פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×The stork and sparrow drink Polish vodka
Izabela Szumen ©
זכור אותי

בלוגבי

גבי בונויט

עצור גבול לפניך

גבי בונויט | 11/1/2019 | הרשמו כמנויים

אני מתבונן בתמונה קטנה ומצהיבה שצולמה בטיול מכתה ב' לראש הנקרה. כל הכתה יחד עם המורה אסתר, אותה לא סבלתי, בעיקר כי היתה מאחסנת את רוקה תוך כדי דיבורה ולא בולעת אותו.

אני באמצע התמונה. אין הרבה תמונות בהן אני נמצא במרכז התמונה - בדרך כלל אני בצד, שייך לא שייך; בגבול של הכיתה. ובתמונה- הגבול של המדינה. ברקע יש שלט:

"משטרת ישראל, עצור גבול לפניך". מחסום הגבול נמצא מימין למורה אסתר. אני זוכר בבהירות: לרגע אני מתנתק מהכתה מתכופף מתחת למחסום ומציב את גופי ורגלי מהעבר השני.

"אני מעבר לגבול" לוחש לעצמי בהתרגשות, "אני בחו"ל".

תמונה יכולה לכלול: ‏‏‏13‏ אנשים‏, ‏אנשים מחייכים‏‏

 

הגבול וחצייתו תמיד משכו אותי. ההרגשה של להיות מעבר לגבול, באיזור שאיננו שלי, שיש בו ניחוח של איסור והגבלה תמיד רגשה אותי.

כמה מילים על הגבול:

הגבול כמושג וכהוויה של תודעתנו מלווה אותנו בחשיבה ובעשייה, הן בחיי היום יום והן במסגרת הניסיון שלנו להבין את ההתנהגות האנושית. גם בחשיבה ובפרדיגמה הפסיכואנליטית מושג הגבול הינו ציון דרך וציר מרכזי, בחשיבה ההתפתחותית ובמחשבה הקלינית. אין מקום שבו הגבול כמהות מרכזית איננו משחק תפקיד מרכזי., מרגע היוולדנו משמש עורנו כגבול השומר ומחזיק את אברינו הפנימיים ובכך משמש כסוג של מחיצה בינינו ובין אברינו הפנימיים לבין העולם החיצוני. הגבול הוא מהות בסיסית  וחיונית בהפרדה ובסדר שעושה אדם בין המציאות הפנימית לבין המציאות החיצונית. בספרו של א. שמיסו "פטר שלומיאל"  מוכר הגיבור את צילו ומאבד מייד גם את נשמתו, אובדן הצל, שהוא בין היתר, ריאליזציה של קיומנו ושל הגבולות שלנו, גורם מייד לאובדן תחושת היותנו. מחשבה פסיכוטית מאופיינת בראש ובראשונה בטשטוש ובבלבול שבין המציאות החיצונית לבין זאת הפנימית. הגבול אם כך, הוא ערך בסיסי וחיוני הן במשמעות הפיזיולוגית והן במשמעות הפסיכולוגית.

מושג הגבול מניח כמה הנחות יסוד:

1.   שרטוט גבולותיו של מבנה אנושי ומשאביו, חיוני בחקירת המבנה ובחקירת היחסים והייחוסים בין המבנה לבין הסביבה הקרובה כמו גם הרחוקה

2.   מעבר לגבול הידיעה והחקירה מצויות הטריטוריות החדשות. מובן אם כך שהלמידה מתוך ההתנסות כרוכה בשהייה באזור הגבול ולעיתים בחצייתו אל תוך הטריטוריות האלה,

3.   הגבול אינו קו אלא מרחב או אזור בעל תכונות של מרחב פוטנציאלי, שבו ניתן לשהות והוא כולל לפחות שני צדדים. בתור שכזה הוא מהות בעלת תכונות משל עצמה ולא רק קו התוחם בין שתי טריטוריות.

 

ברצוני לטעון כמה טענות ביחס לתפיסה זאת של הגבול:

1.כאמור הגבול הינו מרחב המורכב מכמה צדדים, על מנת לחקור את הגבול חייבים לחצות אותו ולהכירו מכל צדדיו; פריצת הגבול יכולה לנבוע ממניעים שונים ולאו דווקא מתוך הרצון והצורך ב acting out של המתבגר להתקיף את הסמכות ששרטטה את הגבול. למשל היא יכולה לנבוע מהצורך לאתגר את הסמכות ואת קביעתה לגבי טבעו ומיקומו של הגבול או מתוך הדחף האנושי הטבעי לחקור טריטוריות חדשות ולאפשר למידה נוספת.

