אם בקבוצת מטפלים נבקע הקרע מה יגידו .... על עומק המחלוקת ונסיון האיחוי בעינים של ACT
ארנון רולניק | 27/12/2025 | הרשמו כמנויים
בקייץ 2022 קצת לפני המהפכה המשטרית , ובתקופה שהשביעי לאוקטובר כלל לא נראה באופק התמים שלנו, הצעתי להקים קבוצה של מטפלים ותיקים שידונו בחוויה המקצועית של התבגרות בצד הטיפול . בשביעות רצון מסויימת חשבנו לקרוא לקבוצה "הגענו– מה הלאה". באותו זמן קראתי את ספרו של דיויד ברוקס "The Second Mountain: The Quest for a Moral Life " ובעקבות ספר זה קראנו לקבוצה קבוצת "ההר השני "
הספר מתאר תהליך של התפתחות של רבים מאיתנו:"
- ההר הראשון (The First Mountain): זהו השלב הראשון אצל רובנו , בו אנו עוסקים בבניית זהות, הקמת משפחה והשגת הצלחה חיצונית (קריירה, מוניטין), והגשמת משימות חיים קלאסיות.
- המעבר או העמק (The Turning Point): זהו שלב שבו מתחילה תחושת ריקנות או שאלה לגבי משמעות ההצלחה, והרצון לחפש נופים חדשים ומשמעות עמוקה יותר.
- ההר השני (The Second Mountain): שלב מאוחר יותר בחיים, המוקדש לבניית קהילה, תרומה לאחרים, חיבור פנימי עמוק יותר, וחקירת הסכמות הבסיסיות של האישיות.
חשבנו שאחרי שהשלמנו דרך משמעותית בקרירה שלנו כמטפלים נוכל להתבונן בנחת בהר השני של חיינו.
לא מעט אנשים נרשמו לקבוצה ולאחר תקופה התייצבה על 8 משתתפים קבועים. כמו בכל קבוצה תהליכית עסק בשאלה אילו נושאים הם לגיטימים לדיון בקבוצה . באופן מקרי היה בקבוצה ייצוג של מגוון עמדות בנושא דת ומדינה ולא במפתיע גם בנושאי שמאל וימין. בתחילה ניסינו להמנע מהצפת חילוקי הדעות . אך ככל שהתקדמה החקיקה וככל שהתעמקה המלחמה בעזה כבר לא ניתן היה שלא לשתף בדאגות לגבי עתיד המדינה ועתיד הדמוקרטיה.
לאט לאט חדרו לקבוצה אי הסכמות שהפכו בהדרגה לכעסים ואפילו המילה שנאה נזרקה לאוויר!
היום הקבוצה מתפרקת בכאב. הפרוק לא נובע מתהליכים דינמים רגילים המאפיינים קבוצה – הפרוק נבע מאותו שבר שמאפיין את השסע שחוצה את החברה הישראלית .
אני מניח שרבים מחברנו הפסיכולוגים מוטרדים ממהשסע והפילוג בחברה שלנו אך האפשרות שקבוצה של מטפלים,שאמורים להיות סובלנים לאחר, תתפרק בשל חוסר יכולת להקשיב לשני באורח מבין הטרידה אותי לא מעט .
והנה נזכרתי שהשימוש במטפורת שני ההרים יכול לסייע לקבוצה שלנו ואולי גם למדינה כולה להתמודד עם השסע שאנו חווים: אני מזמין אתכם למטפורה שני ההרים מבית מדרשם של אנשי ה ACT .
משל שני ההרים בגישת - ACT תרפיית קבלה ומחויבות
מטרת המשל
משל שני ההרים הוא אחת המטאפורות המכוננות בגישת ה-ACT. הוא נועד בראש ובראשונה להגדיר מחדש את היחסים בין המטפל למטופל ולנטרל את ההיררכיה המקובלת שבה המטפל נתפס כ"בריא", "יודע כל" או "מתוקן", בעוד המטופל נתפס כ"חולה" או "שבור".
השימוש הקליני
בחדר הטיפולים, המשל משמש להשגת שתי מטרות עיקריות:
- יצירת שותפות גורל (Shared Humanity): המסר למטופל הוא: "אני לא נמצא בפסגת ההר, נח ומביט עליך מלמעלה. גם אני מטפס על ההר שלי. גם לי יש קשיים, סלעים ומדרונות תלולים בחיי האישיים". זה מפחית את הבושה של המטופל ומנרמל את הסבל האנושי – הסבל הוא לא סימן שמשהו אצלך "לא בסדר", אלא חלק מעצם הטיפוס.
