פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי
האם תל-אביב תחדל לקרוץ?

האם תל-אביב תחדל לקרוץ?

שמואל ברנשטיין | 27/6/2013 | הרשמו כמנויים

בית המשפט העליון הפך את הכרעתו המתונה של בית המשפט המחוזי בתל-אביב וחייב את עירית תל-אביב-יפו לאכוף את חוקי שמירת השבת או לשנות את חוקי העזר העירוניים המצווים על שמירתה. בית המשפט העליון, הנחשב כמייצג האסכולה הייקית מרחביה (ווסט-יודן, יקב הדין את ההר), קורא תיגר על הישראבלוף של פתיחות ועידוד יחד עם גביית קנסות על הפרת חוקי-עזר, ומבקש לחייב את העיר הפולנית (אוסט-יודן) ליישר דרכיה, להפוך ל'עיר לבנה'.
תל-אביב כזכור, פרחה כמטרופולין מקומי עם העליה הרביעית מפולין (רובה), שהביאה אתה בורגנים וזעיר-בורגנים: סוחרים, חנוונים, בעלי מלאכה ותעשיינים, גם ספסרים וסרסורים למיניהם (אף כונתה 'עלית הקיוסקים' – אבות הפיצוציות). אולי אין זה מקרה שמטרופוליס (עיר ואם) היתה למטרו-פולין בעברית. כנראה שעיר משגשגת יכולה לצמוח במקום שיש בו גם מן האפלולי. ערכים נעלים, הקפדה דקדקנית, אור ושקיפות, אינם מאפשרים צמיחתה של דאון-טאון, ההכרחית לתרבות. עיר תחתית, עיר של מטה, היא הצל העירוני – שם מפלטם של הזר, השונה, החריג, האמן, העבריין, הזנותי, ההדוניסטי, המושחת... בבוצה זו של חופש מענג מחד ושיעבוד נצלני ואכזר מאידך, גם מתפתחת היצירה ולשם נוהרים האזרחים הסבירים לבלות בשעות הלילה והפנאי... שם גם מתרחשים עניינים שהשתיקה והחשכה יפות להם. קריצת העין, עצימת העין, הצביעות, הן חלק מן הדינמיקה הנחוצה להתפתחות הרחש-בחש היצירתי שבו צומחת התרבות. אפשר לעשות תרגיל מחשבתי בניקוי אורוות: מה יהיה גורלה של תל-אביב אם נסלק ממנה את כל הזרים, נדביר את הפשיעה, נסגור את כל העסקים ומקומות הבילוי בשבתות, נחסל את הזנות, את ההימורים, נחשוף את כל ההונאות והרמאים ונקפיד על זכותם של כל התושבים לנוח?
תרבות איננה יכולה לוותר על ערכים ואכיפתם – סכנת האנארכיזם והתוהו ובוהו תמיד לפתח רובצת, אבל גם כאן תקף כנראה עקרון המידתיות: ללא עצימת העין, שהיא גם קריצה, גם יצירת אפלה רגעית בתוך האור הקשה והמוכיח, לא יתאפשר אותו מצע של בוצה בו צומחת התרבות ויוצרת...
כדאי שלא נשכח – גם לירושלים דאון-טאונ'ס, מסוגים אחרים, וגם שם עצימת עיניים: השכונות החרדיות בהן תנועה ערה של יראי-שמים שאינם יראים כלל את חוקי המדינה השונים הנוגעים לגיוס חובה, להון שחור, למס אמת, לבניה, לשויון זכויות לנשים וגברים, לדווח לרשויות הבריאות, הרווחה והחוק על פגיעות וניצול ילדים ועוד. ויש גם דאון-טאון העיר המזרחית, גם בה לא נאכפים חוקים אלה ואחרים.
אולי כל ההבדל בין תל-אביב לירושלים בענין זה הוא במשך העצימה – קריצה לעומת סתם עצימה. האם מרקם חברתי מגוון ועדין יכול להתקיים בהרמוניה ולצמוח תרבותית, ללא עצימת עינים וקריצות?

עוד בבלוג של שמואל ברנשטיין

[מומלץ שלא לקרוא לפני הצפיה בסרט 'הנותנת”] צפיתי בסרט. הופתעתי. תחילה חשבתי 'נו, לא משהו' – רזה אך לא...

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

אין עדיין תגובות לפוסט זה.