2. הגבול איננו חומה אטומה או איזור של בריקאדות בלתי עבירות שכל המנסה לפרוץ אותם מסתכן בחייו, אלא מרחב בעל תכונות אוסמוטיות המאפשר מעבר בררני לשני הכיוונים, כך שכל צד  של הגבול משפיע על תכונותיו והתנהלותו של הצד האחר. הרי ברור שאנו נמצא בנפשנו עקבות של המציאות החיצונית ושאין ספק שמציאותינו הפנימית משפיעה על המציאות מסביבנו. במובן זה בגבול יש מרכיב אשלייתי, שהוא למעשה אמונתנו בקביעותו הנצחית וביכולתו לאטום ולחסום כל אובייקט לא רצוי. אגב, המילה גבול מקורה במילה הערבית ג'בל – הר, שמפריד ותוחם תאי שטח. ואולם, על אף שלעתים אין הדבר קל - הר ניתן לעבור.

3.כאמור, הגבול הינו דינאמי ומשתנה כל הזמן ולכן גם חקירתו איננה מסתיימת לעולם.

4.תכונות הגבול הינן תלויות בתרבות ובסובייקטיביות של אלה שבונים אותו ושל אלה שחוקרים אותו. לכן תכונות הגבול יכולות להיתפס על ידי גורמים שונים באופן שונה. אחד יראה את האספקט המגביל שלו, שני יראה את האספקט המכיל שלו ושלישי יסרב לקבל את הגבול כפי שנקבע. מה שייתפס על ידי אחד כ- ACTING OUT   ייתפס על ידי השני כחקירה ולמידה. ומי צודק? ומה נכון? לכן, בסיכומו של דבר הגבול הוא אוסף המשמעויות שמייחסים לו. במובן הזה הגבול הוא מקום המפגש בין סובייקטים והוא גם איזור החקירה של התפיסה השונה של הגבול על ידי הסובייקטים הנמצאים משני צדדיו. 

אחת האפשרויות להתמודד עם הפרדוכס הקיים לכאורה בין הצורך בגבולות ברורים ונוכחים לבין החשיבות ביצירת מרחבים המאפשרים דיאלוג סביב נושאי הגבול היא הבחנה שטבע זלי גורביץ  בין שני סוגי גבול:

 

הגבול העבה

הגבול הדק

 

הגבול העבה הינו קו ברור שלא ניתן לחצות אותו. במובן הזה זהו מרחב שניתן לנוע לאורכו, אבל מי שחוצה אותו מפר את כללי ההתנהלות שנקבעו. זהו גבול במשמעות המגבילה שלו. הדוגמא הבולטת היא חוקי מדינה המבהירים מה מותר ומה אסור. בסוג גבול כזה מתקיימת חווית ה"לעומתיות" והבינאריות, משני צידי הגבול נמצאות שתי ישויות אשר מייצרות סתירה זאת לעומת זאת. מי שנמצא מעבר לגדר תמיד יהיה האחר שהוא לעומת עצמי והיותי. חוויה זאת יוצרת לעיתים קרובות קונפליקט סביב מקום. הלעומתיות יוצרת חוויה שאם לי יש מקום אז כמעט בהכרח לשני אין מקום. זהו מרכיב מרכזי בחוויה הנרקיציסטית - האחר מהווה איום עלי ועל קיומי ומתוך שכך גם מקומי מוטל בספק ונתון לסכנה. סוג כזה של גבול יוצר פיצול, אותו פיצול המתקיים בין זכאי לאשם, בין בן-ברית לבין אויב, בין נכון ולא נכון ובין חיים ומוות. אינך יכול להיות חי ומת בעת ובעונה אחת ואינך יכול להיות זכאי ואשם בעת ובעונה אחת. "אתה או פה או שם - תחליט!". כשהגבול העבה הופך להיות גבול דק נוצרת החרדה מכאוס והבלעות.

 

הגבול הדק איננו קו ברור והוא נתון לשינויים ולתנועה מתמדת. הגבול הדק מייצר שני צדדים שהם זה ליד זה. מתוך אותה לידיות הם דנים ומתבוננים במשותף בגבול שביניהם. באזור הגבול הדק אין צד שהוא "האחר". האחר איננו חיצוני הוא פנימי. לעיתים יש להם, לשניים "אחר" משותף כמו למשל חקירת הלא מודע שהוא האחר הפנימי אצל כל אחד. זהו גבול ידידותי שלא נמצא "על הקצה" אלא מרחב משותף לשיח ולדיאלוג. השפה (שפת השולחן, שפת הים) היא המרחב שבו קיים הגבול ושבו מתקיים השיח באמצאות השפה המשותפת שהיא גם הגבול המשותף. שהרי גבול הוא בין היתר תוצר של נקודות מבט שונות על אותה טריטוריה. כשהגבול הדק הופך להיות גבול עבה נוצרים הפיצולים והפוזיציה הסכיזו-פאראנואידית הופכת להיות מרכזית.

