מקורות

ממצאי מחקרים רבים מאשרים את הפתגם "השתמש בו או שתאבד אותו", המוח מתחזק כאשר מפעילים ומאתגרים אותו באותה דרך שהשרירים מתחזקים כאשר משתמשים בהם. ממצאים אלה מטילים הן על האדם המבוגר, והן על אנשי המקצוע המופקדים על רווחתו הגופנית והנפשית, אחריות להפעלה שוטפת של המוח באמצעות פעילויות מגוונות, מאתגרות ומחדשות.

 

מאמר זה מציג תיאור מקרה של אדם בן 95 חולה, תשוש פיזית, אך צלול וקוהרנטי רוב הזמן. למרות שסיפור חייו אינו שגרתי והזיקנה המאוחרת שלו איננה נורמטיבית, הוא ממחיש לנו את הדיאלקטיקה שבין הגוף לנפש, את המאבק שמנהל העצמי להלחם בגוף הזקן ובעיקר מאפשר לנו הצצה נדירה לעולמו הפנימי של אדם בגיל מופלג. המקרה שלפנינו מייצג גם את המאבק הנואש לשמור על תחושת ערך עצמי ושליטה אצל זקן-זקן עם קווי אישיות נרציסטים. מאבק שהתפתח לדלוזיה פרנואידית שתכניה מבטאים בעיקר קונפליקט אדיפלי מהופך וחסר פתרון שהתגבר עם אבדן הגבריות והמיניות על רקע קינאה ותחרות בבנה הצעיר של אשתו. המאמר מציג סקירה קצרה של אפיוני אוכלוסיית הזקנים ביותר, והטיפול בהם ואת התפתחות הדלוזיה הפרנואידית, תוך ניסיון להבין את התפקיד שהיא ממלאת כמנגנון הגנה והסתגלות בזיקנה המאוחרת, אצל העצמי הזקן, כנגד פגיעות ואבדנים. המאמר פורסם לראשונה בעיתון "שיחות",

 

מטרת המאמר להציג מפגש בין שני תחומים: החוויה והידיעה, המתרחש באמצעות לימוד שירה בגיל מבוגר. זהו מפגש בין הלב לבין הראש. הוא תורם הן להעשרת הדמיון והיצירתיות, והן לטיפוח הקוגניציה של האדם המבוגר.

 

המטרה בסקירה הנוכחית היא לדווח על אחת התופעות הדמוגרפיות המשמעותיות ביותר בעשורים האחרונים – הזדקנות האוכלוסייה והשלכותיה על מדיניות בריאות הציבור בישראל, בעיקר בתחום הפסיכיאטרייה הגריאטרית. הגידול המספרי והיחסי של הקשישים באוכלוסייה מציב אתגרים רבים במישורים שונים, ביניהם ההיבט הטיפולי של בריאות הנפש. הבעיה הפסיכיאטרית הפורצת בזיקנה בשכיחות הגבוהה ביותר היא דיכאון. לסיכום, לצד דיווח קליני ואפידמיולוגי של דיכאון בזיקנה, מובא בסקירה הנוכחית דגם טיפולי ייעודי לדיכאון בזיקנה – אישפוז יום פסיכיאטרי, וזאת לנוכח אתגר הטיפול המנוהל הרובץ לפיתחה של מדיניות בריאות הנפש בישראל. המאמר התפרסם ב "הרפואה" - כרך 146, חוב' א', ינואר 2007.

 

אילן הלפרין1 , עמוס קורצ'ין 2 1. המרכז הרפואי ע"ש סוראסקי, מחלקה נוירולוגית, מרפאת זיכרון. 2. הקתדרה לנוירולוגיה, אוניברסיטת תל אביב פורסם ב- "הרפואה" - כרך 145, חוב' ג', מרץ 2006 תקציר הפרעה קוגניטיבית קלה (Mild Cognitive Impairment - MCI) הינו מונח המתאר את מצבו הקוגניטיבי של הפרט בטווח שבין הזדקנות נורמאלית לבין שיטיון. בשל היותו של המונח חדש קיימות מחלוקות לגבי הגדרתו, שכיחותו ומאפייניו. על אף אי הבהירות ביחס למהלך ההפרעה והגדרתה מזוהה ההפרעה הקוגניטיבית הקלה עם סיכון מוגבר להתפתחות שיטיון. משום כך מהווה הפרעה זו יעד להתערבות טיפולית מונעת או מעכבת הידרדרות למצב של שיטיון. למרות המחלוקות באבחון ההפרעה ובהגדרתה המדויקת הושגה התקדמות מחקרית בזיהוי השינויים המוחיים, גורמי הסיכון הגנטיים וגורמי המניעה אצל הסובלים מהפרעה זאת.

