לוגו פסיכולוגיה עברית

×Avatar
אני מסכימ.ה להצטרף לרשימת התפוצה לקבלת עדכונים ומידע שיווקי
זכור אותי
מה באמת רוצה אישה ומה באמת רוצה גבר  -  בעקבות יום העצמאות.

מה באמת רוצה אישה ומה באמת רוצה גבר - בעקבות יום העצמאות.

daniel becker | 23/5/2016 | הרשמו כמנויים

לפני כשבועיים נוכחתי בכנס בנושא אינדיבידואציה שאורגן על ידי בתי הספר לפסיכותרפיה היונגיאנית של אוניברסיטת בר אילן ושל סמינר הקיבוצים. פרופ' תמר קרון בהרצאתה על האינדיבידואציה במסגרת של זוגיות, ציטטה את האגדה הבאה:

המלך ארתור רודף אחרי צבי צעיר. בלי משים הוא מתרחק מן הפמליה שלו ומגיע לאגם אפל. על הגדה הנגדית ניצב פרש שחור שקורא אותו לדו קרב. חרבו האגדית של ארתור נותרה הרחק בארמון. הוא חסר אונים ויריבו נותן לו הזדמנות אחרונה להציל את עצמו ואת מלכותו: הוא צריך לענות על השאלה, מה רוצות הנשים יותר מכל? יש לו שלושה ימים למצוא את התשובה. בדרך הביתה עוצר המלך כל אישה שהוא פוגש ושואל אותה מה היא רוצה יותר מכל, וכל אחת עונה תשובה שונה (אחת רוצה יופי, אחרת עושר, עוצמה, בעל צעיר, ישועת נפש וכן הלאה). כעבור שלושה ימים הוא חוזר ללא פתרון. הוא מתכונן למותו, ופתאום קורא קול מתוק בשמו. הוא חוזר לאחור ורואה אישה מכוערת עד אימה. הגבירה המגעילה (כך היא מכונה בסיפור) צוחקת כשהיא שומעת את סיפורו של ארתור. זו שאלה ממש קלה לדעתה. אם יבטיח למלא את משאלתה, תהיה אשר תהיה, היא תגלה לו את התשובה. ארתור מסכים והגבירה לוחשת לו את הפתרון. הוא נושם לרווחה אבל כשהוא פונה ללכת היא אוחזת בשרוולו. היא דורשת שישיא אותה בתמורה, לאחד מאביריו. המלך נחרד אבל אין לו ברירה. כבודו תלוי בקיום ההבטחה. וקודם עליו להתייצב בפני האביר השחור. הטבע כולו משתתק כשהוא מוסר לו את פתרון החידה: יותר מכל, אומר ארתור, רוצות הנשים לנהוג כאוות נפשן. האביר הנורא שואג בזעם ונמלט. ועכשיו גם המלך צריך לקיים את חלקו בעסקה. סיר גאווין הצעיר והנאמן מתנדב להציל את כבודו, ולמחרת בבוקר יוצאת תהלוכה קטנה ליער שבו ממתינה הכלה. הכול מתחלחלים מכיעורה אבל סיר גאווין לא נרתע. הוא כורע ברך ומבקש את ידה. האווירה בחתונה קשה. הכלה המסכנה מתכווצת מגניחות הגועל ואנקות הרחמים על החתן. בחצות פורש הזוג הצעיר לחדרו. גאווין טומן את ראשו בכפות ידיו ואז הוא שומע את אישתו קוראת לו בקולה המתוק. הוא מסב את ראשו בחשש ורואה את האישה היפה בעולם. מסתבר שזאת הגבירה המגעילה. הנישואין שחררו אותה ממחצית הכישוף, אבל עדיין עליה ללבוש את דמותה המכוערת מחצית מהזמן, אלא אם כן ישיב על שאלתה: האם הוא מעדיף שתהיה יפה ביום וזקנה ומכוערת בלילה, או להפך. גאווין מתבלבל לרגע ואז הוא נזכר שזה ליל כלולותיו. הוא מעדיף שתהיה יפה בלילה, הוא אומר, כמו עכשיו. אישתו מזעיפה לו פנים: בעל אוהב אינו דן את אישתו ללעג ולבוז בשעות היום. גאווין מתחרט ומשנה את החלטתו: הוא מבקש שתהיה יפה ביום ומכוערת בלילה. אבל גם זה לא מוצא חן בעיני הגבירה. האם לא איכפת לו איך תרגיש כל לילה כשתבוא אליו בצורתה המגעילה, איזה מין בעל אוהב נוהג כך? גאווין משתתק. נראה שכל תשובה שלו תחטיא את המטרה. לבסוף הוא אומר, גבירתי, איני יכול לענות על שאלתך, זו החלטה שלך, את צריכה לבחור כאוות נפשך. כשהאישה שומעת את זה היא צוחקת. זו התשובה הנכונה. הוא נתן לה את מבוקשה של כל אישה, להחליט על עצמה, לנהוג כאוות נפשה. וכיוון שכך היא משוחררת מן הכישוף, היא תישאר לתמיד בדמותה היפה (והם חיו ביחד באושר ועושר ובכלל).