- ערך הפרספקטיבה (נקודת המבט): אם שנינו מטפסים, למה אני יכול לעזור לך? רק בגלל המיקום שלי. מכיוון שאני עומד על הר אחר, אני יכול לראות את המסלול שלך מבחוץ. אני יכול לראות שמבעד לסלע שחוסם לך את שדה הראייה, יש שביל עוקף. התפקיד שלי הוא לא לסחוב אותך, אלא להשתמש בפרספקטיבה שלי כדי לכוון אותך במקומות שבהם אתה "עיוור" בגלל הקרבה לקושי.
על שמוש במטפורה דומה בטיפול בקונפליקט בזוגיות
בת זוגי ואני למדנו כמה שיטות של טיפול זוגי בינהם הגישה של הזוג גוטמן וגישת האימגו . בשתיהן יש אלמנטים דומים שמקרבים אותנו לקשיים שאנו חווים בקבוצה . באימגו למשל מציעים להסתכל באןפן דומה על "השכונות" (בעצם ההרים) מהם מגיע כל אחד מבני הזוג
יישום המשל בקשיים בזוגיות
למרות שהמשל נכתב במקור על הקשר הטיפולי, הוא משמש כלי יעיל מאוד בטיפול זוגי ובפתרון קונפליקטים, ומסייע לפתח גמישות פסיכולוגית בתוך הקשר:
מעבר משיפוטיות לאמפתיה
במריבות, בני זוג נוטים לחשוב: "למה הוא מתנהג ככה? זה כל כך פשוט, למה הוא לא מבין?". המשל מלמד שבן הזוג נמצא על "ההר שלו". הוא בתוך המאמץ, הזיעה והפחד. מה שנראה לך מלמעלה (מההר שלך) כפתרון פשוט ("פשוט תירגע"), נחווה על ידו כסלע ענק ובלתי עביר. ההבנה הזו מעודדת חמלה: הוא לא "טיפש" או "רע", הוא פשוט באמצע טיפוס קשה.
היתרון שבשונות (הפרספקטיבה כמשאב)
במקום לראות את השונות כבעיה ("אנחנו לא רואים עין בעין"), המשל מציע לראות בה יתרון. בזוגיות, כל אחד מבני הזוג רואה "שטחים מתים" שהשני מפספס.
- בן זוג אחד (למשל, חרדתי יותר) יכול לראות סכנות שהשני מפספס.
- בן הזוג השני (למשל, הרפתקן יותר) יכול לראות הזדמנויות שהראשון מפספס. המשל מזמין זוגות להשתמש בעיניים של השני כדי לקבל תמונה מלאה יותר של המציאות, במקום להילחם על "מי צודק".
שותפות למסע
בטיפול הזוגי אנו מסבירים שאין "מנצחים" בזוגיות. אי אפשר להגיע לפסגה לבד ולהשאיר את השני למטה. ההבנה ששנינו מטפסים במקביל, ושלשנינו יש "תיק" כבד על הגב (היסטוריה אישית, טראומות, דפוסים), עוזרת ליצור תחושת צוות במקום יריבות.
האם נוכל ליישם לחוות את המשבר שאנו חווים דרך משל שני ההרים
משל שני ההרים – הגרסה הישראלית
כששמאל וימין נפגשים על קו הרכס
להלן ננסה לראות את המשבר בחברה הישראלית על פי משל שני ההרים .
במציאות הישראלית, משל שני ההרים יכול לשמש כלי עוצמתי להבנת השיח (או היעדר השיח) בין שני ישראלים פטריוטים, שרואים את המציאות בצורה הפוכה לחלוטין.
התפאורה
דמיין שני הרים גבוהים הניצבים זה מול זה בארץ הזו. ביניהם פעור עמק עמוק, לעיתים אפוף ערפל של כעס ופחד.
- על ההר הראשון ("הר הימין"): מטפס ישראלי שרואה את העולם דרך משקפיים של ביטחון לאומי, מסורת, זכות אבות, וחשדנות בריאה כלפי הסביבה העוינת במזרח התיכון.
