פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי
חיסול הזנות, האמנם?

חיסול הזנות, האמנם?

שמואל ברנשטיין | 15/2/2012 | הרשמו כמנויים

נושא חיסול הזנות עלה לאחרונה שוב לכותרות. חברות כנסת, אקדמאיות ופעילות חברתיות שונות מציעות דרכים למיגור התופעה הזו. נראה שלהצעת החוק המוגשת בימים אלו לכנסת - לראות במשתמשים בשירותי זנות עבריינים, סיכוי רב להתקבל. צמצום הזנות, כמו גם צמצום העוני, העבריינות, הבערות והחולי, הם ערך חברתי ראוי בכל חברה מתוקנת. ברם, חרף הכוונה הטובה להגן על נשים שהופקרו על ידי החברה, הצהרות המתיימרות להביא לחיסול המקצוע העתיק בעולם, עלולות גם להוביל לגלישה ליוהרה טהרנית.
מעמדה חברתית נוחה, בטחון כלכלי והשכלה טובה, גורמים המאפשרים לנו להתרחק מן הצל האישי וגם להרגיש ניכור ומרחק בטוח מן הצל הקולקטיבי, קל לדמות חברה אידאלית – ללא עבריינות למיניה, ללא רשע, אפילו ללא מלחמה.
סקירה היסטורית קלה תלמד אותנו מיד שבעלות מקצוע זה, היו נשים מרקע שונה, למן שפחות מנוצלות ועד לנשים בעלות מעמד חברתי גבוה ורבות השפעה כמו ההיטרות היווניות, הקורטיזנות הצרפתיות והגיישות היפניות. בתנ"ך, שמור מקום של כבוד לרחב הזונה, שבתבונתה עזרה למרגלים אשר שלח יהושע לחדור ליריחו הבצורה. גם מריה מגדלנה, מלוותו, ואולי בחירת ליבו של ישוע הנוצרי, עסקה בעברה, לפחות לפי גירסאות מסוימות, בזנות.
הזונה הקדומה, היא אינה אלא האלה הגדולה. זו האלה אשר בעת פולחני הפריון מופרית על ידי אלים צעירים המוקרבים אחר-כך למוות ובדמם מפרים את האדמה ומאפשרים את המשך המחזוריות בטבע. בטכסי פולחן קדומים, את האלה המופרית מייצגות הקדשות ואת האלים-הבנים-המאהבים, מחליפים כהנים אשר מאוחר יותר, במקום להקריבם אחרי ההפרייה, תופסים החזיר ואחריו הפר, את מקומם כקרבן. קדשות – זונות המשרתות בקודש, נזכרות בתנ"ך כחלק מעבודת אלילים קדומה במזרח התיכון וקיימות גם ביוון העתיקה, בהודו ובמקומות נוספים.
צמד הניגודים קדושה וקדשה, או אם וזונה, מופיעים כתמה חוזרת באמנות כמו גם בפסיכופתולוגיה של יחסי גברים ונשים. מכאן ניתן ללמוד שאלו הם אספקטים ארכיטיפליים שונים של האשה. נראה אם כן, שאספקט הזונה בארכיטיפ האם הגדולה, הוא תערובת של ייצריות קמאית משולחת רסן, יחד עם האפשרות להתפרנס, להיזון מגופה שלה, כמו אמא-טבע. אם כך, דומה עמדתה של האשה המבקשת לחסל את הזנות לעמדתו של קנאי דתי המבקש לכסות ולהרחיק את האשה, כמייצגת את אש הייצר הבוערת בקרבו, בחרדתו לאבד את שליטתו בה.
הארכיטיפים, קיימים בתודעה הקולקטיבית האנושית ומוכרים לנו בדרך כלל כתמות או דמויות חוזרות, במיתולוגיות השונות. בהשתלטם עלינו, הם נוטים להופיע בצורה קונקרטית ומצומצמת – כסמלים שאיבדו את איכותם הסמלית.
ההדגש על הבזות ועל הפונקציה המינית בלבד, גורם לזונה להיות לסמל מדולדל כזה, ייצוג קונקרטי, מצומצם וחסר-נשמה, לאותו אספקט ארכיטיפי של יחסה הקדום של האשה לגופה השייך לטבע. כארכיטיפ, הזנות איננה ניתנת לחיסול ובאין אפשרות לשלב את מרכיביה כחלק מן האישיות ומן הקולקטיב האנושי המגוון, היא עלולה, ככל ארכיטיפ, להופיע ולהשתלט דווקא במקומות בלתי-צפויים ובמופעיה הפתולוגיים יותר.
מלבד ניצול והשפלה ומעמד בזוי, נראה שיש בזנות גם התרסה של עצמאות מינית ומחשבתית ויכולת התפרנסות, כבסיפורה של רחב הזונה, ואולי אף כניגוד מאזן לצווי "ואל אישך תשוקתך והוא ימשל בך". זונות מפרנסות אינספור יצירות אמנות, ספרים, מחזות וסרטים; נשים אוהבות להתחפש לזונות; ישנן נשים הנהנות לפנטז עצמן זונות בעת יחסי מין; בעלי מקצוע רבים נוטים לפעמים להשוות עצמם לזונות; יש שימוש עממי רב בכינויים שונים של הזונה למטרות גנאי וביזוי, אך גם במשמעויות של חיבה וחיוב – כל אלה מלמדים שההקצנה במטרה לחסל את הזנות, עלולה להיות מסע אבוד של נסיון לחסל את הצל. מסע כזה, עלול גם להפגיש אותנו עם רמות קשות ואפלות יותר של הצל, כמו שלמדנו לא אחת במהלך ההיסטוריה האנושית כאשר ביקשו להכריז על 'מבצעי נקיון' מוסריים.
לסיום, חשוב לי להדגיש כי אין בדברי לעיל נסיון לשלול חלילה את הכוונה החברתית הפרקטית, הנאורה, להגן על נשים חלשות ומנוצלות, אך יש בהם בהחלט נסיון להזכיר שמדובר כאן במרכיב אנושי עמוק וסבוך שאין דרך פשוטה למצוא לו פתרון, ואת אשליית מיגורו בכלל ובאמצעות החוק והאכיפה המשטרתית בפרט, ראוי לבחון היטב, גם על היבטים מרחיקי לכת שעלולים להיות לה.

