לוגו פסיכולוגיה עברית

×Avatar
אני מסכימ.ה להצטרף לרשימת התפוצה לקבלת עדכונים ומידע שיווקי
זכור אותי
שלום "מלמטה", או מה שהופתעתי לגלות

שלום "מלמטה", או מה שהופתעתי לגלות

פרופ. עמיה ליבליך | 14/2/2014 | הרשמו כמנויים

זו תהיה רשימה נאיבית, אפילו יותר מהרגיל. וגם – מאוד לא קל לי לבטא את הדברים בצורה הוגנת.

הרשימה מחברת שלושה אירועים שבהם התנסיתי בשבועיים האחרונים: ביקור משפחתי ושני כנסים. בביקור המשפחתי הגיעו קרובים שלי מפריז לגיחה קצרה במטרה אחת: לרכוש דירה בתל אביב כדי שתשמש להם מקלט אפשרי מן האסון המתקרב. האסון אותו הם חשים כממשמש ובא קשור לחווית האנטישמיות שהם מרגישים בה באופן אישי, ובעיקר למפגש המאיים עם המיעוט הגדל והולך של מוסלמים בפריז. הם מרגישים כה מאויימים שמוכנים להשקיע מיליוני שקלים מחסכונותיהם ובתנאי שיהיה להם מקלט בטוח בארץ שבה היהודים הם הרוב ויכולים להגן על עצמם. אני מדלגת על דעותיהם הפוליטיות, שאינן לרוחי, וגם לא אכנס להשפעת הקנייה שלהם ושל הדומים להם על שוק הנדל"ן בארץ. מה שמעניין ומדאיג עבורי הייתה החוויה של קרבנות נרדפים שהפציעה מחדש בחייהם. שניהם אנשים מבוססים, ילידי צרפת, בעלי מקצועות אקדמיים, אבל לאחרונה התחילו להציג את עצמם כ"דור שני לשואה", ובכך הסבירו לי ולילדיי את החוויה שלהם ואת ההחלטה שקיבלו. כשגילו שאני מתגוררת ביפו, הדו-לאומיות של סביבת מגורי עניינה אותם מאוד. לבסוף אמרו לי "המוסלמים שאת מכירה כאן אינם דומים כלל למוסלמים הפריזאים". כששמעו על המרפסת שלי את קריאת המואזין, סיפרו לי כי בפריז הקריאה נאסרה. אין לקיים את התפילה הדתית במרחב הציבורי.

במפגש זה בלטה מאוד הדמוניזציה של האחר. אף כי איני מרשה לעצמי לשפוט אותם כי כמובן לא עברתי את החוויות שלהם, ההתבדלות וההסתגרות שבה דגלו מאוד הדאיגה אותי. (וכן, אולי אני נאיבית כפי שכתבתי למעלה!)

על רקע זה ישבתי באחת ההרצאות בכנס המחקר האיכותני (המצויין!) שהתקיים באוניברסיטת בן גוריון בשבוע שעבר, ובין היתר שמעתי הרצאה מפי שתי מרצות נכבדות המלמדות הוראת הספרות במכללה (מסיבות מובנות לא אתן כל פרטים מזהים). השתיים סיפרו על התגובות של תלמידותיהן היהודיות והערביות לטקסטים שקוראים כחלק מהלמידה. הופתעתי לגלות שאלה מופתעות ממה שגילו... למשל, זה שהמילה "גלות" מעוררת עולם שונה לגמרי של אסוציאציות ומשמעויות אצל הפלשתינאים, זה ש"עצמאות" ו"שואה" מזכירות להם "נאכבה", שלא לדבר על המילה "כיבוש" - ובכלל עד כמה קשה להם להזדהות עם יצירות ספרותיות עבריות, ואיך הם מוצאים בהן בפרשנותם דווקא את הצדדים הבלתי נעימים לאוזנינו. וכי מה, שאלתי את עצמי, לא ידענו??? ואולי לא כולם יודעים? אנחנו יושבים איתם במכללה ולא מנחשים כלל מה עובר בראשם בגלל שהם - או הן בעיקר - שקטים ומנומסים? הבלבול שחשתי גבר כאשר אמרה אחת הדוברות "אני בת של ניצולי שואה, ואיך זו משווה את הנאכבה לשואה שעברנו!" אני מכבדת את ההרגשה, אבל בכל זאת חשתי עד כמה קשה לנו כנראה להתייחס באמפתיה לשני הצדדים גם יחד, שעור שעל כולנו ללמוד אותו, לדעתי.


