פוסטים מאת תמי קויפמן

שֶׁבַע שָׁעוֹת חָלְפוּ מֵאָז חָצְתָה אֶת הַשָּׁעָה שֶׁבָּהּ הִגִּיעָה לַמַּסְקָנָה שֶׁהִיא צְמֵאָה לְאַהֲבָה שֶׁבַע שָׁעוֹת שֶׁהִיא

שושנה קיסר יושבת מול חלון חדרה ועיניה חדלו מלראות. מה יש לה לשושנה שהיא מישירה יום יום את מבטה, שהרי, את השדה שמול ביתה שעומד בשיממונו כבר

עַד כַּמָּה שֶׁזֶּה נִשְׁמָע מוּזָר אֲנִי נֶאֱחֶזֶת בָּרוּחַ.   לִפְעָמִים אֲנִי נָעָה בֵּין צ מָרוֹת וְחַיָּה בָּרֶוַח. ב

מאז שהלכת אני מתכתבת אתך. לא, לא שאתה עונה לי, אבל אני מתכתבת אתך "בכאילו." אין לי בעיה עם זה, זה לא דורש ממני שום השקעה, לא נייר מכתבי