פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי
פנים אחרות; ומכאן לסוגיית ה-DSM החדש

פנים אחרות; ומכאן לסוגיית ה-DSM החדש

פרופ. עמיה ליבליך | 27/5/2013 | הרשמו כמנויים


אתחיל מסיפור שסיפרה לי חברה השבוע, והרשתה לי לצטט ממנו כאן. אורית (שם בדוי) ואני נפגשנו לקפה על שפת הים ביפו. אורית כבת 60, היא אלמנה, ואני מכירה אותה מזה כשנתיים. וזה עיקר הסיפור שסיפרה לי: "מדהים שיש עדיין אנשים המתקשרים אלי ומבקשים לדבר עם מוטי בעלי. זה תמיד מזעזע אותי. ובכן, השבוע התקשר אדם עם קול נעים והציג עצמו כפרופסור ק., המחפש את מוטי... עניתי לו שצר לי לבשר לו שמוטי כבר איננו בין החיים למעלה מחמש שנים. הוא נדהם, וסיפר לי שהכיר את מוטי היטב לפני שעזב את הארץ לטובת אוניברסיטה בחו"ל. בכל אופן הוא לא ידע על מותו. ואז אמר לי: 'אני זוכר את מוטי היטב. היינו בוועדה אחת שהתכנסה הרבה באוניברסיטה. מוטי היה איש נעים הליכות בכל מובן, חייכן, מתחשב, רגוע, תמיד עם איזו בדיחה קטנה או הערה מנומסת. יודע להתפשר, פשוט אדם נחמד. זה שהיה עילוי אין צריך לומר. כמה חבל...' סיימנו את השיחה די מהר", המשיכה אורית לספר, "ואני ישבתי עם השפופרת ביד וחשבתי: נחמד? חייכן? מתחשב? נעים הליכות? איך הוא השאיר רושם כזה על אנשים באוניברסיטה?"
- מדוע התפלאת, העזתי לשאול אחרי שתיקה ארוכה. האם לא היה כזה?
- אוי עמיה, נאנחה. את הרי לא היכרת אותו. בשנים האחרונות בבית הוא היה מר נפש, חמוץ, קפדן אתי ועם הילדים בצורה בלתי רגילה, התווכח אתם ואתי על כל דבר, מתפריט הארוחה ועד דעותינו הפוליטיות, ממש איש קשה... עד כדי כך שכאשר מת ממחלתו, חשבנו שהכעס אכל אותו ממבפנים. לא שאני מאמינה שסרטן בא מכעס, אבל בכל זאת.
- אולי אותו פרופסור לא ממש הכיר אותו, הצעתי, או שאיננו זוכר.
- לא, מחתה אורית. הרבה אנשים שבאו לנחם אותנו סיפרו סיפורים שכאלה. הוא היה איש אחר לגמרי איתנו בבית, או עם זרים ובין חבריו לעבודה.
- מוזר, אמרתי. ובחרתי לא להתעמק, מאחר ובדרך כלל אנו לא נוהגות לעסוק בשיחות הים ברבדים אלה.
עכשיו אני מהרהרת בדוגמא זו: מה אנו יודעים על בני אדם? כמה פנים יש לכל אחד מאיתנו? האם לכל אחד הפנים הללו וגם פנים אחרות? מה הפנים שאנו מראים לרופא, לפסיכולוג, לפסיכיאטר?
אני מאמינה עקבית בחוסר העקביות האנושי. אנו חיות גמישות מחשבה ורגש, שיכולות להמציא סיפור מתאים לכל הקשר, גם בלי לשקר. וזה מביא אותי לדרישות הדיאגנוזה ששוב עלו לכותרות בכל העיתונות המערבית, כולל אצלנו, לקראת הופעתו לאור של המדריך הפסיכיאטרי המפורסם, אורים ותומים של המקצוע, שנמכר במכירה מוקדמת גם באתר הזה. איך בכלל אפשר למנות את הסימפטומים של האדם ברשימה, ולקבוע, אם יש לו ארבעה מאלה, הרי הוא 'בתוך' המחלה, ואם יש לו שלושה בלבד – פטור. זוהי כמובן הפשטה גדולה, אך ביסודו של דבר כל הנושא של "איבחון" שבסופו מילה אחת, סוג ההפרעה, חומרתה, ההמלצה המתבקשת, ולעיתים קרובות – התרופה המוצעת מעורר אצלי חלחלה. לרופא המשפחה, כותבים המבקרים, שבע דקות לעשות אבחנה שבסופה הוא רושם לאחוז ענק מהאוכלוסיה תרופות נגד דיכאון, חרדה או חוסר ריכוז. ואיך??? והאם לאבחן אחרי פגישה בת שעתיים באמצעות הרורשאך והטי.אי.טי יותר טוב???
אני יודעת שזוהי זכות גדולה להיות פסיכולוגית שאיננה נאלצת לעסוק באיבחון, ולא למלא טפסים של חברות הביטוח. שאם אפגוש אישה באבל אשב איתה ואשמע בסבלנות ובצער את הסיפור שלה. וזהו זה. לעולם לא אראה את האבל שלה כמחלה הדורשת אבחנה!