טבעם של הגבולות ותפקידם עוברים שינויים דרמטיים. המהפכה הטכנולוגית והגלובליזציה ביחד עם החשיבה הפוסט מודרניסטית, הפכו את הגבול  לבלתי נראה לעיתים. מותן של האידאות הגדולות הפך את מושג האמת לעמום ולעיתים ללא קיים. מושג הפייק ניוז הפך את השפה לשפה שבה הגבול בין אמת לשקר מטושטש במיוחד. אחת התוצאות של אי נראות הגבול הופכת את בני האדם למפוצלים בתגובה שלהם. חלקם של בני האדם, בעיקר אלו ממעמדות סוציו אקונומיים גבוהים, משתמשים בחופש התנועה על מנת לנוע ולנייד את עצמם ממקום למקום, הם אנשי העולם הגדול, השיוך הטריטוריאלי שלהם מתערער, הבית הוא: "המקום בו אניח את ראשי על כרית". אכן, משמעותו של הבית כמקום מפלט בטוח וקבוע משתנה. אך יש גם רבים אשר המצב החדש מאיים עליהם: על זהותם, על פרנסתם ועל שיוכם הלאומי. הם מבוהלים והם אינם מוצאים את מקומם בעולם חדש. התגובה שלהם היא ברצון שלהם להגביה ולעבות את החומה. לא לאפשר לשום גורם שזהותו שונה משלהם להיכנס.

את המפלט הפוליטי הם מוצאים במרחבים פוליטיים המתייחסים אליהם כאל קרבנות שמאשימים את אלה שקיומם מאיים על בית ועל זהותם. הדוגמא הבולטת היא היחס לפליטים והתחושה ש"עניי עירך נדחקים לקצה שרשרת המזון החברתית. הפיצול הזה מאופיין במעבר להגנות פרימיטיביות שמקטבות בין אויב לידיד ובין מי ששייך למי שאינו שייך. הגנות אלו אינן מאפשרות את החזקת המורכבות והפאראדוכסליות של המציאות.

אני נמצא בכנס בכפר קטן צפונית למילאנו על שפתו של "האגם הגדול". מישהי מספרת על משאלה שלה לחצות גבולות. אני מזמין אותה למכוניתי, אנחנו נוסעים לגבול שבין איטליה ושוויץ, חוצים אותו, מבצעים סיבוב פרסה וחוזרים לכנס.

כמה קל לחצות גבולות מסוימים, אני חושב, וכמה מסובך עד בלתי אפשרי לחצות גבולות אחרים.

אורסון וולס, אחת הדמויות החשובות בתולדות הקולנוע, שחקן ענק ובמאי גאון, שיצירתו "האזרח קיין" נחשבת על ידי רבים לסרט החשוב ביותר שנעשה אי פעם, ביים בשנות השבעים דוקו-דרמה ששמה הוא f for fake.

בתחילתו של הסרט הוא ניצב במלוא גודלו ומשקלו, עוטה על עצמו גלימה שחורה וכובע שחור רחב שולייים, ממלא את כל הפריים ואומר את הדבר הבא:

"בשישים הדקות  הבאות כל מה שתיראו מבוסס על עובדות אמיתיות". לקראת סופו של הסרט הוא שוב נעמד, ממלא את המסך ואומר: "קיימתי את הבטחתי מתחילת הסרט, אבל הסרט נמשך 88 דקות.."

לבסוף הוא מצטט אמירה של פיקאסו שאומר שאמנות היא שקר שנועד לחשוף את האמת.

הגבול בין האמת לשקר הוא גבול מסקרן במיוחד. אבי היה מצהיר שכדור הארץ מונח על שני עמודים: עמוד הזמן ועמוד האמת. כשאחד העמודים נסדק יש סכנה לקיום כדור הארץ

מיותר לומר שבילדותי שיקרתי רבות. כדור הארץ נותר על כנו.......

השקר הסתיר עובדות אבל חשף לעיתים באופן אכזרי את הבושה, המבוכה והאשמה.

תמיד אהבתי סרטים או ספרים שהושתתו על שקרים, כמו מאה שנים של בדידות מאת מארקס, אבל על כך בבלוג הבא.

 

עוד בבלוג של גבי בונויט

הבחירות האחרונות, כמו גם תהליכים תרבותייים ופוליטים בחברה הישראלית, מצביעים על הפרדוכס הבא: מצד אחד...

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

מירי שריגמירי שריג16/1/2019

גבולות במציאות ובמחשבה. רק רציתי לידע שיש השנה סדרת הרצאות בנושא :גבולות באקדמיה למדעים בירושלים.
האחרונה היתה בנושא אמנות , המאמר הרחיב לי את המחשבה.
תודה
מירי