- פרסומת -

הייתי גאה בספר האחרון שלי "למרות הכל" על נווה שלום-וואחאת א-סאלאם, שיש בו לפוגג את הדמוניזציה, לתת את התחושה שיש שני צדדים בנרטיב הזה, שניהם סבלו, ושניהם אנושיים.

החוויה המתקנת הזדמנה לי מיד לאחר יומיים כאשר הרציתי בכנס של קהילת בית הספר הדו-לאומי 'יד ביד' בירושלים. כבר בכניסה לחצר, ובפרוזדורים הצבעוניים ההומים, חשתי את הנוכחות המרעננת של הורים וילדים, יהודים וערבים, שבאו ליום עיון ובילוי חברתי יחד כקהילה אחת. לצד הדברים שהרציתי אני, בעיקר על ניסיון בית הספר הדו-לאומי דו-לשוני בנווה שלום, הייתה הרצאה מעולה של דר. שאפיק מסאלחה שדיבר בעיקר על המנגנון של הכחשת העבר משני הצדדים הלאומיים וסיבותיו. הוא סיפר כי הוריו מעולם לא חלקו עימו את מה שקרה להם ולמשפחותיהם ב-48', מה שנכון כנראה לרוב הערבים הישראלים בני דורו, שהיו ילדים קטנים או נולדו אחרי הקמת מדינת ישראל. מצד שני הציג את ההכחשה (המובנת יותר) שלנו, היהודים, בנוגע למה שאירע אז במאבק - מלבד הניצחון והגבורה. היה דיון מרתק בו השתתפו יהודים וערבים שילדיהם לומדים בבית הספר (בעברית כמובן, וזה נושא כאוב אחר שלא נדון בו כאן), אבל החלק הכי משמעותי עבורי היה כשכבר עמדתי לצאת מהאולם ואחד ההורים אמר לי ולשאפיק: "אני רוצה לתקן משהו בתפיסה שלכם. זה שהילדים שלנו לומדים כאן לא בא כדי לעשות שלום, להדגים יחסי שכנות טובה או להצהיר על ערכים ואידיאלים – הילדים שלנו כאן פשוט מאוד מפני שזה בית ספר מצויין". איזו נורמליזציה, חשבתי בהנאה גדולה. לזה אני קוראת שלום מלמטה, שלום קטן שכל אחד בעצמו יכול לחתור לקראתו ולהשיג אותו, ואולי יחד נביא גם את השלום הגדול, אינשאללה.

מטפלים בתחום

מטפלים שאחד מתחומי העניין שלהם הוא:
רויטל לוי
רויטל לוי
חברה ביה"ת
עידן אלבז
עידן אלבז
עובד סוציאלי
כפר סבא והסביבה, אונליין (טיפול מרחוק), פתח תקוה והסביבה
אוריה שרעבי
אוריה שרעבי
פסיכולוג
הילה חן
הילה חן
עובדת סוציאלית
מטפלת זוגית ומשפחתית
תל אביב והסביבה, אונליין (טיפול מרחוק), רמת גן והסביבה
רונה הרמן איוניר
רונה הרמן איוניר
פסיכולוגית
פתח תקוה והסביבה
אלון עשת
אלון עשת
עובד סוציאלי
כפר סבא והסביבה, אונליין (טיפול מרחוק)

עוד בבלוג של פרופ. עמיה ליבליך

כשהיינו ילדות וכעסנו, אמרה לנו אמי מפעם לפעם – 'אל תקמטי כך את המצח בסוף זה יישאר כך'! (על משקל 'אל תפזלי...

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

אין עדיין תגובות לפוסט זה.