הסיוטים הכי טובים בעולם

מחאתם המדממת של בני ובנות העדה האתיופית עדיין מהדהדת בכיכר הדמומה. ברשתות החברתיות ובמדיה, הציתה המחאה גל של וידויים של צעירים ממוצא אתיופי שפרטו לפרוטות את התגלמותה היום-יומית של הגזענות וחשפו את המקומות בהם המבט של האחר צורב את העור ומכאיב. ומה מתרחש בשדה שלנו? כיצד משפיע צבע העור על הנעשה בחדר הטיפולים ובההכשרה הפסיכואנליטית? מאמרים וסרט מעניין בנושא תוכלו למצוא ב'שפיות זמנית'.טיפול בהורות הוא טיפול בעל מאפיינים ייחודיים, הדורש הבנה מעמיקה של אופיו המורכב ושימוש במיומנויות תואמות. כדי להתמודד עם מורכבות זו, מציעה ירדנה גנץ מבנה סכמתי של פירמידה, שבבסיסו מתקיים רובד הפרט של כל אחד מההורים, מעליו מתקיים הרובד התיכון של הזוגיות, ומעליהם הרובד העליון של התפקוד ההורי. התנועה הטיפולית שמציעה גנץ, ושזורה לכל אורך המאמר, הנה תנועה גלית, דיאלקטית, בין הרבדים השונים של הפירמידה, בין הגלוי לסמוי, ובין התבוננות דינמית להדרכת הורים. מרתק ומומלץ ביותר. חלי טל שלם מביאה לנו סקירה של מפגש נוסף בסדרה 'מפגשים בקולנוע' של החברה הפסיכואנליטית בישראל בשיתוף הסינימטק, והפעם – לאחר צפייה בסרטו של אלמודובר 'העור בו אני חי', ורד נבו, פסיכולוגית קלינית ופסיכואנליטיקאית, מנסה לפענח את סוד הטלטלה שאלמודובר מעביר את הצופה ומצביעה על האופן שבו הוא קורא תגר על מוסכמות וסדר חברתי. רועי סמנה מדבר מהבטן ובוחר בקפידה כל מילה כשהוא כותב על הרצון לדייק במילים ועל החשיבות הזנוחה של בחירת המילים בחדר הטיפולים. מה אומרים על זה תאורטיקנים שונים ולמה אנחנו עסוקים בכשלים אמפתיים אבל לא נותנים מספיק כבוד לכשלים ורבליים? פוסט חשוב ומעורר מחשבה. ועוד על דיוק במילים - גיא פרל קורא בספר שיריו של הפסיכולוג תום הדני-נווה, 'מפי התן', וסבור שאיפוקו של המשורר בתאוריו הרגשיים מאפשר לצמצם במידת מה את הפער הבלתי נמנע בין שפתו לחוויה. נסיים בציון יום הולדתו ה159 של פרויד -כמתנת יום הולדת, יצרנו עבורכם אסופה קטנה של מאמרים המעניקים נקודת מבט רעננה על התאוריה הפרוידיאנית הותיקה שממשיכה לפעם בעורקי הפסיכואנליזה העכשווית.

בשיעור ספרות/ אמרו לי/ שקפקא טוב/ כי הוא יצר/ את הסיוטים הכי טובים בעולם/ נראה לי צריך/ למצוא את הפרופסור/ ולשאול אותו למה/ לא למדנו/ את משטרת סן פרנסיסקו" (פאט פארקר)