פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי
אבדנה של יכולת ההתמסרות  – עוד מחשבות על השפעתה של טכנולוגיה

אבדנה של יכולת ההתמסרות – עוד מחשבות על השפעתה של טכנולוגיה

ד"ר אילן טבק - אבירם | 10/3/2013 | הרשמו כמנויים

שעת אחר צהריים טיפוסית בגן השעשועים השכונתי. שעות האור המתארכות והולכות ומזג האוויר הנעים מזמינים את תושבי השכונה לצאת מבתיהם וליהנות מניצני שמש אביבית ורוח קרירה מלטפת. בתי על הנדנדה מתמסרת למשב הרוח ולתנועת הנדנוד ואני תוך כדי שירה ונדנוד מביט לצדדים ומתבונן בהורים ובילדים שסובבים סביב. הילדים מתרוצצים בחדווה והוריהם מחזיקים בידיהם את מכשירי הטלפון הסלולרי שלהם, מבטם לרגע מופנה לילד המטפס על המגלשה אך חיש מהר נע חזרה אל המסך הזעיר. על הספסל יושבת אמא המניקה את תינוקה. על ברכיה מונח המכשיר הסלולרי והיא מנסה לקרוא את הכתוב בו בתנאים כמעט בלתי אפשריים תוך החזקת התינוק. מדי פעם מגניבה את אצבעותיה ללטף את מסך המגע, לשלוח הודעה. זוהי תמונת מצב אופיינית של הורות במאה ה-21. ילדינו גדלים לתוך מציאות שבה עליהם להתחרות לא רק באחיהם או באחד ההורים במסגרת המשולש האדיפלי, אלא בטכנולוגיה שלוכדת בהצלחה רבה את המושקעות ההורית.
התייחסתי כבר בעבר להפיכתו של הטלפון הסלולרי לאובייקט מעברי בעל איכויות בעייתיות, אולם קיים היבט נוסף וחשוב לתופעה. הולכת ונטווית סביבנו מציאות שבה ילדים הנולדים כיום, חווים חוויה הורית שונה בתכלית מהחוויה שחווינו אנו כילדים. העולם האינטרנטי- סלולארי מאפשר לנו להיות בעת ובעונה אחת במספר מקומות, שיחות, הוויות וחוויות. על מסך המחשב מזה שני עשורים פרוסים עשרות חלונות המציצים לערוצי מידע ואינטראקציות חברתיות שונות. בשנים האחרונות, מאז המצאת הסמארטפונים, מלווה אותנו חוויית ריבוי המשימות, ה-multitasking, כמעט לכל מקום - בהולכנו ברחוב, ביושבנו סביב השולחן לאכול, כשאנו נוהגים במכונית (!!!) ואפילו בשכבנו לישון במיטה אחרי עמל היום. שיכללנו בעצמנו יכולות שבעבר היו נחלתם של מעטים, כגון היכולת לחלק את הקשב שלנו בין מספר רב של מוקדים או היכולת לעבור במהירות ובגמישות מנושא לנושא, אך נדמה כי יכולת מרכזית אחרת הולכת ומתנוונת, נכחדת ונעלמת מהעולם ולהכחדה זו מחיר רגשי שאת עומקו מוקדם עדין להעריך.
היי שלום יכולת ההתמסרות! זוהי היכולת להשקיע ולשקוע בדבר מה אחד, מיוחד ויחיד, זו היכולת להתנתק מכל מה שסביב ולהיות רק בערוץ חווייתי בודד. זוהי גם היכולת המאפשרת להניח בצד את המרוץ היומיומי לפעולה
(doing) ופשוט להיות (being). זוהי היכולת שעל בסיסה דיברו ויניקוט ואחרים על ה"מושקעות האימהית הבסיסית", אשר מאפשרת לתינוק לחוות ולהכיר את עצמו דרך עיניו של ההורה המתבונן. אך כשעיניו של ההורה המתבונן נודדות למחוזות אחרים – איזו מציאות נפשית נבנית? תינוקת שנולדה בשנת 2013 מגיעה למציאות שבה אולי לעולם לא תפגוש התמסרות הורית מוחלטת אלא רסיסים ורגעים של התמסרות, הנקטעים בהישמע רטט המכשיר או צלצול ההודעה הנכנסת. האם כך תחווה את מהותו של הקשר האנושי ולתוך מהות זאת תגדל ותסגל את עצמה, או שמא מנגנוני פיצוי יאפשרו לה להשלים את רגעי ההתמסרות המקוטעים לרצף קוהרנטי אחד ? האם אכן אנו עומדים בפני תהליך שינוי אבולוציוני שישנה לא רק את כישורינו הטכניים אלא גם את עולמנו הנפשי ואת האופן שבו אנו יוצרים מערכות יחסים ? או לחילופין, במבט אופטימי יותר, האם גם ההתמסרות שלנו לטכנולוגיה החדשה תהיה מוגבלת ומקוטעת, וגל חדש של חזרה להתמסרות הבינאישית והרגשית יבוא ויישמר את הסדר הישן והטוב דיו.
כחובב מושבע של הטכנולוגיה החדשה, אני מוצא את עצמי אמביוולנטי, סקרן אך גם מודאג. מודאג משום שבאופן פרדוקסלי, דווקא אותה טכנולוגיה שמרחיקה אותנו מהתמסרות, יוצרת בנו תלות רבה וגורמת לנו להתמסר לה. ימים יגידו לאן פנינו מועדות, ובינתיים, גם אני מתקשה להתמסר לכתיבת פוסט זה ומבטי כבר זולג לחלונות הקופצים שמסביבו.