אחרי שהתאלמנתי בגיל צעיר לפתע, וסבלתי סבל גדול בשל כך, כמובן, פניתי אל שני בעלי מקצוע. באתי לרופאה כללית, שלא הכירה אותי, והתלוננתי על נדודי שינה. היא ביקשה לדעת את מצבי המשפחתי. אמרתי: אלמנה.
שאלה: מזה כמה זמן?
אמרתי: שבועיים.
היא הסתכלה עלי בתדהמה, ואמרה: 'כמובן, ומה את מצפה, לישון היטב בלילה'? רשמה לי כדורי שינה קלים, טפחה על כתפי ואמרה: 'לכי הביתה. חשוב לישון, והזמן יעשה את שלו'.
אחרי חודש הלכתי גם לפסיכיאטר... דר. חיים דסברג הידוע קיבל אותי תוך יומיים, שמע את מה שסיפרתי לו במשך שעה ובסוף הפגישה אמר: "עמיה, אינך זקוקה לטיפול, את זקוקה לנחמה". לעולם לא אשכח את רגע החסד הזה. אגב, במהלך הפגישה איבדתי על כסא המטופל עגיל יקר, ולמחרת באתי לחלץ אותו מקפלי הריפוד. מעניין, לא?
אז אל תסבירו לי שה-DSM יכול גם לעזור, וכמובן שיש פתולוגיה גם באבל. אבל אני כאמור וככלל חושבת שאי אפשר לאבחן תופעות נפשיות במספרי סימפטומים, בטורים ובשורות, כי לכל מצב יש גם פנים אחרות; ובפולמוס המתפתח אני מצטרפת למחנה הגדול של אלה שחושבים כי מדיקליזציה של כל הסבל האנושי, ובאמצעותה תרומה אדירה למאזן השמן של חברות התרופות, היא תופעה שמחובתנו לעצור.

עוד בבלוג של פרופ. עמיה ליבליך

פיסטוק הגולדן רטריבר שלי היום בן שנה. הוא נולד בקיבוץ בנגב בתאריך יפה - 11.1. קיבלתי אותו כמתנה מילדיי...
כשהייתי ילדה תל אביבית אני זוכרת את המשפט שנהגתי לומר כתירוץ לעצלנותי, רחמא ליצלן "החום הזה מייבש לי...

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

נעמי שרידנעמי שריד1/11/2013

תודה עמיה יקרה.. תודה על השיתוף המרגש.
בהדגש על המשפט החשוב-", אינך זקוקה לטיפול, את זקוקה לנחמה".