- פרסומת -

הפרשנות של פרופ' קרון התמקדה בעיקר, להבנתי, באינדיבידואציה של האישה בתוך הזוגיות ועל כך איני חולק, אם כי לא יכול שלא לתמוה על כך שבסופו של דבר על מנת שיתרחש השינוי אצל היסוד הנשי, היסוד הגברי אמור 'להרשות' לה להיות כהווייתה וגם להכיל את התוצאות של הטראנספורמציה תהיינה אלו אשר תהיינה, לטוב ולרע. אך נאמן למטרת הבלוג להתייחס לפן הגברי של הקיום אמקד את הזרקור למקום של הגבר בתוך ההתפתחות שבמסגרת הזוגיות. לא מזמן ביקרתי אצל ידידה שמונתה לאחרונה למשרה רמה בשרות הציבורי והיא סיפרה לי בהתרגשות ובהרבה הערכה כיצד בעלה אפשר לה בשנה האחרונה להתמסר ולהשתלב בהצלחה מרובה במשרתה החדשה בכך שלקח על עצמו את השיפוץ המורכב והמייגע של בית, ללא שתצטרך לבזבז את מרצה ובעיקר את זמנה במלאכה מטרידה זאת. בעלה מוכר לי ואני בטוח שעשה זאת בחפץ לב ובאותה מידה של הקרבה מתוך מחויבות ורצון טוב שהפגין האביר גאווין. איני זוכר, אך, אולי אפילו קראה למעשה שלו מעשה אבירי. מה שמחזיר אותנו לאגדה. הפעם אסתפק בכמה שאלות:

האם אפשר לראות במעשה של גאווין ביטוי של אינדיבידואציה? האם ההתנדבות שלו להציל את המלך ארתור אין בה, למרות ההיבטים המוסרים והאציליים שהיא מבטאה, כניעה למשהו קולקטיבי ו/או הררכי – מעשה מובהק של אנטי אינדיבידואציה במסגרת ה'זוגיות' של גאווין עם המלך ארתור? ראוי להאמר שבגרסאות אחרות של האגדה גאווין הובטח ל'אישה המגעילה' בטרם הוא נשאל על רצונו, האם אין משהו בתכונה ה'אבירית' שקיימת ביסוד הגברי גורם שמעכב את התפתחותו להיות כאוות נפשו, הוא עצמו – קרי, אינדיבידואציה?.

לאחר שגאוין ביטא את מה שנכנה באופן פרדוקסלי - רצונו, דהיינו, שאשתו תהייה יפה או מכוערת בעיתוי שייראה לה, מה נאמר על כך? שיש ביכולתו של הגבר להכיל את האישה ולאפשר לה להיות כאוות נפשה? מה ההתייחסות שלנו למעשה של הגבר ברמת האינדיבידואציה להיות הוא עצמו? במילים אחרות, האם יש כאן ביטוי של העצמי והסובייקטיביות של היסוד הגברי או שיש כאן התבטלות של אלה?

ולבסוף, המעשה של גאווין, נראה מאוד נכון בשיח של היום, לא רק בגלל האבירות שבו, אלא בגלל הביטוי של כבוד של היסוד הגברי כלפי האוטונומיה הנשית. אך, האם אין הדבר כרוך בהנצחת ההתעלמות בת עידן ועידנים מהסובייקטיביות הגברית, הווה אומר, התעלמות ממה הגבר באמת רוצה?.


תגיות:

מטפלים בתחום

מטפלים שאחד מתחומי העניין שלהם הוא: מגדר
ד"ר ריבי אפרת
ד"ר ריבי אפרת
עובדת סוציאלית
חיפה והכרמל
אירינה ברינשטיין
אירינה ברינשטיין
פסיכולוגית
חיפה והכרמל
אורלי צרפתי פרידמן
אורלי צרפתי פרידמן
פסיכולוגית
תל אביב והסביבה, אונליין (טיפול מרחוק), רמת גן והסביבה
הלה יהלום
הלה יהלום
פסיכיאטרית
תל אביב והסביבה, פתח תקוה והסביבה, רמת גן והסביבה
עינת מזרחי
עינת מזרחי
עובדת סוציאלית
תל אביב והסביבה, שרון ושומרון, אונליין (טיפול מרחוק)
יפעת הנדל
יפעת הנדל
פסיכיאטרית
תל אביב והסביבה, אונליין (טיפול מרחוק), רמת גן והסביבה

