנו טוב יותר (!! ):

..."העדר אמונה דתית, אי שביעות הרצון והחמדנות גם הם גברו בחוגים עממיים רחבים. באמצעות התחבורה שהתרחבה והתפתחה עד לאין שיעור, ובאמצעות רשתות קווי הטלגרף והטלפון החובקות עולם, השתנו לחלוטין תנאי המסחר ואורח החיים, הכל מתנהל במהירות ובהיתרגשות, הלילה משמש לנסיעות, היום לעסקים, אפילו "נסיעות הנופש" הופכות למעמסת יתר על מערכת העצבים. משברים גדולים, פוליטיים, תעשייתיים וכלכליים, נושאים עימם התרגשות לחוגי אוכלוסיה רחבים הרבה יותר מאשר מקודם לכן....
אוזנינו מרוגשות ומגורות יתר על המידה ע"י מוסיקה עקשנית ורועשת, שמוגשת במנות גדולות,...

ומי שחושב שטיעוניו של פרויד לגבי הקשר בין המוסר המיני והתרבות גם הם שונים היום מכפי שהיו אז מוזמן לקרוא את מאמרה של ניצה ירום " רבותי ההיסטוריה חוזרת...: http://www.hebpsy.net/articles.asp?t=0&id=2421

הבנתו של פרויד את תרבותו (שאינה שונה מתרבותנו כיום - כפי שחושבים רבים שאינם טורחים לקרוא וללמוד בעצמם אלא מסתפקים בחומר הלעוס) היא שהביאה אותו לפתח את התיאוריה הפסיכואנליטית אשר מהווה עדיין את התיאוריה המעמיקה והמספקת ביותר על נפש האדם ועל המוטיבציה האנושית.

מטפלים שאינם לומדים ומכירים את התרבות וההיסטוריה של החברה שבה הם חיים ושל המקצוע שלהם - לא יבינו לא את פרויד וממשיכיו וכנראה גם לא את מטופליהם.

אברהם בנימיןאברהם בנימין1/12/2010

תודה על הפוסט המחכים. בנוגע לדבריו של אמנון -. שמציין כי מדובר בתמונת ראי עצובה של תרבות חסרת סבלנות - הייתי שואל אם נכון להתייחס לעובדה כמצערת או כקיימת.

במידה רבה התעצבה שיטתו של פרויד על סמך רבדים תרבותיים וחברתיים מתקופתו.

אינה דומה תרבות וינה דאז לתרבות וינה דהיום, ולמיעוט הבנתי יש לספק מינון נכון של שיטות עכשוויות מבלי לגרוע ממקומן המכובד של האסכולות הבראשיתיות.

משה מורן סמילנסקימשה מורן סמילנסקי27/11/2010

האם אין אמירה במעשה?. עמיה שלום
אכן צר על המעשה וניתן להכביר מילים על כך, אבל... האם אין במעשה גם אמירה מקצועית שראוי וחשוב להקשיב לה?
האם זהוא מחיר של משבר או פרשת דרכים שהתנועה לא מתקדמת ממנו זמן ארוך מידי? האם זהוא מחיר ותוצאה של שנים של התנשאות והתבדלות?האם גם התנועה הפסיכואנליטת בעצמה לא מכירה בהיסטוריה ובשורשים המקצועיים שלה עצמה?
אולי יש כאן אמירה שיכולה להתפתח לכלל דיאלוג מקצועי חשוב ומקדם?
משה סמילנסקי מורן

נעם ישראלינעם ישראלי25/11/2010

באם פסיכולוגיה היא מדע?. אם כן היכן התוקף והמהימנות של המבחנים והאיבחונים שלה??

נעם ישראלינעם ישראלי25/11/2010

מוטב מאוחר מאשר אף פעם!!. הגיע הזמן לפנות את הבמה לתורות עכשוויות -
קוגנטיביות והומוניות שהוכחו כיעילות יותר ובעלות תוקף טוב יותר ולשאול שאלות נוקבות - האם פסיכולוגיה היא מדע? האם פסיכואנליזה שייכת למדעי החברה או מדעי הרוח?
יש קושי בסיסי בתיאוריות שלמות כמו הפסיכואנליזה המתבססות על מדגמים קטנים כל כך (פרויד קליין אוגדן ועוד) ללא תוקף ומהימנות.
יש הגורסים שהאקט הטיפולי הוא לא מדעי אלא רוחני וקשור לקשר בין שני אנשים. אולי הפסיכותרפיה מקומה במדעי הרוח.
הפסיכולוגים חיו זמן רב מדי במגדל השן מרוחקים ומנותקים ומצאו את עצמם מגיבים לשינויים שנכפו עליהם. שיקוף ומודעות עצמית היו עוזרים. המצב הוא היום שמטופלים ומשפחות רבות מסרבים להגיע לטיפול אצל פסיכולוגים ומעדיפים מאמנים ושאר ירקות.
על הפסיכולגים לחשוב איך זה קרה.
לא ברור איך בכל האניברסטאות כמעט פסיכותרפיה היא רק דינמית. תרבות העדר? או MORE OF THE SAME? כאשר בעולם למשל ברטניה ל UK COUNCIL OF PSYCHOTHERAPY יש 40 גישות שונות לפסיכותרפיה המוכרות על ידו.
אם לא צריך סטטיסטיקה מדוע פרופ ליבליך לא דאגה לצמצם את חלקם של המבחנים והאיבחונים בהכשרה עד כה? מדוע עכשיו היא נזעקת?
אף פעם לא מאוחר להתעדכן עם מה שקורה בעולם.