יערה דבשיערה דבש22/9/2013

ד"ר גקיל ומיסטר הייד. להרבה גברים דוקא יש פנים אחרות במקום העבודה, צ'רמרים מקסימים שנשים נופלות בקסמם, רומנטים, מחזרים, עוזרים, נחמדים ומצחיקים : אלא שהפרצוף האחר נחשף בבית, כמו בסיפור שלך. ד"ר גקיל ומיסטר הייד הקלאסי. אני חיה עם אחד כזה.
לכן, שמספרים על ההוא והוא הכל כך מוצלחים אני תמיד מחפשת - מי משלם את המחיר. אפשר להאמין רק לאדם שכל צדדיו נחשפים באירועים שונים

נילי קורןנילי קורן21/6/2013

הפרעת קשב-מחלה מומצאת. כך טוען האבא המדעי שלה בדר שפיגל.מחקר שנעשה הראה של-100%מכותבי הערכים בד.ס.מ לגבי סכיזופרניה והפרעות במצב הרוח היה קשר עם חברות התרופות.
בכלל יש נטיה להפוך כל תופעה חברתית להפרעה נפשית...ההבחנה החדשה של התמכרות לאינטרנט משתלבת במגמה הזאת.אין ספק שמעורבים כאן אינטרסים כלכליים שתורמים גם לכך שלרופא תהיינה 7 דקות עם הפונה.

אורנה אפקאורנה אפק3/6/2013

חבל לוותר על הידע הרב שהצטבר בנושא האבחון. זה לא רק DSM, זו הגישה שמנסה קצת לעשות סדר, בכדי לעזור באופן נכון יותר. כאשר הDSM הוא באמת כלי בלבד כמו שנאמר פה קודם, ולא תירוץ להכניס את האנשים לתוך קטגוריות פתולוגיות, הוא יכול לסייע, כמו ששיטת הסיווג של קרנברג מאוד מסייעת. הדרך שבה אנחנו משתמשים בידע שלנו על אבחון, היא החשובה ולא האבחון עצמו.(האם אנחנו רואים את האדם בתוך האבחנה? האם אנחנו מכירים בייחודיות שלו? האם יש לנו כבוד אליו? וכו)
כנראה שהDSM5 מעודד פתולוגיזציה של כל מצב נפשי (כך מספרים עדיין לא עברתי עליו) בשל אינטרסים זרים. אך חבל שבשל כך, לא נעזר באבחון ובידע הרב שיש היום לרשותינו

יונית בן-צבייונית בן-צבי2/6/2013

לראות את האדם מאחורי הבעיה. ואת כלל הרבדים ב"תבנית הגשטאלט" האישיותית ,כפי שעולה משיחתך עם החברה מול הים
ואת האינטראקציה הדינאמית בין החלקים השונים
לראות אינדיבידואלית,אינטגרטיבית עם חמלה שלא נלמדת באקדמיה
לזהות את הכוחות הבריאים שיכולים לעזור בהטבה ובשיפור,
ולהיות ערים ומפוכחים לגבי אינטרסים בוחשים ומסבי קונטמינציה כמו חברות ביטוח וחברות תרופות
[גם רופאים שמחקריהם ממומנים על ידי האחרונות....]

תודה עמיה על רשימה חשובה ומאירה
יונית

יעל לבי-פינברגיעל לבי-פינברג1/6/2013

השאלה אולי, היא היכן נמצאת הבעיה. ה DSM הוא רק כלי. נעשה מאמץ מיוחד למצוא להפרעות בסיס ביולוגי, כדי שהפסיכיאטריה תתקבל לעולם הרפואה, וללא ספק המצב כיום הוא שאנחנו עדיין רחוקים משם - ברוב המקרים, לא ידוע מה הבסיס הביולוגי להפרעות שונות. אולם, מה שרציתי לומר הוא שזהו רק כלי אבחוני, ובסופו של דבר, ההיכרות עם המטופל לאורך זמן, וההבנה הדינמית שלו, בשילוב עם המידע המתקבל מהאבחנות הדי-אס-אמיות, נחוצים כולם לאבחון וטיפול. גם המבחנים הפסיכולוגיים הם כלי. הבעיה מתחילה כשאנשים מתייחסים אל הכלי הזה כאל המטרה או סוף הדרך הטיפולית.
יש ב DSM גם תועלת, הוא יכול להיות לעזר לפסיכיאטרים בעבודתם, אך לדעתי מי שמסתמך רק עליו, מפספס את המקצוע ועשוי גם לגרום עוול לאנשים.

