רגשות קולקטיבים – יועצים רעים?
שפיות זמנית | 24/11/2012 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג
פרופ' אייל וינטר כתב בסוף השבוע האחרון ב"הארץ" אודות רגשות קולקטיביים בכלל, ואודות אלה הישראלים בפרט. לפי וינטר, מחקרים מראים שישראלים (או, יותר נכון, יהודים) חשים סולידריות גבוהה זה כלפי זה בעתות חירום, כמו מלחמה, אבל בשגרה הם מבכרים אינידיבידואליזם בולט (כשל היפנים) ויתייחסו לחברי קבוצתם בתחרותיות המן הגבוהות בעולם.
"בצד העוצמה החברתית האדירה של הרגשות הקולקטיביים", כותב וינטר, "יש להם מחיר חברתי לא מבוטל. ראשית, הרגשות הקולקטיביים פוגעים לא אחת ברציונליות הלאומית. אנו מגיבים באופן רגשי ועוין לכל חריגה קלה מהקונסנזוס. אנו גם מתקשים לשים את עצמנו בנעליו של הצד שכנגד ואגב כך לפתח אסטרטגיה יעילה לניצחון. אך העלות של רגשותינו הקולקטיביים נגבית בחלקה בתום הקונפליקט ודווקא בעתות שלום ורווחה. בעתות אלה אנו מדכאים את הרגשות הקולקטיביים שלנו באינדיבידואליזם קיצוני. בעתות רווחה אנו הישראלים אגואיסטים יותר, מתחשבים פחות ומגלים פחות סולידריות ואמפתיה מעמים אחרים. הישראלי הממוצע מגלה יותר נכונות למסור את חייו למען המדינה בעתות מלחמה מאשר הנכונות שהוא מגלה למסור את הכסף שהוא חייב למס הכנסה בעתות שלום."
