פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי
מדוע מציינים הערבים את יום הנכבה בחג העצמאות?

מדוע מציינים הערבים את יום הנכבה בחג העצמאות?

ד"ר עפר גרוזברד | 12/4/2013 | הרשמו כמנויים

השאלה נראית תמימה למדי. רבים ודאי יגידו שזה מובן - הפלסטינים קבעו את יום הנכבה בחג העצמאות שלנו משום שרצונם לומר שעצמאותנו היא אסונם. אולם במחשבה שנייה הם יכלו לציין יום זיכרון ללא תלות בנו. מעבר לכך, חלק מהפלסטינים החיים בישראל מציינים את יום הנכבה בדיוק ביום עצמאותנו על פי התאריך העברי - ה' באייר - המשתנה משנה לשנה בגלל יציאתו ביום שבת ולא למשל ב 14 במאי שהוא תאריך הכרזת המדינה על ידי בן גוריון. כל כך חשובה להם ההצמדות ליום השמחה שלנו. מאוחר יותר בשנת 2001 הנהיגה ועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל עמידה של דקת דומיה לציון האבל. הניסיון להידמות אלינו אינו תם בכך. לאורך השנים נעשה ניסיון להשוות את הנכבה לשואת יהודי אירופה. פירוש המילה "נכבה" הוא אסון טבע. כלומר, לא אסון שאדם יכול להיות אחראי לו. כך ניתן לראות כיצד תופס העולם הערבי בכלל והפלסטינים בפרט את הקשר אתנו - ללא נפרדות ואחריות אישית ועם צורך עמוק להזדהות אתנו.
כדי שנבין את עומק הצורך של הצד השני להזדהות אתנו ואת חוסר יכולתו להיפרד מאתנו אביא מספר דוגמאות קצרות:
מחבל מתאבד בוחר למות עם אויבו בניגוד לחייל השואף להרוג את האויב ולהישאר בחיים. במקרים רבים המחבל המתאבד העולה, למשל, לאוטובוס יכול להשאיר את הפצצה ולהימלט אבל הוא בוחר להתפוצץ אתה ועם אויבו יחד.
פעמים רבות בחילופי אש עם הצד הערבי (לאחרונה למשל עם החמאס) נוצר המצב האבסורדי שכל צד מנסה לפגוע בשני בזמן שאנו מספקים לעזה חשמל, מזון ומטפלים בבתי חולים בישראל בפצועים שלהם. קשה להניח שבן המערב היה יוצא למלחמה עם הצד השני בתנאים אלה.
בשעות הראשונות של מלחמת יום כיפור כששמע סאדאת על הצלחת כוחותיו לחצות את התעלה שקל לעצור את כוחותיו לאחר שש שעות של מלחמה ולהצהיר על "ניצחון מלחמת ששת השעות" - כמובן על משקל ניצחון ישראל במלחמת ששת הימים.
במהלך מלחמת יום כיפור ביקש המלך חוסיין את אישור ישראל להעביר חטיבה ירדנית לסוריה כדי שתעזור לכוחות הסוריים במלחמתם נגד ישראל (ירדן לא נלחמה בישראל). על כך אמר קיסינג'ר שרק במזרח התיכון יכול להיווצר מצב כזה אבסורדי שצד אחד מבקש את אישורו של הצד השני לבצע נגדו אקט תוקפני. כל כך עמוקה תחושת התלות של הצד השני בנו (דרך אגב, ישראל לא הגיבה אך גם לא התקיפה את ירדן).
מה ניתן ללמוד מכל זאת: הדיבור בשפה של ביחד, של הזדהות, הדגשת המשותף ולא השונה כפי שהציע לישראל חתן פרס נובל המצרי לספרות נג'יב מחפוז הוא אומנות שטרם למדנו, אחיי ואחיותיי.



קישור לספר:

http://www.bialik-...j7eq7

קישור לשני הפרקים הראשונים בספר:
http://www.hebpsy....=2941

עוד בבלוג של ד"ר עפר גרוזברד

שלום לכולם בימים אלה יצא לאור ספרי הרביעי בסדרת 'הצופן התרבותי' - 'בבל - מדריך למפגש בין מזרח מערב' בהוצאת...