רות דרדיקמן - עירוןרות דרדיקמן - עירון1/6/2013

ביקורת גורפת מדי. עמיה שלום,
אני קוראת את ספריך עוד מהיותי נערה, ויכולה לומר שספריך הוו השפעה משמעותית על החלטתי להיות פסיכולוגית. אני גם עוקבת אחריך כאן ונהנית לרוב לקרוא אותך. דוקא משום כך הרגשתי צורך להגיב על הרשומה הזו, שלטעמי היא טועה ומטעה. נכון, האבחון הפסיכיאטרי הוא גס ומוטה פעמים רבות, אך יש בו חשיבות משום יצירת שפה משותפת למטפלים, שהיא הכרחית לשם מציאת דרכי הטיפול המיטביות, וומתוך הנורמליזציה וההקלה שהוא מעניק לחלק מלקוחותינו, והעניק גם לך, כפי שציין בתגובתו בנימין ספיר.
חשובה יותר היא יכולת האבחנה הדינמית, שהיא קריטית ממש בשני נושאים עיקריים:
בהבנה העמוקה של המנגנונים הנפשיים של הפונה, הבנה, שאם נעשית היטב, עומדת על מלוא המורכבות האנושית, ומסוגלת בדיוק להסביר את הפער בין החוויה של אורית חברתך מבעלה, ובין הזכרון של אותו אדם שחיפש אותו בטלפון לאחר מותו. הבנה שיכולה להבהיר איך בנויה הנפש, מהם המנגנונים והכוחות שפועלים עליה, מהם הצירופים הייחודיים שמפעילים אותה, ובעיקר - איך אפשר לעזור לאותה פונה בדרך היעילה והעמוקה ביותר. לפיכך, יכולת אבחונית טובה היא בעיני כלי ראשון במעלה למטפל, ואין מדובר בשני תחומים שאין ביניהם קשר או תועלת.
יכולת אבחונית מעמיקה היא קריטית גם בהכרעה על טיפול תרופתי. סימפטומים דומים יכולים לנבוע ממקורות נפשיים שונים. דוגמה יומיומית היא האינפלציה העצומה בכמות הילדים המאובחנים כבעלי הפרעת קשב וריכוז ומולעטים בריטלין, בעוד שהטיפול בהם צריך אחר לגמרי.
העובדה שכלי האבחון ההשלכתיים לא זוכים למהימנות ותקפות במחקרים, מעידה לדעתי בעיקר על בעיות מתודולוגיות בחקירתם. מנסיוני הקליני, אין להם כרגע תחליף.

דורון צורדורון צור1/6/2013

חוסר העקביות של האדם בבניית סיפורו. מסכים עם הגישה הזאת. הגישה הנרטיבית רק מחדדת עד כמה אנחנו יצורים שיכולים
להמציא את עצמם שוב ושוב בכל מיני ואריציות - לבנות את העבר שלנו שוב ושוב, לדמיין
את העתיד שלנו. הניסיון לשים בני אדם לתוך מגרות הוא כלי שמקל עלינו (כמו הנטייה
האנושית להשלכה, לדעות קודמות וכו') להתמודד עם המורכבות האנושית אבל הוא פוגע
באפשרות למפגש הייחודי בין אדם לאדם, יהא זה חבר, מאהב, מטופל...

