משורר ושיר

פרופ. עמיה ליבליך | 27/8/2022 | הרשמו כמנויים

בוקר קיץ. החזאים מזהירים: גל חום. עדין אני יכולה לכתוב על המחשב מול חלון פתוח. עורב נח על כבלי הטלפון. הים שקט ומרחוק אני רואה איש בחולצה ירוקה זוהרת מטייל עם כלבו על המדרון.

חברה אמריקאית טובה, סוזאן אולט, שהייתה פרופסור לפסיכולוגיה כמוני, פרשה בגיל צעיר ועברה לאיזור כפרי בצפון מדינת ניו יורק, שם היא מתמסרת למקצוע השני שלה - ציור. לפני שנים אחדות פתחה במיזם של שליחת שיר ביום לחבריה ולחבריהם. יש לא מעט מיזמים כאלה, שיר יומי או שבועי, גם בעברית כידוע. אבל טעמה של סוזאן קרוב מאוד לשלי, ואני נהנית הנאה גדולה להתייחד כמעט יום יום עם השיר ששלחה, למרות – ואולי דווקא בגלל – השפה הזרה. לפעמים אני מתרגמת שיר לעצמי או לתלמידי. לפעמים אני שומרת שיר לצטט בשעור או בסדנה. רבים אני פשוט מאוד מוחקת, וממשיכה הלאה. לא אחדש דבר אם אכתוב כאן ששיר טוב מצליח לבטא בשורות אחדות חויות אנושיות מוכרות או מוזרות, אישיות ואוניברסליות, מה שרומן ארוך או מאמר לא יצליחו לעולם לבטא. כך הוא שירה של הפסיכולוגית הצעירה אורין רוזנר, "לליידי לזרוס", שפורסם בערב שבת במוסף הספרותי ב"הארץ".

אבל אני רוצה לכתוב כאן על השיר שקיבלתי מסוזאן אתמול. זהו שיר של משורר אמריקאי בשם וויליאם סטנלי מרווין. לבושתי אומר שלמרות שפרסם כ-50 ספרי שירה, אחד מהם גם תורגם לעברית - "עת הגן", לא שמעתי עליו עד היום. כשאני מריצה את שמו בגוגל היקר, אני לומדת שמת בגיל 90 לא מזמן בהווי, בה חי שנים רבות בבית שבנה בתוך מטע אננס, שהיה בודהיסט ולוחם סביבה, ובשנים האחרונות לחייו איבד את הראייה ונעזר באשתו פאולה, שחיה איתו שם. כן, הוא זכה בפרסים רבים, וגם בארץ נכתב עליו, למשל מאמר יפה של מאיה ויינברג, בבלוג של הספריה הלאומית. והנה כמה ציטוטים מהמאמר הזה, המתייחס בעיקר ל"עת הגן": "לעיתים רחוקות נכתב ונקרא ספר שירה בשל ועילאי שכזה", "אמת אוניברסלית", "חמלה גדולה ואהבה אמיתית".

והנה תרגום חופשי ובלתי מחייב של השיר שקיבלתי אתמול מסוזאן חברתי. [אין כל סימני פיסוק בשיר המקורי. האלכסון מציין שורה חדשה. אלכסון כפול – בית חדש. אחרי התלבטות תירגמתי את המילה oh למילה אוי].

נמשכת ההרשמה למחזור לימודים חדש (מחזור שמיני)
של תוכנית הכשרה בפסיכותרפיה ברוח פסיכולוגיית העצמי

אתמול.

חבר שלי אומר שלא הייתי בן טוב/ אתה מבין/ אני אומר כן אני מבין//

הוא אומר שלא הלכתי/ לבקר תכופות את הורי אתה יודע/ ואני אומר כן אני יודע//

אפילו כשגרת באותה עיר הוא אומר/ אולי הלכתי פעם/ בחודש ואולי פחות אפילו/ אני אומר אוי כן//

הוא אומר שבפעם האחרונה שהלכתי לבקר את אבי/ אני אומר הפעם האחרונה שביקרתי את אבי//

הוא אומר שבפעם האחרונה שהלכתי לבקר את אבי/ הוא שאל אותי אודות חיי/ איך אני מסתדר והוא/ הלך לחדר השני/ להביא משהו לתת לי//

אוי אני אומר/ מרגיש מחדש את הקרירות/ של ידו של אבי בפעם האחרונה/ הוא אומר ואבי פנה/ בפתח הדלת וראה אותי/ מציץ בשעון היד והוא/ אמר אתה יודע הייתי שמח שתישאר/ ותדבר אתי//

אוי כן אני אומר//

אבל אם אתה עסוק הוא אמר/ אני לא רוצה שתרגיש שאתה/ חייב/ רק בגלל שאני כאן//

אני שותק//

הוא אומר אבי/ אמר אולי/ יש לך עבודה חשובה שאתה עושה/ או אולי אתה אמור לפגוש/ מישהו אני לא רוצה לעכב אותך//

אני מסתכל החוצה מהחלון/ חברי מבוגר ממני/ הוא אומר ואתה אמרת לאביך שזה נכון/ וקמתי ועזבתי אותו אז/ אתה יודע//

למרות שלא הייתי צריך ללכת לשום מקום/ ולא היה לי שום דבר לעשות//

עד כאן השיר. המילים כה פשוטות גם באנגלית, ולא רק בתרגום הבוסרי שלי. מיהו אני ומיהו החבר, מתי זה אני ומתי אתה, האם זהו דיאלוג ביני לבין עצמי – לא ברור גם במקור. וכמה אני משדרת כשאני מציצה בשעון, כאילו בהיחבא, או בימינו – בצג הטלפון... חומר למחשבה.

נ.ב. אם מישהו רוצה את מילות השיר באנגלית אפשר לפנות אלי דרך האתר ואני אשלח.