זכרון וחול

איילת כהן וידר | 1/5/2015 | הרשמו כמנויים

רות עוקשי מישירה מבט אל המצלמה. שיערה ארוך ושופע, עור פניה שחום וחלק, תווי פניה יפים מאד. דיבורה רהוט. אישה עמוקה וחכמה. היא מספרת על המטפל אליו הגיעה דרך אתר פסיכולוגיה עברית. בכרטיס האישי שלו כתוב "אני בוגר המחלקה ללימודי פסיכותראפיה במכון מגיד שע"י האוניברסיטה העברית בירושלים, אני מקבל מטופלים ולקוחות בעיקר מקרב המגזר החרדי, הן בנושאים רגשיים, הן בייעוץ זוגי, והן באימון אישי. כיום אני משמש גם ככתובת לנושאים טיפוליים במגזר החרדי"

מה שגרם לה לפנות אליו היה המשפט האחרון בכרטיס הביקור: "אשמח לשמוע ולקבל רעיונות, להחכים וללמוד מתוך הניסיון של אחרים". היא ממשיכה לספר על הטיפול ההולך ומסתבך והיא מספרת איך פגע בה מינית במהלך הטיפול.

לפי המחקר בתחום כ10% מקרב מטפלי בריאות הנפש פוגעים מינית במטופלות ובמטופלים שלהם. יחסי התלות, הקשר הרגשי, החדר הסגור, מעטה הסודיות כל אלה הינם פוטנציאל להחלמה אך מסתבר שגם לפגיעה.

גם מאי פאתל חשפה השבוע את פגיעתה ע"י לירן חג'בי. סגן אלוף בצה"ל. היא החליטה להחשף לאחר המכה שספגה כאשר הפרקליטות הצבאית הגדירה את מעשיו המגונים של חג'בי כמעשי חיזור.

ובפרשת השבוע אני קוראת על שלומית בת דברי*

" וַיֵּצֵא, בֶּן-אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית, וְהוּא בֶּן-אִישׁ מִצְרִי, בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיִּנָּצוּ, בַּמַּחֲנֶה, בֶּן הַיִּשְׂרְאֵלִית, וְאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי

וַיִּקֹּב בֶּן-הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית אֶת-הַשֵּׁם, וַיְקַלֵּל, וַיָּבִיאוּ אֹתוֹ, אֶל-מֹשֶׁה; וְשֵׁם אִמּוֹ שְׁלֹמִית בַּת-דִּבְרִי, לְמַטֵּה-דָן.

וַיַּנִּיחֻהוּ, בַּמִּשְׁמָר, לִפְרֹשׁ לָהֶם, עַל-פִּי יְהוָה.

וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. הוֹצֵא אֶת-הַמְקַלֵּל, אֶל-מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, וְסָמְכוּ כָל-הַשֹּׁמְעִים אֶת-יְדֵיהֶם, עַל-רֹאשׁוֹ; וְרָגְמוּ אֹתוֹ, כָּל-הָעֵדָה".

זה סיפור על שלומית המושלמת. יפת תואר. יש לה בעיות קשות עם הבן שלה. נקלע לתיגרות, מתעמת, רב, מקלל. והמצב מחמיר מיום ליום. היא מנסה לגונן, לסנגר, להתחנן. על נפשה. על נפשו. והוא בן אישה ישראלית ואיש מצרי. בני התערובת הללו תמיד יוצרים בעיות עבור פרשני המקרא. כיצד נולד לה בן מאיש מצרי? המדרש** מנסה לענות כדרכו בסיפור. סיפור על שלומית שהיתה יפת תואר ואין בה מום. ובוקר אחד היא נאנסה באכזריות על ידי המצרי שהיה אחראי על בעלה בעבודתו. ולא די שאנס המצרי את שלומית המשיך ועינה והיכה את בעלה. כי כך דרכם של תוקפים. להכות גם במעגל הסובב את הקורבנות. ומשה רבינו רואה את כל זה והורג את המצרי וטומן אותו בחול. ומבקש מהעדים לשתוק. לשתוק כפי שהחול שותק.

נמשכת ההרשמה למחזור לימודים חדש (מחזור שמיני)
של תוכנית הכשרה בפסיכותרפיה ברוח פסיכולוגיית העצמי

סיפור צדדי בפרשת השבוע. מצטרף לשני הסיפורים בשבוע שהיה. ואולי בין יום השואה ליום הזכרון יש מקום לקבוע גם יום זכרון לקורבנות תקיפה מינית. לקיים טקסים, לשמוע עדויות, להדליק נרות, לשיר ולשאת תפילת יזכור.

יזכור ישראל את קורבנות התקיפה המינית שנפגעו והוטרדו ונאנסו בידי כוחות הביטחון וכוחות המשטרה והיועצים והרופאים והרבנים והמורים והמטפלים. יזכור ישראל את בניו ובנותיו שנפגעו בעת מילוי תפקידן בחילות היבשה, באויר ובים. בלכתן בדרך, בביתן או במקום עבודתן. נסיר את ערימות החול מעליהן, נוציא את אויביהן אל מחוץ למחנה. נאבק נגד תקופת ההתיישנות ונגד קלות הענישה. נראה אותן. נאמין לסיפורן. נאמר את השמות. נראה את הפנים. נזכור את הכאב.

החול יזכור את הגלים אבל לקצף אין זוכר

זולת ההם אשר עברו עם רוח לילה מאחר

מזיכרונם הוא לעולם לא ימחה.

הכל ישוב אל המצולות זולת הקצף הלבן.

נרות הלילה דעכו. הידידות האהבה

הנעורים שבאו פתע אל סופם

הנעורים שבאו פתע אל סופם.

*ויקרא כד, י ** מדרש תנחומא פרשת שמות סימן ט ***נתן יונתן

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת שמות סימן ט

וירא איש מצרי מכה איש עברי מי היה איש מצרי אביו של מגדף שנאמר (ויקרא כד) והוא בן איש מצרי מכה איש עברי בעלה של שלומית בת דברי כיצד היה אותו נוגש עשוי על ק"כ אנשים והיה מוציא אותן למלאכתן לקריאת הגבר ומתוך שהיה רגיל להוציאן היה נכנס ויוצא לבתיהן ראה לשלומית בת דברי שהיתה יפת תואר שלימה מכל מום נתן עיניו בה עמד בשעת קריאת הגבר והוציאו מביתו וחזר אותו מצרי ובא על אשתו והיא סבורה שהיא בעלה חזר בעלה מצא המצרי יוצא מביתו שאל אותה ואמר שמא נגע בך אמרה לו הן וסבורה הייתי שאתה הוא כיון שידע הנוגש שהרגיש בדבר חזר לעבודת פרך והיה מכה אותו ראה משה ברוח הקדש מה עשה באשתו והיאך היה מכהו אמר לא דייך שאת ענית את אשתו אלא אתה מכהו, כעס על המצרי ויפן כה וכה ראה שענה אשתו והיה חוזר ומכה את בעלה, וירא כי אין איש שהוא חייב מיתה ויך את המצרי במה הכהו י"א המגריפה של טיט נטל והוציא את מוחו, וי"א הזכיר עליו את השם והרגו הלהרגני אתה אומר, ויטמנהו בחול אמר לישראל אתם משולין כחול שהחול אדם נוטלו מכאן ונותנו בכאן ואין קולו נשמע כך לא יצא דבר זה מפיכם לכך כתיב ויטמנהו בחול.