איה ענבראיה ענבר1/6/2013

התינוק עם המים... תגובתי הרגשית הראשונית לסיפור ולמחשבה של עמיה היתה ,כמובן ,המית הסכמה,כמו כולם.
עד שהאתר נענה לנסיונותי להיכנס כבר נוספו תגובות רבות.קראתי.בעקרון הסכמתי..אבל:עוד לפני
חברות הביטוח ויתר ה"רשעים" ובעלי האינטרסים הלא-טיפוליים,בואו לא נתעלם מכך
שהאמצעים השונים לאבחון,כולל רורשאך אחרים,צמחו מתוך הקהילה הפסיכולוגית
לתת מענה לצרכי המטפלים. שנים רבות של פרקטיקה כבר מאחורי ,אך איני שוכחת את הבהלה
והקשיים של פסיכולוגית קלינית בצעדיה הראשונים,שזקוקה לתחושת הקרקע מתחת
לרגליים כדי לשבת מול המטופלת ולדעת ,שיש לה משהו להציע שהוא מעבר לנחמה
ורגש אנושי של חמלה..אני חושבת ,שעמיה מגיבה להרגשת ה
abuse שמתעוררת ,ולא רק אצלה,לנוכח הכתרת הסבל האנושי כרפואי בלבד.אבל בלי שום חשיבה
מעמיקה ומבוססת ,שנותנת ביטוי מאורגן למה שהקליניקה מראה יום אחר יום,הטיפול יהפוך לשדה קוצים פראי.זה לא אומר שה- DSM החדש
הוא התשובה, (וידוי:למזלי איני נדרשת להשתמש בו)
אבל דחילאק:בואו לא נשפוך את התינוק עם המים.איה ענבר

יהודית רוטריהודית רוטר31/5/2013

עוד על המטוטלת והשפות. אין ספק שישנם אנשים שמוצאים נחמה לסבלם בכך שמקבלים אבחנה מאיש מקצוע, דבר שכמובן לא נגמר בכך וזו רק נקודת פתיחה לעזרה שזקוקים לה. אבל אין די בכך כדי לבסס את הנחיצות במדריך אבחנות שמנחה את איש המקצוע להדביק אבחנה על סמך מספר משתנה של קריטריונים, כדבריה של עמיה, ואשר יוצר ומעצים דריכות לאתר סימנים וכיצד המטופל מתאים לאבחנה, במקום לטפח את ההקשבה הקלינית שממילא יכולה למקם את המטופל בענפים הגדולים של האבחנות. מעבר לבעיה החמורה בכך שגורמים כלכליים ואינטרסים נכנסים ומשפיעים על השנויים באבחנות מדי כמה שנים, אי אפשר להתעלם מכך שהמטוטלת נדחפת באופן חזק ונמרץ ע"י גורמים אלה וגורמים אקדמיים שמקדשים ראיות אמפיריות בנסיון לתפוס את מה שלא ניתן לאחוז בו במלואו. הרפורמה בבריאות הנפש שמנסים לקדם בימים אלה נשענת על המדיקליזציה של מצבי הנפש ובזה עלולה לחטוא ב2 חטאים בקצוות: שמוש מסיבי יותר ויותר בתרופות כפתרון לכל, והדרה של מטופלים שאינם נופלים בקטגוריה פתולוגית, למזלם, מהזכות לקבל טפול.

אין גם איןאין גם אין31/5/2013

עמיה,. למה את לא עונה לכל התגובות שכותבים לך? מחוסר זמן?

קובי שטייןקובי שטיין31/5/2013

חשוב ללמד סטודנטים ובעלי מקצוע שה-DSM הוא שפה ולא מציאות. ה-DSM הינו מסגרת פרשנית אחת מיני רבות אשר דרכה ניתן לתאר תופעות. חבל מאוד שכאשר מלמדים אותו, לרוב, מלמדים אותו כמציאות.
דרך אגב, אותו הדבר נכון לגבי רורשאך, ולגבי כל פרשנות פסיכואנליטית. תהיה זו המדוייקת ביותר.
חשוב מאין כמותו להתחיל להכיר ב-DSM כפרשנות אחת, לא בלעדית, ובוודאי שלא מחייבת. ככזו, היא גם לא תמיד זו המשרתת את המטופל. יש לבחון יחד עם המטופל מה ישרת אותו, למה הוא זקוק.

