היי שקטה, כאילו אין בך דופק
טל סער | 10/7/2012 | הרשמו כמנויים
את הכותרת כסטטוס כתבה נערה שמעולם לא הכרתי
שלחשה לעולם ב6 מילים מסות של כאב, ואז שתקה ללא דופק. מרצונה.
אני מקדישה את הפוסט באהבה לכל אדם באשר הוא ששקט את כאבו
לכל מטופל/ת שצועדים בדרך ארוכה וכואבת ללידה חדשה את עצמם
והמרפאים הפצועים שמשקים את הזרעים באהבה :-)
* * *
תחילת השעה הטיפולית שלנו ואני פורטת תווי מילים, מרעידה עוד מיתר. ושתיקה.
ידי משתקת בחזקה את המיתרים הבוערים, מיתרי קולי, לבי, כאבי
בשקט שמחוץ לי, פעימותיי הן רחבת ריקודים פראית שבה הכל רועד לפי המקצב
עינייך מביטות בי, מבחוץ רק עיניי עצובות כמהות
הנערה האמיתית שבי נפרדת מהגוף צוללת למעמקי דממה הרחק מהכאב
הצבעים המונחים מולי על השולחן מטשטשים לאט
הדמות הגדולה של המטפלת שלי שותקת מביטה בי נמוגה לעיניי
צבעי בגדיה נימוחים... נשימותיה דועכות... גופה בערפל
הורטיגו המסמם שלי חובק בעצמה, שואב עוטף מנתק
פרויד סיפר לך עליו פעם, הוא בא להגן עלי ..
שתיקה כל כך מתמשכת
ואני מבטיחה, שאני כל כך רוצה שלעולם לא תופר
החתכים שורפים כשאנחנו מחטאות לקול צרחותיי
עורקיי הכאובים פוקעים לכל מגע או הגה
רוצים.... רק.... דממה....
ואני רוצה להתקרב לגופך האמהי הכי צמוד
לאחוז את ידייך ולאט לאט בעדינות לקשור אותן מאחור
להצמיד את שפתייך זו לזו בפיסת דבק
ואז לכלוא את המילים של שתינו בתוך קופסא קטנה
לנער חזק עד שלא נבין מי שואל מה ולמה
ולפתוח לאט את המכסה סנטימטר אחר סנטימטר
להקשיב לצרחות שבוקעות ממנה
רסיסי אותיות ומילים, אבק דרכים ושברי צלילים
בלי להבין כלום, רק לשמוע הד
שאין בו כאב משתיק מסמם
אלא רק קול פשוט, טהור , שבור
רטוב בדמעות
