לוגו פסיכולוגיה עברית

×Avatar
אני מסכימ.ה להצטרף לרשימת התפוצה לקבלת עדכונים ומידע שיווקי
זכור אותי
שלוש קומות / אשכול נבו

שלוש קומות / אשכול נבו

זהר פרופר | 16/11/2022 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג

שלוש קומות / אשכול נבו 1

שלוש קומות מאת אשכול נבו, הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, דביר, 2015. 272 עמ׳.

ממליצה על הספר: זהר פרופר - פסיכולוגית חברתית-ארגונית (MA אוניברסיטת בר אילן) ומנחת קבוצות בהתמחות לגיל השלישי (מוסמכת מכון אדלר). 

 

אשכול נבו כותב שלושה סיפורים על דיירים באותו בניין, כל אחד מהם גר בקומה אחרת בבניין. הסיפורים נכתבים בגוף ראשון, כוידוי של המספר/ת: בשיחה, במכתב או בהודעה קולית למשיבון (זוכרים שהיה כזה פעם?). לקחתי את הספר בספריה העירונית, כספר קריאה. נהנתי משני הסיפורים הראשונים אבל התחברתי לסיפור השלישי, בו אתמקד, המתאר את דבורה, שופטת מחוזית בדימוס, שבעלה מיכאל נפטר לא מזמן.

אחד מתחומי העיסוק שלי הוא עבודה עם מבוגרים בתקופת הפרישה מהעבודה והלאה. תקופת חיים זו התארכה מאוד בשנים האחרונות וטומנת בחובה הזדמנויות רבות להתפתחות, צמיחה ועשייה, כמו גם להתמודדות עם פרידות ואובדנים מבחינה בריאותית, זוגית, משפחתית, תעסוקתית, חברתית ועוד. בסיפור השלישי בספר, הסופר 'נכנס לנעליה' של דבורה ודרכה מתאר את מה שהיא עוברת לאחר אובדן בן זוגה והפרישה מהעבודה, הן ברמה הפנימית-פסיכולוגית והן ברמה היום יומית, מעשית. לאורך הסיפור הקצר מצליחה דבורה לעבור תהליך אישי משמעותי ולטעת גם בנו תקווה להמשך חייה במגוון זהויות, ביניהן: אישה, גימלאית, אמא.

הנושאים שעולים בסיפור, כמו אובדן בן/ת זוג, צמצום המעגלים החברתיים, גימלאות ואימהות, מעסיקים מבוגרים רבים אותם אני פוגשת במפגשים קבוצתיים פסיכו-חינוכיים. נושאים אלה נקשרים למגוון רחב של רגשות ותחושות ויש להם השפעה מרחיקת לכת על האדם, ויחד עם זאת, הם לרוב אינם מדוברים. זה בדיוק מה שקסם לי בסיפור הזה! דבורה משתפת את מיכאל בהשתלשלות העניינים בימים האחרונים ובדרך זו מנגישה לנו הקוראים חלק מהנושאים הללו. העובדה שדבורה מדברת בקול רם למיכאל (מקליטה למשיבון) מאפשרת לה בעצם לדבר גם עם עצמה על מחשבותיה ותחושותיה ומסייעת לה לעבד אותם.


- פרסומת -

הציר המרכזי של הסיפור הוא האובדן של דבורה עם פטירתו של מיכאל. היא מתארת לאורך הסיפור דבורה מתארת עד כמה היא מתגעגעת אליו, לשיחות איתו, לביטחון שלו - לביטחון שנטע בה. היא מסבירה על האופן בו הם השלימו זה את זו בכל כך הרבה מובנים, כך שמיכאל הפך להיות חלק אינטגרלי ממנה. כמו לזוגות רבים, היתה להם הסתכלות משלהם על המציאות, עקרונות וערכים לפיהם ניהלו את חייהם ואת יחסיהם עם הסביבה. העובדה ששניהם היו שופטים מוסיפה לכך משנה תוקף. דבורה מתארת חלק מאותם תפיסות ועקרונות שהובילו לדרך החינוך של בנם היחיד.

כאב האובדן הוא כפול. דבורה מתגעגעת למיכאל אבל בעצם היא כואבת בעיקר על עצמה, על הבדידות בלעדיו, מתגעגעת למי שהיא היתה כשהיתה איתו, לחיים שלה שהשתנו לבלי היכר. האובדן של מיכאל מעצים אובדנים נוספים של דבורה ובגיל המבוגר: הפרישה מהעבודה ומתחושת המשמעות והערך שהיא נתנה לה, פרידה מחברים ומחברות שאינם עוד בקשר, סדר היום שהשתנה והקשה מכולם – הקשר עם הבן שלהם.