בנימין ספירבנימין ספיר30/5/2013

הצד השני של המטוטלת. בא נזכור שב100 שנים האחרונות התקדמנו הרבה בהבנה ובטיפול של הפרעות נפשיות בזכות קלסיפיקציה. האבחון על DSM (לפחות הקודם) יכול לעשות הרבה לנירמול התחושה הסוייקטיבית של המתמודד עם מצוקה נפשית (אני לא סובל מהתרופפות עצבים אלא יש לזה שם ואני לא לבד).
נקודה שלא מובנת לי במאמר שלך היא ההתאמה של הדוגמא שהבית מהסיפור האישי לנידון הרי דווקא בזכות איבחון ומחקר של אבל מורכב אנחנו יכולים לומר באחריות משפט כמו שאמר לך אותו רופא?

אין גם איןאין גם אין28/5/2013

מאורע קשור:. לפני כמה ימים הייתי צריכה מסמך מפסיכיאטרית.
היא שאלה אם יש או היו לי מחשבות שווא, ואמרתי לה שאני לא מסכימה עם ההגדרה הזו.
איך לאדם יש סמכות (ויוהרה) להחליט שמחשבות של מישהו אחר הן שווא?
והיא הבינה על מה אני מדברת! וקבלה את זה!
זה עשה לי כל כך טוב שפסיכיאטר מאשר את מה שאמרתי.

יואב גבעיואב גבע28/5/2013

שמעתי לא מזמן שה-DSM נועד במקור לחברות הביטוח. על מנת לכמת אחוזי נכות לתובעים אשר סבלו מהפרעות נפשיות.
אגב, הרבה פסיכולוגים שאני מכיר דווקא מוכנים לוותר על האבחנות היבשות ב-DSM ולהסתכל על הבן אדם שמולם בתור בן אדם.

איריס סובינסקיאיריס סובינסקי28/5/2013

תודה לך. שנים שהרגשתי לבד מול ההתנהלות הזו. כתבתך מעודדת אותי. תודה

אילה אילוזאילה אילוז27/5/2013

חושבת כמוך. אבחון, ראית רגשות טבעיים כמעידים על פסיכופתולוגיה, ומדיקליזציה של רגשות, פוגעים בראית האדם כדמות מורכבת, רבת פנים, המגיבה לחוויות חיים במגוון רגשות והתנהגויות.

עִנבל רעִנבל ר27/5/2013

תודה על מילים חשובות. אני לוקחת את מה שאמרת להרבה פנים בתחום הפסיכולוגיה.
כמה עדין זה. הרי מטפל אחר היה חושב שאת מבטאת מצוקה וכן נפנה לטפל לך. את פשוט ידעת ללכת לאדם נכון שזיהה את הצורך האמיתי שלך וקרא לו בשם.
אני מרגישה שאכן לא תמיד הפסיכולוגיה הקלאסית (וכן, אני יודעת שזה גדול) לא נותנת מענה למסבקשים מזור ולכן כ"כ הרבה אלטרנטיבות אחרות קמות (חלקן בצדק וחלקן שלא) כי בסופו של יום, אדם רוצה שמישהו יקשיב לו, יראה אותו ויעזור לו לדייק כשהוא בעצמו אינו מצליח.

רונית טסלררונית טסלר27/5/2013

תענוג צרוף. שלום עמיה
כל פעם מחדש אני נהנית לקרוא כיצד את מפליאה בסיפורייך, כיצד את מדייקת במחשבותייך ומהדהדת את קולם של רבים, קול שקט ומהוסס. תענוג לי לקרוא אותך, בחופשה וגם בין מטלה אחת לשנייה של חובות לימודיים ...:)
יישר כוח
רונית

פנינה יונה בר-יוסףפנינה יונה בר-יוסף27/5/2013

פנים אחרות. תמיד נהנית לקרוא את המאמרים והספרים לך, עמיה.

נאוה רוזנוסרנאוה רוזנוסר27/5/2013

כל כךמדוייק. עמיה יקרה
המילים שלך מדייקות לאין ערוך מכל אבחון שמנסה לדייק
נאוה.ר.