נעם ישראלי

mor amormor amor22/11/2010

ארנון, *like* לתגובתך. [ל"ת].

ארנון ראובניארנון ראובני21/11/2010

זוהי תמונת ראי עצובה של תרבות חסרת סבלנות. אני מצטרף אל הכאב המובע במילותיה של פרופסור ליבליך, אף שממרום גילי הצעיר (יחסית) אין אני מתיימר לחוש אותו בנימיי כמוה. גם אני נתקלתי בידיעה הנ"ל על מגמת השינוי בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית. בעיניי זוהי תמונת ראי עצובה של תרבות חסרת סבלנות, של התמכרותו לסיפוקים מהירים וברורים, והקושי לשאת את המורכבויות והעמימות שמביאה איתה החשיבה הפסיכואנליטית - שאמנם מתקשה לבסס עצמה כאמת "מדעית", אך (ואולי משום כך) היא אחת השפות היפות והמשוכללות להבנת הנפש האנושית: בין אם בהקשר הטיפולי, ובין אם בהקשר התרבותי והיומיומי. אם היינו מתייחסים אל עצמנו וזה לזה רק ע"פ קריטריונים "אמפירים" בלבד, הרי שהיינו גוזרים על עצמנו חיים ריקים ממשמעות, וזוהי בעיניי פסיכולוגיה ללא העומק של פרויד וממשיכיו: מדע חסר משמעות.

רועי אלישררועי אלישר21/11/2010

באילו ערוצים ניתן לפעול כדי לקדם עמדה זו?. פרופ' לייבליך שלום,
שמי רועי ואני דוקטורנט לפסיכולוגיה קלינית באוניברסיטה העברית, התחלתי את מסלול הדורטורט השנה. אני שותף לרבות מהעמדות שהבעת במאמר, וכסטודנט שלמד בשני התארים הקודמים באוניברסיטה העברית אני חש במגמה הזו כבר זמן רב. כמו ענת, שהגיבה לפניי, במהלך הלימודים נאלצתי לבקש מענה לחיפוש שלי אחר גישות הומאניסטיות בחוג לפילוסופיה ובקורסים שונים ממדעי הרוח. כיום אני חושש שבמידה והמגמה הזו תימשך, אאלץ להמשיך את המסלול המקצועי והאקדמי שלי מחוץ לחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית, ולחפש לעצמי "בית רוחני" חדש, ואינני מעוניין בכך.
באילו ערוצים ניתן לדעתך לפעול על מנת לקדם עמדה הקוראת לשילוב הצד ההומאניסטי והפילוסופי של הפסיכולוגיה יחד עם הצד המדעי? יש בי רצון רב לקחת חלק פעיל במאמץ לשמר גישות אלה ולפתח אותם, שכיום נראה שהוא בניגוד לזרם המרכזי של החוג לפסיכולוגיה. אשמח לתגובתך וללמוד מניסיונך.

ענת צור מהלאלענת צור מהלאל20/11/2010

תודה על הארת נושא כה חשוב. עמיה, אני מודה לך על דברייך החשובים.
גם אני קראתי את הידיעה בעיתון "הארץ" ואחר כך הייתי נסערת ומודאגת. אני שותפה לדעה שללמוד את התורה הפסיכואנליטית לתואר בוגר היא המינימום שבמינימום לא רק כפסיכולוגים, אלא כבני אדם וכאנשי התרבות המערבית. תואר הבוגר בכלל נועד לדעתי להרחיב את אופקיו של האדם מעבר לתחום הספציפי אותו הוא לומד ואחת האכזבות הגדולות שנגרמות לסטודנטים רבים לתואר ראשון בפסיכולוגיה הוא הדגש הרב על סטטיסטיקה, היבטים פיזיולוגיים של ההתנהגות וכל אותם תחומים שמחפשים את תחומי ההשקה בין מדע הפסיכולוגיה למדעים המדויקים. זו הרי אופן התבוננות צר ויחיד, בעוד הפסיכולוגיה, ובודאי הפסיכואנליזה, הושפעה פחות גם ממדעי הרוח.
אני אישית מרגישה שלאורך שנות לימודיי באקדמיה, למדתי לא פחות, ולפעמים אפילו יותר, על טבע האדם ותהליכי הנפש מלימודיי בתחומי מדעי הרוח, מאשר מלימודי הפסיכולוגיה כפי שהיא נלמדת בחוגי הפסיכולוגיה בארץ כיום. וגם התעשרתי כפסיכולוגית קלינית וכאדם.