על מחקר ופסיכותרפיה דינמית – הידוע ה'לא נחשב'?

ד"ר רפאל יונתן לאוס | 19/5/2025 | הרשמו כמנויים

מוזיקת רקע מומלצת "וואו" של הגירפות - https://www.youtube.com...=IvTvo1TSElg

במהלך התואר הראשון השתתפתי בסמינר שעסק ביצירות ספרותיות קאנוניות מנקודת מבט פסיכואנליטית. כצפוי, עיקר הפעילות שלנו היה ניתוח טקסטים ושיתוף אישי של התגובות והתחושות שהם עוררו בנו. הדיון לרוב נפתח בתובנות מעמיקות של סטודנטים שהחוג השני שלהם היה ספרות (כמה קינאתי בהם – הם השתמשו במונחים כמו סינקדוכה ומטונימיה כדי לתמצת בקלות רעיונות שהשאר התקשו לבטא במשך דקות ארוכות). אולם, בשלב מסוים באמצע המפגש התרחשה נקודת מפנה – לעיתים ויכוח, לעיתים התפעלות משותפת מדברים ששותפו על ידי אחת המשתתפות – וכל החוויה הזו הפכה לדינמית ומרגשת יותר. המנחה שלנו, שהיה פסיכואנליטיקאי, הקפיד לסיים כל מפגש בהתייחסות הן לתוכן המילולי של הדיון והן לדינמיקה הקבוצתית ולאופן שבו הדרמה שלנו השתקפה בדרמה של היצירה הספרותית. אני זוכר שבאחד הרגעים, מתוך חוסר מודעות, שאלתי אותו: "מה הופך אנליטיקאי לאנליטיקאי טוב?". הוא חייך והשיב לי בפשטות: "הוא צריך לעשות אנליזה טובה".

עם השנים, מתבהרת לי יותר ויותר התובנה שהעולמות הללו, שלכאורה נראים שונים ואולי אף מנוגדים, מבטאים למעשה את אותו העיקרון. בטיפול דינמי, נקודת המוצא שלנו היא של אי-ידיעה. אנו מתמודדים עם שאלת האמת והרצון להבין דברים שאינם נגישים לנו ישירות (הלא מודע), ובמקביל מנסים לזהות את ההטיות האישיות שלנו (העברת נגד) ולגשת לכל תובנה שאנו מנסחים בזהירות ובצניעות. באופן דומה, במחקר אנו מבצעים תהליך דומה. אנו אוספים עדויות ותצפיות, מודעים לשגיאות מדידה ולהטיות מובנות, ובאופן מתמיד מנסים להתבונן בהן ולכלול אותן בתהליך ניסוח התובנות שלנו על העולם הרחב – עולם שאין לנו דרך אמיתית להכיר ולדעת. כל שנותר לנו הוא לצמצם אותו למודל, מעין עולם קטן שמייצג אותו, ובכך להטיל ספק (או לקחת בחשבון את אי הוודאות) בכל האמירות החכמות שלנו.*

מכבי שירותי בריאות מגייסת פסיכולוגים/ות
למרפאות בריאות הנפש והתמכרויות במגוון אזורים בארץ

המחקר האמפירי על טיפולים דינמיים התרחב והתפתח מאוד בשנים האחרונות. אנחנו יודעים שהוא יעיל ומבוסס ראיות** ויכולים לומר לא מעט על מנגנונים וטכניקות שפועלות בתוכו – למשל שהשגת תובנה קשורה בשיפור סימפטומטי*** או שיש קשר בין שימוש בטכניקות והתערבויות דינמיות לשיפור סימפטומטי גם בגישות שאינן דינמיות****

שאלה שאני עסוק בה היא מעבר לאישוש של מה ששיערנו.. שהתיאוריה והניסיון הקליני הצביעו עליו כל השנים מה הדבר החדש שאנחנו לומדים? היכן אנחנו מופתעים? ואולי חשוב מזה מה היישומים של כל המאמץ המחקרי הזה לפרקטיקה?

זו השאלה שהובילה לגיליון מיוחד של Current Psychology שפרופ' לאורה מוצ'י ואני נערוך – אני מקווה שנקבל תשובות טובות או לכל הפחות מעניינות. אז מה אתם ואתן חושבים וחושבות?

הקול הקורא המלא כאן: https://link.springer.c...tes/27774934

--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

*McElreath, R. (2018). Small worlds and large worlds. In Statistical rethinking: A Bayesian course with examples in R and Stan (pp. 25-39). Chapman and Hall/CRC.

**Leichsenring, F., Abbass, A., Heim, N., Keefe, J. R., Kisely, S., Luyten, P., Rabung, S., & Steinert, C. (2023). The status of psychodynamic psychotherapy as an empirically supported treatment for common mental disorders – an umbrella review based on updated criteria. World Psychiatry, 22(2), 286–304. https://doi.org/10.1002/wps.21104

*** Jennissen, S., Huber, J., Ehrenthal, J. C., Schauenburg, H., & Dinger, U. (2018). Association between insight and outcome of psychotherapy: Systematic review and meta-analysis. American Journal of Psychiatry, 175(10), 961-969.

****Grevenhaus, C. J., Flückiger, C., Theimer, L., & Benecke, C. (2024). Does technique matter? A multilevel meta-analysis on the association between psychotherapeutic techniques and outcome. Research in Psychotherapy: Psychopathology, Process, and Outcome, 27(2), 803. https://doi.org/10.4081/ripppo.2024.803