כל אלה מהווים את הבסיס המלנכולי למציאות של דבורה, לתחושת הכלא ולכבדות שהיא חווה. הסיפור נכתב סביב מחאת האוהלים בשנת 2011 ודווקא המחאה הקיצונית והרחוקה מדבורה היא שגורמת לה לצאת מאזור הנוחות שלה. כמה טוב שדבורה בחרה לפעול, לעשות, לנוע! (או - כמה טוב שאשכול נבו איפשר לה לצאת מאזורי הנוחות שלה ולהמשיך לחולל את עלילת חייה...). לצד החששות הראשונים (בלי ספוילרים), היא מוצאת לעצמה מקום חדש להיות משמעותית, להשפיע, להיות חלק. החופש שלה לבחור, על אף שהוא מצטמצם בגיל המבוגר ואפוף בקבעונות אובייקטיביים (כמו יכולות פיזיות ומרחק גיאוגרפי), קוגניטיביים (כמו עקרונות ותפיסות) ורגשיים (כמו אשמה או בושה), הוא עדיין מצפן מרכזי לחיים. הבחירה הראשונה של דבורה לצאת מהבית מובילה לעוד ועוד בחירות שונות ומיוחדות שמאפשרות לה לבחון את חייה ואת בחירותיה הקודמות מזווית חדשה.

הזווית החדשה לא תמיד מחמיאה ומעלה בדבורה רגשות שונים על חייה: התרגשות, שמחה, געגועים, אכזבה, ביקורת, כעס, חרטה. נדמה כי דבורה היתה מאופקת ומוחזקת כל כך הרבה זמן (אולי חיים שלמים), שהסכר פתאום נפרץ ומנעד הרגשות מציף אותה (ואותנו הקוראים). לאורך הסיפור דבורה מעבדת את הרגשות הללו ואת הזכרונות לתמונה יותר מפוכחת ומורכבת על חייה. היא פחות מבוהלת מהתובנות שהיא מגיעה אליהן, מהרגשות הקשים ומהביקורת שיש לה על עצמה ועל בחירותיה. נדמה שהיא פתאום יותר שלמה, יותר אנושית. וכנראה שרק אז היא יכולה לקבל החלטות חדשות, שמתאימות לחיים שלה עכשיו – כאלמנה, גימלאית ואמא.

אני מוצאת עצמי מהרהרת בדבורה ובחיי שלי, לסירוגין, גם אחרי שהחזרתי את הספר לספריה. מנסה גם אני לבחון את חיי בהשלמה ובהבנה, לקבל את הבחירות שעשיתי ועושה ולנצל בחירות שנקרות בדרכי – או כאלה שאני יוצרת – כדי למלא את שק החוויות הפרטי שלי. אני מדמיינת את דבורה (וכנראה גם אותי) מוצאת דרכים נוספות להנות מהחיים, למצות את יכולותיה הקיימות ולהרחיב את אופקיה בתחומים חדשים. אני רואה אותה מתרככת, מתמסרת לאהבה (לא רק רומנטית), מחייכת יותר, אופטימית ובעיקר - פתוחה להתנסויות וחוויות שיעשירו אותה ואת חייה.

מעבר לרמה האישית, אני פוגשת את הנושאים שדבורה מתמודדת איתם במסגרת הנחיית קבוצות לבני הגיל השלישי. הסיפור נותן מקום ברור ומדובר לאתגרים הללו, שאף שאינם מדוברים לרוב בקול רם, הם נוכחים ומטרידים. בסיפור באים לידי ביטוי מגוון כלים שיכולים לסייע, כגון: שיחה עם אדם אחר, עיבוד מחשבות ורגשות, בחינת הבחירות שלנו בראייה לאחור ובפרספקטיבה אחרת, עד כמה עשייה ומפגשים עם אחרים יכולים לתרום לאדם, זיהוי כוחות פנימיים ויכולות שדהו עם השנים, היכולת להביא לידי ביטוי זהויות נוספות של האדם ועוד. כלים אלה אינם חדשים אך התהליך שעוברת דבורה - בזכותם - מעניק להם, בעיניי, עוצמה חדשה ומחזק אותי, ברמה האישית והמקצועית, להמשך עשייה בתחום.


תגיות:

מטפלים בתחום

מטפלים שאחד מתחומי העניין שלהם הוא: משפחה, הגיל השלישי, פרידה וסיום, הורות, אלפרד אדלר
הילה חן
הילה חן
עובדת סוציאלית
מטפלת משפחתית וזוגית
תל אביב והסביבה, אונליין (טיפול מרחוק), רמת גן והסביבה
שני אבנהיימר
שני אבנהיימר
עובדת סוציאלית
רחובות והסביבה, אונליין (טיפול מרחוק)
יפעת כפיר רשף
יפעת כפיר רשף
עובדת סוציאלית
שרון ושומרון, אונליין (טיפול מרחוק)
דנה שפיר
דנה שפיר
עובדת סוציאלית
תל אביב והסביבה, רמת גן והסביבה
אורן מי-רון
אורן מי-רון
פסיכולוג
שפלה, תל אביב והסביבה, רמת גן והסביבה
קיינן מריאסין
קיינן מריאסין
פסיכולוג
תל אביב והסביבה

עוד בבלוג של קריאה מודרכת

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.