עוד בבלוג של שמואל ברנשטיין

לפני ימים מספר, נתבשרנו בכל מהדורות החדשות ובהמשך מעל דפי העיתונים, כי חיילי חיל-הים שיצאו לחופשה אחר-תפקיד...

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

אילה אילוזאילה אילוז22/2/2012

מדהים כמה זעם מעוררים דבריך בנשים שהגיבו. כשלעצמי אני חושבת שהדברים הם מורכבים. ישנן נשים שנקלעו למעגל הזנות בעל כורחן, ולהן צריך לנסות לעזור לצאת ממעגל זה. יחד עם זאת, הנסיון לפתור זאת באמצעות הענשה של הגברים הנעזרים בהן למילוי צרכיהם, הוא בעייתי, ואף עלול להביא לעליה בהתנהגות בעייתית יותר, כגון אונס.

ואני מסכימה, בבושה מסוימת, עם החשיבה הרואה גם אלמנט מושך בדמות האשה הזונה. ביחד עם הרתיעה הנוצרת מול מי שמוכנה לשכב עם כל אחד תמורת כספו, מעוררת האפשרות של יצריות נשית אינסופית, חופשית, שהיא נטולת עכבות ואינה דורשת מחויבות, משיכה. ואם נוספת לכך אנושיות חמה, כמו זו של הזונה בלילות כביריה של פליני, או האשה המגדלית, מתקבלת דמות אשה שהיא חלומם של רבים.

עירית שעירית ש21/2/2012

החוק הוא צעד בדרך להפרכת המיתוס (ארכיטיפ בלשונך) הפטריארכלי שמכשיר ומנציח פשעים נגד האנושות. האיכות הארכיטיפית לכאורה של הזנות נולדה מתוך זווית הסתכלות פטריארכלית שבאה לשמר את יחסי הכוח בחברה. המיתוסים על הזונה ה"עצמאית" וה"משוחררת מינית" שמגשימה את הפנטזיות שלה, רחוקים שנות אור מעולם הזנות האמיתי. זנות היא תופעה נעדרת כל סמליות - ילדות וילדים, נשים וגברים שנחדרים, מעונים, נאנסים ומושפלים באופן הקונקרטי ביותר. כל יום.
הטענה כי מימד ההתרסה, שקיים לכאורה בזנות, סותר את מיגור התופעה היא אבסורדית. הלא אם נטפל בצורה יסודית בגורמים לזנות (התעללות מינית בילדות בשילוב עם הזנחה, ניצול ותפיסות חברתיות מעוותות לגבי מיניות) לא יהיה על מה ולמה להתריס. לשם המחשה, בהפרעות אכילה ובפגיעות עצמיות (שקשורות קשר הדוק לפגיעה מינית) יש דינמיקה של "התרסה" ו"עצמאות". ואף על פי כן לא נפסיק לנסות ולמגר את התופעה בכל אמצעי - חוקי, חברתי וטיפולי. לא שאני משווה כאן בין זנות להפרעות הללו. זנות אינה דומה לשום דבר אחר. זנות היא זנות היא זנות.