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

אסנת אלוןאסנת אלון20/4/2013

פיזור דחוף של מסכי עשן שמסתירים. ובכן לגבי הנטייה המוזרה של הפלסטינים לבצע אקט ת"נכי של "תמות נפשי עם פלשתים" ובהזדמנות של מעשה תוקפני- להתאבד.(נשק לא קונבנציונלי ללא ספק) הרי שבחוריינו עושים זאת בעזרת מ"זלטים המופעלים מרחוק, מסוקים ועוד..באמת הרבה יותר הומני להיות מדינה מתוקנת שאת התוקפנות שלה היא מבצעת באופן נקי כל כך.. אויש..אז יש הבדלים בינינו..נכון..הטיעון שלך אם כך נכון..אלא מאי.....עם הבדלים כאלה מי צריך את "מה יפינו"?

נועה בר חייםנועה בר חיים20/4/2013

שטחיות ואי דיוקים במקרה הטוב, התנשאות עם ניחוח גזעני במקרה הרע.. מפנה לתגובה מצוינת של תאמר מצאלחה: http://blogs.haaretz.co.il/tamermassalha/245/

עפר גרוזברדעפר גרוזברד19/4/2013

ניסיון לתשובה לאסנת. היי אסנת

כתבתי ניסיון לתשובה משום שאני לא בטוח שאני יכול להשיב לך בכמה מלים. את צודקת שלעתים אנו לוקחים עמדה פטרונית למשל "מזרח תיכון חדש" שבו אנו נלמד אותם... וכדומה. אני לא יודע למה את מתכוונת שאת מדברת על "מנעמי מנצחים." אנו וודאי היום במקום אחר מאשר למשל אחרי מלחמת ששת הימים. אני יכול לדבר מתוך עצמי ולספר לך שמה שאת מכנה "הפיצול בין איך שאנחנו לאיך שהם" למיטב הבנתי לא מרגיע אותי באופן כוזב אלא דווקא עוזר לי להיות אמפתי לצד השני. הרי אין אמפתיה ללא הכרות. הדוגמאות שאני מביא בבלוג מטרתם לגשר על הפערים מתוך הבנה של השונות בינינו. ותזכרי בבקשה, אסנת, שאני גם מדבר על יחסי מורה ותלמיד אתיופי וגם על על רופא שבא אליו מטופל חרדי וגם על בוס ערבי ועובד יהודי ועל סתם שתי חברות מתרבויות שונות וכדומה.

אסנת אלוןאסנת אלון19/4/2013

יותר מהבנה פסיכולוגית. דחוף לי שנעצב בינינו תודעה של ( סליחה על הביטוי אשתדל להמעיט בו) ש ל ו ם.
וזה קשה קצת ממקום פטרוני שמבליט את עליונותו המוסרית בעודנו נהנים ממנעמי מנצחים.
ברור שיש הבדלים עצומים..וזו בטח לא סוגיה רק רגשית.
האם הפיצול בין איך שאנחנו לאיך שהם, מרגיע אותנו באופן כוזב?

עפר גרוזברדעפר גרוזברד19/4/2013

תשובה לאסנת. רגשי אשמה, כפי שהסברתי, זה בעיקרו פטנט מערבי. הצד השני לעתים רחוקות יתנסח כפי שאת מתנסחת, אסנת. בבלוג הזה אני מנסה להראות, ללמד ולהסביר ששני הצדדים חושבים באופן שונה. מובן שיש נקודות דמיון רבות מטבע היותנו בני אדם אבל לעניות דעתי, הקושי שלנו הוא בעיקרו טמון בנרציסטיות התרבותית שלנו. אנו רואים את האחר בצלמנו ובדמותנו. דרך אגב, להם אין את הקושי הזה והם מכירים אותנו הרבה יותר טוב מאשר אנו מכירים אותם. זה היתרון של תרבויות קולקטיביות בעלות וקטור חשיבה המכוון החוצה על תרבויות אינדיבידואליות המכוונות לעצמי.
ודבר אחרון אסנת, אל תשכחי שטיפול פסיכולוגי הוא שם נרדף להעצמת הנפרדות, החשיבה העצמאית, חופש הבחירה וכל הערכים המערביים שאנו מכבדים. לא פלא שכל כך קשה לנו להבין משהו אחר.... תודה.

אסנת אלוןאסנת אלון19/4/2013

זוהי מראה דו צדדית. גם אנחנו מייצרים נרטיבים מולם- בני דודינו הערבים. כל שירי ההתרפקות.. קללות וביטויים..כפי הנראה גם אנחנו לא מסוגלים לדמיין עצמנו..ללא המאבק ה"צודק" המוצדק, הקורבני.
נדמה לי שקוראים לזה יחסים מוכלים. כאשר זהותו של כל צד מכילה את הצד השני לעד (אם ירצה או לא)