עוד בבלוג של ד"ר אילן טבק - אבירם

בעודי ממתין מספר דקות לחברה עימה נדברתי להפגש לכוס קפה, התבוננתי בבאי בית הקפה סביבי למספר דקות שנדמו...

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

דר גדי ליסקד"ר גדי ליסק29/10/2015

לתגובתו של ירון אבני. תודה על תגובתך. קבעת כי רמת המחקרים ירודה. באם היתה שאלה של סיבתיות היא מצויינת. ברוב המחקרים אין זו שאלה. המחקרים המצוטטים במאמר מצוטטים בספרות המחקרית המובילה בעולם בנושא זה, המאמר זה נקרא ע"י רופאי ילדים בכירים וחוקרים אחרים בישראל ונתונים ומהמאמר יוצגו בכנס איגוד רופאי הילדים. הוא משמש בסיס להרצאותי לרופאי ילדים בקופות ולהנחיות לרופאי ילדים בקופות, המאמר הוא בסיס למצגות שלי בועדה לזכויות הילד בכנסת ומהווה בסיס למהלך ארצי עם אירגוני רופאים להתייחסות להשפעות זמן מסך על ילדים. התמונה אכן נוטה להיות "קטסטרופלית" ורק חלקה אפילו מוצג במאמר. שאלת נוכחותם של ההורים חשובה ואין כוונה להתעלם ממנה. האם בגלל שההורים לא נוכחים מספיק אז יש להפקיר את בריאות הילדים? שאלת נוכחות ההורים תובא כחלק מפתרון רב מערכתי. מציאת פתרון זה נמצאת עתה בתהליך, כפי שציינתי, שהותחל רק הודות להצגת ההשפעות הבריאותיות. מאמר זה אינו משרת את האקדמיה ולא נכתב עבור פרסום אקדמי אלא למען ביצוע מהלכים מעשיים כמענה לבעיה קשה ההולכת ומחמירה מבלי שנרגיש. נרגיש אותה כאשר מצב הבריאות הפיזית והנפשית של 'דור המסכים' יגביר את העומס על מערכות הבריאות הנפש.

