אורפאוס הסיזיפי קריאה בספר ׳אורפיאוס, בחינת סיום׳ מאת רפי וייכרט, קשב לשירה 2025
גיא פרל | 22/10/2025 | הרשמו כמנויים
׳אורפיאוס, בחינת סיום׳ מאת רפי וייכרט, קשב לשירה 2025
וְנַנִּיחַ שֶׁאוֹרְפֵיאוּס הִצְלִיחַ בִּמְשִׂימָתוֹ וְאֶוּרִידִיקֶה לֹא נִשְׁאֲרָה בְּעוֹלַם הַמֵּתִים
וְנַנִּיחַ שֶׁלֹּא שֻׁסַּע לִגְזָרִים וְהוּא מַמְשִׁיךְ לְנַגֵּן
וְנַנִּיחַ שֶׁהֵם מַתְחִילִים אֶת אַהֲבָתָם שׁוּב וָשׁוּב,
כְּמוֹ חִלּוּפֵי עוֹנוֹת
כְּמוֹ גֵּאוּת וָשֵׁפֶל שֶׁל מֵי הַיָּם
כְּמוֹ זְרִיחוֹת עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה
סיפור ירידתו של אורפיאוס להאדס על מנת להשיב משם את אורידיקה, אהובתו שהוכשה על ידי נחש, הוא מן הסיפורים המוכּרים במיתולוגיה היוונית. מאות שירים כבר נכתבו בהשראתו, ורבים עוד ייכתבו. דומה שדמותו של מי שבנגנו גם העצים והאבנים התקבצו סביבו, מושכת אליה באופן טבעי יוצרות ויוצרים המזדהים עמו. תנאי אחד הציבו לאורפיאוס האדס ופרספונה, שליטי עולם המתים –
לעלות ממלכתם האפלה בלי להביט אל אהובתו הפוסעת בעקבותיו. אורפיאוס לא עמד בתנאי. ברגע שיצא אל פני האדמה הפנה מבטו לאחור ואורידיקה, רגע לפני שחצתה אף היא את הסף, ירדה לבלי שוב אל האדס.
השיר [ונניח שאורפיאוס] פותח את ספרו החדש של וייכרט ולא בכדי הוא גם השיר שנבחר להופיע על גב הכריכה. השיר הנפלא אוצֵר את ליבת הספר. עלה בדעתי שכל שאר השירים המשובצים בין שתי הופעותיו של השיר, מהווים מעין התבוננויות נוספות, ברמות פירוט ופיתוח שונות, של המיתוס הנפרשׂ בפנינו בשיר זה. אני מכיר פירושים ועיבודים שונים לסיפור אורפיאוס, ולא זכור לי שנתקלתי בגרסה המוצעת כאן על ידי וייכרט. במיתוס המקורי, אחרי שנכשל במשימת החילוץ שלו, דעתו של אורפיאוס נטרפת עליו ובסופו של דבר הוא נקרע לגזרים על ידי המַאינָדות. וייכרט משנה את הסוף, אצלו אורפיאוס מציל את אורידיקה, אלא שלא זה חידושו המרכזי, והשיר אינו מסתיים בכך שהשניים זכו לשיבה טובה ואולי אף חיים באושר עד עצם היום הזה. וייכרט מעביר את הסיפור מממד זמן ליניארי לזמן מעגלי. אורידיקה עוד תוכש, תוצל וחוזר חלילה, האוהבים יתחילו שוב ושוב את אהבתם. את כישלון ניסיון החילוץ העומד בבסיס המיתוס המקורי, מחליף אצל וייכרט החילוץ עצמו, והוא אין־סופי.
בראיה יונגיאנית, כל מיתוס הוא מעגלי ואין־סופי, שכן הוא אינו עלילה היסטורית שהתרחשה בעבר כל שהוא, אלא דרכו של ״הלא־מודע הקולקטיבי״ – הנפש האנושית הגדולה – לספר את סיפורה. בראיה שכזו, ניסיון ההצלה הכושל הינו עלילה נפשית קולקטיבית המתרחשת בנפשות רבות מספור. בכל פעם עשוי דפוס ההצלה הכושלת ללבוש מלבושים שונים ויהיו לו הקשרים וניואנסים שונים, אך התבנית תחזור על עצמה. על פי תפיסה זו נוכל להוסיף עוד שני רבדים פרשניים הכרוכים זה בזה לשיר שלפנינו. על־פי הראשון, מייצגת אורידיקה את ה׳אנימה׳ של הדובר – יסוד נשי, יצירתי, רגשי ומלא־חיים בנפשו, שהשנים עמעמו את הקשר אליו. השני, שהוא המשכו של קודמו, יראה בניסיון חילוצה של אורידיקה (האנימה) ניסיון להצלה עצמית מן ההתאבנות הנפשית. תמיכה בשני הפירושים גם יחד ניתן למצוא ברבים משירי הספר. כחלק משינוי המיתוס למיתוס מעגלי, שב וייכרט ומטשטש את ההבחנה בין מציל לניצולה. בספירלת הזמן הוא ממקם את אורפיאוס ואורידיקה שלו כמי שמצילים וניצלים שוב ושוב זה בידי זו וזו בידי זה. כדוגמא אביא את הסונטה ׳מזל׳ (עמ׳ 11):
מַזָּל גָּדוֹל שֶׁעוֹד הִגַּעְתְּ לְכָאן
לִפְנֵי הַתַּחֲנָה הָאַחֲרוֹנָה,
לִפְנֵי שֶׁבָּאָה אֶל תּוֹכִי עוֹנָה
שֶׁבָּהּ כְּבָר לֹא יִהְיֶה פֻּרְקָן.