- על ההר השני ("הר השמאל"): מטפס ישראלי שרואה את העולם דרך משקפיים של זכויות אדם, דמוקרטיה ליברלית, חתירה לשלום, וחשש עמוק מאובדן צלם אנוש מוסרי או בידוד בינלאומי.
שניהם מטפסים. לשניהם קשה. השמש הישראלית קופחת על ראשם של שניהם באותה מידה, והם נושאים על גבם את אותו תיק כבד של "לחיות בישראל" (מילואים, מיסים, דאגה לילדים).
נקודת המבט (הפרספקטיבה)
הישראלי שעל "הר הימין" מביט לעבר חברו שעל "הר השמאל". מהמקום שבו הוא עומד, הוא רואה דברים שהשמאלני לא יכול לראות כרגע, כי הוא עסוק בטיפוס שלו. הימני צועק: "תיזהר! אתה לא רואה שמעבר לסיבוב מחכה לך מחבל? אתה לא רואה שאם תמשיך בשביל הזה של 'הכלה' ו'ויתורים', ההר שלך יתמוטט? מהזווית שלי, אני רואה בבירור שהדרך שלך מובילה לאסון ביטחוני."
לעומתו, הישראלי שעל "הר השמאל" מביט לעבר חברו שעל "הר הימין". גם הוא רואה דברים שהימני לא רואה, כי הסלעים מסתירים לו. השמאלני צועק: "תיזהר! אתה לא רואה שאתה צועד ישר לתוך תהום של בידוד עולמי? אתה לא רואה שהשביל שאתה סולל דורס את הערכים הדמוקרטיים שעליהם המדינה בנויה? מהזווית שלי, אני רואה בבירור שהדרך שלך מובילה לאסון מוסרי."
הטעות האופטית
בדרך כלל, השיח הישראלי מסתיים כאן. כל צד משוכנע שהשני עיוור, בוגד, או טיפש. אבל משל שני ההרים מציע תובנה אחרת:
- זה לא עיוורון, זו זווית ראייה: כשאתה נמצא על ההר שלך, אתה רואה את הסלע שמול האף שלך. כשאתה מסתכל על ההר של האחר, אתה רואה את התמונה הרחבה של הסכנות האורבות לו. הימני לא רואה את הסכנות בדרך שלו (כי הוא בתוכה), והשמאלני לא רואה את הסכנות בדרך שלו. כל אחד הוא מומחה לסכנות של השני.
- אף אחד לא הגיע לפסגה: החלק החשוב ביותר במשל הוא הענווה. העובדה שהימני רואה את הטעויות של השמאלני, לא אומרת שהימני הגיע אל המנוחה ואל הנחלה. והעובדה שהשמאלני רואה את הסכנות המוסריות אצל הימני, לא אומרת שהשמאלני הצליח ליצור מציאות מושלמת. שניהם עדיין מטפסים. שניהם עדיין נאבקים לשרוד באותה מציאות מורכבת. לאף אחד אין פתרון קסם שפתר את הבעיה הישראלית.
ההזמנה לשיח אחר
במקום לצעוק "אתה לא רואה כלום", המשל מזמין אותנו לאמירה הבאה: "אחי, אני יודע שמהמקום שבו אתה עומד, המסלול שלך נראה הגיוני ובטוח. אבל מההר שלי, אני רואה סכנה שאתה אולי מפספס. האם אתה מוכן שאני אתאר לך מה אני רואה, לא כדי לנצח אותך, אלא כדי שלא תיפול? ובתמורה – אני מוכן להקשיב למה שאתה רואה על ההר שלי, שאני אולי עיוור אליו בגלל שאני כל כך בטוח בצדקתי."
סיכום
החוויה שעברנו עם התפרקות קבוצת ההר השני מחייבת לראות את השסע בחברה הישראלית בדאגה רבה.
משל שני ההרים שנולד לטובת הסיטואציה הטיפולית יכול לשמש אותנו גם בהבנת הקשיים שלנו במדינה. המשל מלמד אותנו שאנחנו זקוקים לעיניים של הצד השני. לא כי הצד השני צודק והשני טועה, אלא כי כדי לשרוד בג'ונגל המזרח-תיכוני הזה ולשמור על נשמתה של המדינה, אנחנו צריכים תמונה פנורמית של 360 מעלות. אף צד לא יכול לספק את התמונה הזו לבדו. רק שילוב המבטים מההר הימני ומההר השמאלי ייתן לנו מפה אמיתית של המציאות.