ירון אבניירון אבני29/10/2015

נסיעה ברכבות מהירות תגרום לאנשים לאבד את הראייה. זאת בערך רמת המחקרים שמוצגים בקישור הנ"ל. אני כבר לא מדבר על חוסר הבנה בסיסי בין סיבתיות למתאם. העובדה היא שבמקביל לכניסת הטכנולוגיה לחיינו הורים אינם נוכחים פיסית בסביבת הגידול של ילדיהם לא נלקחה כמובן בחשבון. ככל שהאקדמיה תמשיך להיות גוף שצריך להצדיק את קיומו ע"י מחקרים שאין בהם שמץ של אינגריטי וכל מטרתם לשרת את צרכי החוקרים - הציבור הרחב יפנה עורף למדע . אבדן העשתונות ואיבוד כל פרופורציה שמתואר בהמלצות זוכה בהתאם לחוסר התייחסות מהציבור הרחב. וחבל .

גדי ליסקגדי ליסק28/10/2015

ממליץ לקרוא על השפעות בריאותיות וחברתיות של זמן מסך על ילדים: כנסו ללינק. http://netivei-reshet.org/he/node/77

טל פישרטל פישר27/3/2013

מרתק. והנה מאמר שהתפרסם לאחרונה ב-NYTimes. שנוגע בזה בזווית אחרת (כולל דוגמה, לקראת הסוף, של אמא המסמסת תוך כדי טיפול בילד):

http://www.nytimes.com/2013/03/24/opinion/sunday/your-phone-vs-your-heart.html?_r=3&adxnnl=1&adxnnlx=1364302805-2Qe41BfLAzkyGeN3ihMGqA&

לימור לוי אוסמילימור לוי אוסמי22/3/2013

תודה, אילן. אני חושבת שבהורות זה הכי מפריע לנו כשזה קיים. קשה לראות את זה. שם גם מונחות הציפיות הכי גדולות שלנו לקשר. ו- כמו בכל דבר, מינון.

דר אילן אבירםד"ר אילן אבירם22/3/2013

תודה לכולכם על ההתייחסויות המעניינות. פרי - הצעת מחקר מעניינת ובמקומה. איני חושב שהדפוס הזה גורם לכשלעצמו להפרעה על הרצף האוטיסטי אבל בהחלט מעניין כיצד משפיעה על תינוקות וילדים שיש להם פרה דיספוזיציה לספקטרום.
יוסי - מאחל לך שאכן תצליח לעשות את מה שכינית באופן מדויק ומוצלח technology detox. זה אתגר לא פשוט.
אילה - אכן הגולם קם לעיתים על יוצרו - אך האם היוצר יוכל לשימו במקומו ?
דניאל - תודה על ההפניה לסדרה שטרם צפיתי בה אבל אני רואה שיש בה רלוונטיות רבה!
דבורה - תודה על השימוש במילה בחירה. לעיתים נדמה לרבים שהבחירה ניטלה מהם בהקשר זה (גם כי הדחף נדמה כמעט חסר שליטה וגם כי הסביבה "מתעקשת" על סטנדרט של חיבור תמידי למכשירים) אבל חשוב לנסות ולהחזיר את היכולת לבחור עד כמה נותנים לטכנולוגיה מקום.
אין - זהו כלל אצבע חשוב מאד שיכול לפשט את ההתמודדות. נדמה עם זאת, שהיום כבר לא ברור האם מי שנוכח פיזית הוא מי שגם נוכח רגשית.
לימור - הבאמת כיוון מענין שלא חשבתי עליו. אכן באופן פרדוקסלי לצד התופעה שתארתי יש גם ציפיות חברתיות שמדברות על התמסרות וטוטאליות, בעיקר בקרב אימהות (אפרופו הנקה). עם זאת, אני רואה את הקושי להתמסר לא רק בקרב אלה שעל כתפיהן מונחות ציפיות מוגזמות, אלא בקרב כולם, ולא רק בהקשר של אימהות, אבהות אלא גם ביחסים בינאישים בכלל.