מַזָּל שֶׁעוֹד הִסְפַּקְתְּ לָגַעַת בְּגוּפִי
כְּשֶׁמִּשְׁטְחֵי הָעוֹר עוֹד בּוֹעֲרִים,
אַךְ מַסְלוּלֵי הַנְּחִיתָה כְּבָר מוּאָרִים
וּמִן הַחַלּוֹנוֹת נִשְׁקָף סוֹפִי.
אֲנִי שָׂמֵחַ שֶׁזָּכִינוּ זֶה בָּזוֹ
כְּאִלּוּ שֶׁדַּיָּל יָפֶה עָצַר בַּמַּעֲבָר
וְהִצִּיעַ לִי בַּקְבּוּקוֹנִים בַּאֲרִיזוֹת,
וּבְכָל אֶחָד מֵהֶם יֵשׁ רֵיחַ נֶהְדָּר
אֲשֶׁר עוֹלֶה מִמֵּךְ בִּתְדִירוּת כָּזֹאת
שֶׁהַהֹוֶה אֵינוֹ רוֹצֶה לִהְיוֹת עָבָר.
באורפיאוס של וייכרט יש ממד של גיבור מיתולוגי מוכּר אחר, סיזיפוס, והחיבור מרתק. את המסה הגדולה שלו על המיתוס של סיזיפוס מסיים קאמי במילים: "די במאבק אל הפסגה כשלעצמו כדי למלא בשמחה את לב האדם. יש לחשוב על סיזיפוס שמח" (קאמי, 1942/1979: 131). דומה שגם אורפיאוס הסיזיפי של וייכרט מאושר. כמו סיזיפוס הוא יודע שאורידיקה תשוב אל האדס ובכל זאת הוא יורד להצילה. אולם, הוא אינו שמח, כפי שחשב קאמי, משום שהוא מודע לאבסורד שבחוסר התוחלת שבקיום האנושי ומוצא משמעות במאמץ עצמו. אורפיאוס של וייכרט אינו מתענג על המאמץ. להיפך, הוא מתענג ההרפיה, על האהבה ועל מעשה האהבה.
המיתוס של אורפיאוס מופיע באופן מפורש גם בשיר ׳אורפיאוס, בחינת סיום׳ (עמ׳ 8). הפעם, לפנינו אורפיאוס המזדקן. וייכרט משיב את אורפיאוס מן הנצח אל ממד הזמן. זהו אורפיאוס המכיר בסופיותו, אך הוא עושה זאת מבלי לוותר ההתענגות של ההצלה המעגלית. אורפיאוס שוב ניצב מול שערי האדס. אין זו הפעם הראשונה שהוא מציל את אורידיקה שלו או את אורידיקה שבּו. גופו עייף ממשימות חילוץ לאין־ספור ובכל זאת הוא מכין עצמו, אולי בפעם האחרונה, להצלה מתמשכת נוספת, להתענגות על האהבה ועל מעשה האהבה.
וּמָה תַּעֲשֶׂה עַכְשָׁו?
הַחַיִּים שָׁבְרוּ לְךָ
אֶת פִּרְקֵי הָאֶצְבָּעוֹת
נִתְּצוּ אֶת הַקַּתְרוֹס אֶל צוּק
הִכְבִּידוּ אֶת הָאֹזֶן הַיְּמָנִית.
אַתָּה רוֹצֶה לְנַגֵּן לְאֶוּרִידִיקֶה בַּשֵּׁנִית
וּמִיָּדְךָ עוֹלוֹת רַק חֲרִיקוֹת שֶׁל מֵיתָרִים.
אַתָּה חוֹלֵם לְהָשִׁיבָהּ אֶל בֵּין יָדֶיךָ,
לְהוֹשִׁיבָהּ עָלֶיךָ עֵירֻמָּה,
לְהַעֲבִיר שׁוּב אֶצְבָּעוֹת
לְאֹרֶךְ יְצוּרֵי גֵּוָהּ.
הֲאִם כָּל זֶה רָחוֹק עַכְשָׁו
כְּשֶׁעֶרֶב מְטַשְׁטֵשׁ אֶת מִצְחֲךָ,
כְּשֶׁצִפּוֹרִים שָׁרוֹת דְּבַר־מָה
בִּלְתִּי מְפֻעֲנָח בְּעֵמֶק אַפְלוּלִי?
צֵא עוֹד פַּעַם אֶל עֵבֶר הַמֶּרְחָב
וּבְחַן אֶת כּוֹחוֹתֶיךָ מוּל שָׁמַיִם נְמוּכִים.
דּוֹמֶה שֶׁתּוּכַל עוֹד לְנַגֵּן הֵיטֵב
עַל שְׁנֵי הַמֵּיתָרִים הַמַּחְשִׁיכִים.
קאמי, א. (1979). המיתוס של סיזיפוס – מסה על האבסורד. (תרגום: צבי ארד). עם עובד. תל אביב. (פורסם במקור בשנת 1942).