עוד בבלוג של daniel becker

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

daniel beckerdaniel becker1/6/2016

אין סוף רבדים לאגדה ובחרתי אחד. מאוד אהבתי את תגובתו של ליאור בכר שהציע דרך נוספת להסתכל על האגדה, ההסתייגות היחידה שלי מכל דבריו הנה בהגדרה של אגדה כיונגיאנית, זו בטח לא מהותה, היא נולדה בלי שם והרבה לפני יונג ...
בחזרה ליונג אין ספק שאפשר לראות את כל הסיפור בזוית שהאנימוס הוא שנותן את הכוח לאנימה לממש עצמה.
בכלל, מה האדם באמת רוצה הוא משפט חופף בעיני למושגים של אוטנטיות, נושא מאוד חמקני כי קל להגיד מה לא אוטנטי, קשה לומר מה האוטנטי.
זה נכון שאפשר לבחור להיות אביר ולקבל על עצמי את עול מצוות של האבירות ויש כאן מעשה של אינדיבידואציה, רק שטעון ברור מה המקום החברתי תרבותי בבחירה זו ועד כמה הוא קשור לפסינאציה Fascination המיוחדת שיש לגברים כלפי הררכיה.
סופו של דבר, רציתי להסב את תשומת הלב למה הגבר באמת רוצה ולומר בכך שגם לגבר יש סובייקט ראוי להתייחסות, בשיח שלאחרונה מזניח אותו.

ליאור בכרליאור בכר26/5/2016

תודה על המאמר המעניין והשיתוף של האגדה.. שניהם מעוררים מחשבות על אינדיבידואציה ועל רצון.

אינדיבידואציה. זו אינה בהכרח היכולת להיות מי שאני רוצה מתי שאני רוצה. אלא (בין היתר) היא תהליך שדרכו אני לומד להגדיר לעצמי - ולאחר - מה אני רוצה, בהכרה בכך שקיים מישהו אחר שרוצה דבר אחר. כלומר זהו תהליך שדרכו אני מפתח את היכולת לקבל החלטות על בסיס רצון. ועקרונית, החלטה היא דבר לא ממש הפיך. בעברו, סר גאווין קיבל החלטה, מרצונו, לכרוע ברך לפני המלך ולהיפך לאביר. החלטה שהיתה תוצאה של תהליך אינדיבידואציה ארוך ומוצלח. וכמובן שמרגע שהפך לאביר, החופש שלו הוגבל בשל נאמנותו למלך. אז האם הסכמתו להינשא למגעילה (או לעשות כל דבר שהמלך יבקש) היה תוצאה של אינדיבידואציה? כמובן. למרות מראית העין של התבטלות עצמית וכניעה.

לגבי רצונו של סר גאב מאשתו. אני לא חושב שבאותו דיון אקדמי מרתק עם אשתו בערב ההתייחדות המיוחל הוא ביטא את רצונו. נראה לי יותר, שבהכרזתו, גאווין ביטא את ההכרה, שמושג הרצון אינו תקף בסיטואציה זו ואינו נחוץ לשם הבנתה. הוא מכיר בכך שהוא במצב בו הוא לא יכול לרצות כלום, ושהיא במצב שהיא תעשה מה בראש שלה. המסר בדבריו היה: ״אני מקבל שאני לא יכול להגיד לך מה לרצות״. ולא כל כך מתאים להגיד שבכך הוא ״הכיל״ את אשתו. ואסביר זאת: בוא נחליף את המושג ״אישה״ במושג ״טבע״. לאישה יש רצון חפשי וזה דבר נפלא, במובן שהוא בלתי ניתן לניבוי. שזה דבר גדול שניתן להגיד על כל רצון חפשי, לא רק של נשים. (כפי שעקרונית מישהו חיצוני לא היה יכול לנחש שגאווין יחליט ליהפך לאביר יום לפני שהוא החליט כך) לצופה מהצד, אישה הפועלת לפי רצונה החופשי נוהגת כאוות נפשה. בשביל אותו צופה, אין הבדל מהותי בין אישה הנוהגת על פי רצונה החופשי, לטבע (נחל למשל) הנוהג בלי רצון כלל, ושניהם ״נוהגים כאוות נפשם״. והאם אני כאדם באמת יכול ״להכיל״ תכונה זו של הטבע? לא. אני יכול לזרום איתה. לקבל אותה. אבל כל עוד הטבע לא הורג אותי ואני לא משעבד אותו, הרצון שלי כאדם בטבע יוכתב ויוגבל מתוקף הקשר שלי עם הטבע. זה המשך תהליך האינדיבידואלית שלי - במיטבו. אין פה שום הכלה.
עכשיו נחליף את המושג ״טבע״ במושג ״אישה״...

אגב, אני מבין את האפשרות להשתמש באגדה הזו לשם שיחה על אינדיבידואציה נשית או גברית. אבל מבחינתי זו אגדה יונגיאנית יפה שעניינה הוא בכלל הצל. הצל מיוצג בה באופן כפול: על ידי הפרש השחור (שבתוכי) שמפחיד אותי ושאין שום סיכוי להלחם בו בחרב, ועל ידי הדמות המגעילה (שבתוכי) שאיתה כל כך מרתיע להתחבר. גם האדם מקבל יצוג כפול: המלך והאביר. אותו הצל - שני ייצוגים; אותו האדם - שני ייצוגים. כמו בחלום. והמסר של האגדה? רק אם יהיה לי האומץ לקבל את החלק המגעיל של הצל שבתוכי, אצליח להתגבר על הפחד (הפרש השחור) ממנו.