לימור לוי אוסמילימור לוי אוסמי18/3/2013

תודה, אילן מעניין. תוהה האם זה לא הליך טבעי, עקב הדרישות החברתיות (הלבתי סבירות, ייתכן) ההולכות והגוברות להתמסר לילדינו, להיות איתם כל הזמן, דרישות שלא היו תמיד ביחסים בין הורים לילדים. יכול להיות שאנחנו לא בנויים להתמסרות הטוטאלית הזאת לאורך זמן רב ?
לימור, נשים מדברות אמהות
http://www.medabrotimahut.co.il/

אין גם איןאין גם אין17/3/2013

זכות קדימה לנוכחים.. כלומר, מי שנמצא כאן בפועל, קודם למי שנמצא רק בטלפון.

dvora ashkenazidvora ashkenazi15/3/2013

הבחירה היא שלנו. אילן,
תודה על המאמר המעניין והחשוב
חושבת ששימוש יתר בטכנולוגיה הוא עניין של בחירה,
לפני עידן המכשירים דעת האם הייתה יכולה להיות מוסחת לצפייה בטלוויזיה, שיחה עם חברה,
פעמים רבות ראיתי גן השעשועים אמהות עסוקות בשיחות ולא נותנות מבט לילדים.
פעמים רבות כשארחנו או התארחנו תשומת הלב הייתה לטלוויזיה ולא לאנשים הנוכחים, ואפשר להחליט –כשיש אורחים הטלוויזיה סגורה(אפשר למצוא דוגמאות נוספות)
אכן המכשירים המתקדמים משתלטים על חיינו אך הבחירה בידינו מתי לעצור ולפנות את הזמן ותשומת הלב לחיים האחרים.

בן משה דניאלבן משה דניאל15/3/2013

צפית בסדרה "מראה שחורה"?. כי בדיוק על התופעה שאתה מדבר וקובל עליה הסדרה עוסקת וזה מרתק ומוערר תהיות רבות על החברה שנוצרת לנגד עיננו.

אילה אילוזאילה אילוז11/3/2013

הגולם קם על יוצרו. חבל שכל כך הרבה אנשים לא מצליחים לתת את המקום הנכון לטכנולוגיה הסלולרית והמחשבית. התמסרות למשהו שאותו אני עושה או יוצרת בלי הפרעות, לחבר שנמצאים איתו, לבן זוג או לילד, יוצרת חיים עשירים ומלאים יותר רגשית.

yosi Smith Zituniyosi Smith Zituni11/3/2013

טכנולוגיה בחיינו.
ראשית כל תודה על שיתוף המחשבות המעניינות.

הטכנולוגיה בחיינו משפיעה ללא ספק בין היתר בצורה שלילית על חיינו, על הפרודוקטיביות ועל איכות התקשורת. מאחר ואני מתגורר במינכן שבגרמניה כבר שנים הבחנתי שיש יחס מאוד שונה למכשיר הטלפון הנייד בין גרמנים וישראלים כך למשל בפגישה של שני אנשים בוגרים חברים, לא יימצא הטלפון על השולחן ותהיה אינטראקציה שוטפת ואני מאוד נהנה מאיכות שכזו ומשדל באחרים לאמץ גישה כזו גם כן. המקרה מטריד עוד יותר כאשר מדובר בזמן בילוי של הורים עם ילדיהם. לצערי אינני הורה אך הייתי רוצה להאמין שבזמן בו אני מבלה עם ילדי אני אהיה מסוגל לעשות דיטאצ׳ ו technology detox ברגעים כאלו.

פרי הפלטיפוספרי הפלטיפוס10/3/2013

הצעה למחקר. הקשר בין חוסר מושקעות אימהות בסיסית לאוטיזם ושאר הפרעות תקשורת והתנהגות. משתנים בלתי תלויים : זמן שיחה/גלישה/מיסרונים בזמן הערות של הילד / בזמן האינטרקציה עם האם/אב/סבים. משתנה תלוי - ציון על הספקטרום של הפרעות קשב/תקשורת/אוטיזם.
לא שיעשו משהו עם המחקר הזה ( כמו עם מחקרים אחרים ) :(