 

המושג "משבר אמצע-החיים" הולך ונעשה מרכזי בתקופה שבה תוחלת החיים הולכת ועולה ורשתות הביטחון החברתי קורסות. האם גיל 45 או 50 הוא הזמן "להנמיך ציפיות" או דווקא לפתוח בקריירה שנייה? האם זהו הרגע להפסיק להתייחס לעצמנו ברצינות או דווקא למצות את הפוטנציאל שלא מוצה אף פעם? פרופ' קרלו שטרנגר במוסף הספרים של "הארץ" על ספרו של דניאל בקר "כשאדיפוס גדל: הפסיכולוגיה במחצית השנייה של החיים" . דניאל בקר.

 

מי הוא המטפל העיקרי בזקן? מה מידת הבשלות הפיליאלית שלו אם הוא ילד או עד כמה הוא בריא פיזית ונפשית כשמדובר בבן או בבת המטפלים בזקן המוגבל? האם יש למטפלים את המידע הנידרש להבין את הזקן, לדעת איך לטפל בו למי לפנות האם יש להם מקורות תמיכה. או שהם קורבנות סמויים שהמערכת המטפלת איננה מבחינה בהם כי היא עסוקה יתר על המידה בטיפול בזקן החולה.

 

מצגת זאת הוצגה במפגש של המועצה הלאומית לגריאטריה שהתקיים ב- 23.10.06 במטרה להתריע על השכיחות הגבוהה של התאבדויות בקרב קשישים. קיימת שכיחות גבוהה בין ההתאבדויות לבין ביקור אצל רופא בסמיכות להתאבדות. מקרים רבים בסיכון אינם מאובחנים. חלק מההתאבדויות הן מוסוות ואינן מזוהות כהתאבדות.

 

מאמר זה מסכם חוויות אישיות של המנחה בביקור בצפון בתקופת המלחמה ולאחריה ומציג מודל התערבות שנעשה עם מטפלים בזקנים בישובי הצפון. נערכו שני מפגשים שבהם דנו המטפלים בחוויות האישיות והמקצועיות שלהן בתקופת מלחמת לבנון השנייה וכן הוצעה "ערכת חירום פסיכולוגית" להתמודדות עם מצבי חירום

 

שנה עברה, שנה חלפה ואני כפי ארימה, שרים הילדים בפרוס השנה החדשה. אנו מסיבים ליד השולחן החגיגי, העטוף במפה לבנה, וטובלים פלחי תפוח בדבש. הימים חולפים והמנגינה נשארת. זו מהותם של חגים, הם תמרורים של שינוי אבל גם איים של יציבות וקביעות. דיאלוג קבוע זה בין הזמן החולף לבין הטקסים החוזרים על עצמם, בין השינוי לבין ההמשכיות, מלווה את חיי האדם בבגרותו ובזיקנתו.

 

מחקרים עדכניים על המוח האנושי מצביעים על שינויים קוגנטיביים המתרחשים עם הגיל כמו גם על הדרכים לשמר ולשפר תפקודים מוחיים בגיל מאוחר. המחברות, ניצה אייל ויעל רייכנטל, מציעות מודל לאימון קוגנטיבי אישי כדרך למיצוי התפקודים הגוגניטיביים בגיל מבוגר ולהעלאת הרווחה הנפשית.

 

מחקר של נעמה שפירא M.A (מתוך עבודת התיזה שלה בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה, בהנחיית פרופ' עזי ברק, החוג לפסיכולוגיה, וד"ר עדו גל, החוג לשירותי אנוש) מגלה שרשת האינטרנט מאפשרת יצירה ושימור של קשרים חברתיים, תהליך העצמה אישי בעקבות תחושה מוגברת של שליטה והבנה של תחום חדשני ועכשווי, אפשרות להתגבר על מגבלות פיסיות בעזרת אמצעים טכנולוגיים ולחדש עיסוק בתחביבים שונים ובלמידה, וצמצום מרכזיותו של חוסר ניידות עקב האפשרות להשיג את כל אלה על ידי ישיבה מול מחשב