מקורות

היבריס ואינצסט הינם שני ארכיטיפים אשר מופיעים במיתוסים קדומים ומעשיות עממיות, ומוזכרים כחטאים ראשוניים של האדם בתרבויות שונות. למעשה ניתן להניח שהאיסורים על שני חטאים אלו מהווים חוקי יסוד או אקסיומות מוסריות של התרבות האנושית ככלל. מטרת המאמר הינה לבחון את הקשר בין שתי הנטיות הללו ולהבין את הזיקה הקיימת ביניהן כפי שהיא מופיעה ברובד הארכיטיפלי ובאה לידי ביטוי בחלומות, במיתוסים, בסיפורי בריאה ובמעשיות עם. התפרסם באתר "תורת החלומות וחקר החלימה".

 

הספר חוקר את המשמעות הפילוסופית, הפסיכולוגית והרוחנית של מערכת הטארוט. הבנתו של יונג את הנפש עומדת בבסיס הספר הזה: לפי העיקרון הפסיכולוגי, כל תשובה הניתנת על סמך הסתכלות בקלפי הטארוט היא השלכה של עולמנו הלא-מודע אל הקלף, כך שהוא כעין מראה מעמיקה ראות, שבאמצעותה אנחנו משוחחים עם עצמנו הפנימי ביותר המנחה אותנו. לפי העיקרון הסינכרוני, קלף שנבחר מתוך ערימת קלפים הפוכים הגיע אלינו לא במקרה, והוא מתאים לנו ברגע זה, מאחר שקיים קשר סמוי בין העולם הפנימי לחיצוני, המאפשר לקלף המתאים להיבחר באותו רגע. רות נצר היא פסיכולוגית קלינית יונגיאנית, אמנית, מבקרת וחוקרת ספרות ומשוררת. כתבה שמונה ספרי שירה עליהם זכתה בארבעה פרסים ספרותיים.

 

The aim of the current paper is to touch upon the affinity between dreams and folklore, or more specifically - the fairy tale genre. The claim for such an affinity was first presented more than a century ago, with the beginning of psychoanalytic theory, but up until now, the studies that have demonstrated it lacked the tools and methods taken from the newer folk literature discipline.

 

המאמר הנוכחי מציע פרשנות חדשנית ורדיקלית לסיפור הילדים החביב והמוכר "פיטר פן". במסגרת פרשנות זו, נראה כיצד באה לידי ביטוי האופציה הטרנסג'נדרית, במסע ההתפתחות וגיבוש הזהות המינית-מגדרית, של גיבורת הסיפור, וונדי דרלינג. להבנתנו, דמותו של פיטר פן, היא שמבטאת אופציה זו, בתוך פסיפס הדמויות האחרות שמוצגות. המאמר דן בהיבטים ההתפתחותיים, הנפשיים והפסיכולוגים, שמשפיעים על מסע ההתבגרות הנשי.

 

במאמר זה אבחן דרכים שונות להתמודדות עם הפרי- יצרי בנפש האדם. לצורך כך אסתייע בגישות פסיכודינמיות לחקר הנפש וזאת מבלי להתחייב לקבל את כל ההנחות והמסקנות של גישה זו או אחרת. כמו כן אתייחס למיתוסים עתיקים ובכלל זה לפולחנים וטקסטים דתיים מהמזרח ומהמערב, באמצעותם אנסה לשפוך אור על המשמעות הנפשית והרוחנית של ייצוגי הדיאדה: אדם-פר.

 

מאמר זה הוא תוצר מסען של שתיים בזמן, אחורה - למחוזות הילדות, שם למרות השנים שעברו לא פג קסם סיפורה של "בת הים הקטנה" וקדימה - לתובנות חדשות, שמלהיבות את הדמיון לא פחות. הבחירה באגדה היתה של הצעירה שבנינו, אשר כתבה: "בבת הים הקטנה התאהבתי לחלוטין עוד בגיל 9, כאשר יצאה הגרסה ה"וולט דיסנית" לסיפור זה של אנדרסן, בו הוחלף הסוף המקורי והמר לסוף נוסח "והם חיו באושר ואושר עד עצם היום הזה" וככל ילדה, לא הסכמתי לקבל את האפשרות שייתכן סוף אחר, הן לאגדה והן לחיים עצמם". עתה, עם פרספקטיבה של לא מעט שנים לכל אחת מאיתנו, אנו שבות לעולמה המיסתורי של בת הים הקטנה.

 

המעבר מעידן הדגים לדלי משקף שינויים משמעותיים ביחסי הגומלין בין אדם לדימוי – אותו דימוי שעומד במרכז תהליך ההנפשה, אשר באמצעותו התודעה מתרחבת. בשחר ההיסטוריה האדם משה את הדימויים מהמים השמימיים. לאחר מכן, האומן, שהאל הזהיר בפניו פן יפסל, העתיק את אשר מעלה. באמצעות דימוי והרהור, חלום וחלימה, האדם נהפך בן-אנוש, במובן שאינו רק שותף לאירועי חייו, אלא גם מסוגל להתייחס ולהפנים את חוויותיו. בעידן הדלי, נאספו הדימויים, והאדם עצמו מחזיק בדלי. "סגולותיו של אלוהים עברו לידינו" אומר יונג, דבר שתובע מאיתנו להתייחס גם לצלה של קדמה ללא מעצורים, בו אנו מוצאים למשל אישיות ה-as if. אגדת הגולם ישמש לנו משל למצב בו האדם יכול לשלוט בדימויים, ובאמצעותם העתיד ייבנה או ייהרס. מאמר מאת ד"ר אראל שליט באתרו: http://www.eshalit.com

 

האם ראוי לספר לילדים סיפורים ואגדות המכילים לעתים תיאורים אכזרים ואפלים, העלולים להפחיד את צאצאינו ולערער את נפשם הרכה? מתוך האחרית דבר: אנו חיים בתקופה שבה העולם, הנשלט על ידי דוקטרינות וחברות כלכליות שאכזריותן משתווה למכשפות הכי רעות באגדות, הפך להיות מקום לא בטוח לצמיחת פרחי לב הזהב או ברווזונים מכוערים שלוקח להם זמן להפוך לברבור. הכל צריך להיות מהר, קצר ולעניין. אנו מופגזים במידע שאי אפשר לקלוט, אוכל מהיר שאי אפשר לעכל, ודחף להשיג עוד ועוד. נראה שאגדות כבר לא מסתיימות במלים "והם חיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה", אלא במשפט קצר ותכליתי, "לחיות באושר ובעושר עד העצם". יש צורך להציל את המקומות הבטוחים שבהם הנשמה יכולה להתרפק, להתכרבל ולמצוא מפלט ומנוח. האגדות והסיפורים, יחד עם השירה, הם "שמורות הטבע של הנפש", שאותן עלינו לשמר ועליהן להגן מפני כל פגיעה. "ונשמרתם לנפשותיכם" מצווים לנו בפרקי אבות. אני מדמיין מבצע של החברה להגנת הטבע שבמסגרתו נגן על נפשות רכות, על ציפורים בראש ועל חלומות כמוסים. אולי, כל עוד נמשיך לספר אגדות ולהאמין בנסים ובנפלאות, לא הכל יהיה אבוד.

 

בעקבות 'נישואי קדמוס והרמוניה' מאמר מאת רוברט קאלאסו תורגם ע"י אלון אלטרס