אי השוויון שבאינטליגנציה

שפיות זמנית | 8/10/2011 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג

בגליון השלישי של "מפתח", כתב עת לקסיקלי למחשבה פוליטית, מופיע מאמר מרתק של עודד ציפורי אודות המושג "אינטליגנציה". המושג, בו אנשי חינוך, פסיכולוגים ומאבחנים משתמשים תדיר, נבחן במסגרתו בצורה ביקורתית למדי, מוצגת היסטוריה רעיונית שלו, והוא מנותח בכלים סוציולוגיים ופילוסופיים.
מלבד הפרספקטיבה הפסיכולוגית אודות האינטליגנציה, שמקורה בבית מדרשו של אלפרד בינה (Binet), המאמר בוחר להציג בהרחבה עוד שתי פרספקטיבות מרתקות, של הסוציולוג הנודע פייר בורדייה (Bourdieu), ושל הפילוסוף ז'אק ראנסייר (Rancière). באמצעות הגותו המקורית והמרשימה של בורדייה מדגים הכותב את האופנים בהם השימוש במושג ובפרקטיקה הנובעת ממנו, מגלמים ומשעתקים אי שוויון. באופן גס ביותר אפשר להציג את מה שאומר בורדייה כך " אינטליגנציה היא הכינוי המדעי שהמעמד השליט נותן לקבוצת כישורים אינטלקטואליים שונים שאפשר למדוד אותם על ידי בחינה". ראנסייר, לעומתו, מתעקש להתשמש במושג ובוחר בצורה רדיקלית למדי להתמודד עם הסכנות שאורבות לו בשל כך. הוא מתייחס ומפתח את הרעיון הפילוסופי והחינוכי של "שוויון האינטליגנציות" ממנו נגזרת תפיסה של אינטליגנציה שלא מניחה אי שוויון קודם.
המאמר לא פשוט לקריאה אך מעניין מאוד, וללא ספק יכול להיות משמעותי לכל אלו מאיתנו המשתמשים במושג האינטליגנציה ביומיום, ולא תמיד ערים להקשרים הרחבים ולמשמעויות הנגזרות מכך.