אורה ברקןאורה ברקן19/2/2012

בלבול בין פילוסופיה לסוציולוגיה. אני חושבת שהטקסט שנכתב מעניין לכשעצמו ברמה הפילוסופית, אך מכאן ועד למצב הדברים בשטח קיים מרחק אדיר. מצטרפת למחאת קודמותיי שהיטיבו לנסח את הדברים. אוסיף שתי נקודות: האחת, העובדה שהנושא מעורר כל כך את הציבור לכתיבה ופעולה היא לכשעצמה מבורכת בעיניי. התרגלנו לכך שהזנות נמצאת בפינת רחוב או בדירות מסתור, והנה סוף סוף היא יוצאת לאור במלוא הכאב והכיעור הצפונים בה ואפשר לדבר על נסיבותיה ועל השלכותיה האישיות והציבוריות. שנית, כשמדברים על אחריות של אנשים לעצמם- זה טוב ויפה, אבל שווה לזכור שיש חוקים המטילים על אנשים עונשים בדברים שכביכול האחריות האישית ברורה בהם: חגירת חגורות מאחור, חצייה באור אדום, וכיוצב'. המסקנה אם כך, היא שהעובדה שאנו אנשים בוגרים אינה מחייבת בהכרח שנהיה אחראים למעשינו כשאנו מסכנים את עצמנו או את הזולת, ובדיוק לשם כך יש חוקים. כשאדם "צורך" את גוף של אדם אחר, בדרך כלל של אשה- אבל לא רק, אני רוצה להאמין (ואולי אני תמימה) שבאמת ובתמים הוא אינו מודע למציאות בה היא שרויה, למה שכבר עבר עליה ולאופן בו זה משפיע עליו בדרך בה יראה נשים בכלל. בדיוק כאן מגיע החוק שהשלב הראשון שלו הוא לחנך את מי שמשתמש בזונות, ולשמוע מנשים שיצאו מהזנות ומדברות כסובייקטים עצמאיים על החיים בזנות. רק אם ייתפס בשנית יוטל עליו עונש. בסופו של דבר, אחרי כל המילים היפות שנשפכו מדובר בשוק שכמו כל שוק, יש בו ביקוש והיצע. מטרת החוק היא להפחית את הביקוש ובאמצעות זאת להפחית את ההיצע. לי זו נראית מטרה ראויה מאד.

רן גולדןרן גולדן19/2/2012

לשרון זק. "התפיסה שנשים רוצות להיות זונות היא חלק מהשקפת עולם פטריארכלית המשרתת ציבורים מאוד ברורים" שרון אני מבין מה שאת כותבת ואני אף מסכים לרוב הדברים שכתבת, אף אישה לא נולדה עם מודעות חברתית וספק עם אחת מהן בחרה במקצוע הזנות לאחר קריאה של טקסטים פמיניסטים ואפילו לא אחרי קריאת יומנה של סימון דה-בובואר.

אבל הטענה הן של שמואל והן שלי הוא שחקיקת חוק גורף המטיל אחריות פלילית על צרכני מין היא חקיקה שלא רק עושה עוול לנשים שכן בוחרות להמשיך לעסוק בזנות, שמעתי גם על פסיכולוגיות שעוסקות בזה, ולשלול את הסובייקטיביות שלהן בטענות של תאוריות פמיניסטיות או אידאולוגיות אחרות , היא פוגעת גם בגברים ובכל אדם בוגר שלוקח אחריות על חייו.

בנוסף בהחלט ישנם ביטויים והתנהגויות שלנו כאנשי טיפול לא נראה שהם עושות טוב או משפרות את חיי המטופל אבל אנו בהחלט לא נבחר בהטלת עונש או חוק חיצוני על מטופל אלא אם אנו חושבים שאותו מטופל מסוכן לעצמו ולאחרים.

אנו נעשה כל שביכולתנו לשקף למטופל את המחירים והרווחים של מעשיו והוא זה שיבחר מה לעשות בהם.

לבטא אמירה של אחריות ואמונה בבחירות שהאדם עושה בחייו אינה 'דעה קדומה' כפי שכתבת , לתת את הכוח לאותן נשים לבחור את דרכם זוהי דווקא האמונה באישה וזהותה הנשית ולא 'הגנה' עליה כאילו הייתה חסרת עמוד שידרה וזהות .

שרון זקשרון זק19/2/2012

לרן. קראתי את הטקסט של ברנשטיין יותר מפעם אחת, כמו גם את תגובתך. ואני חייבת לחזור לדברים שאמרתי בתגובה שלי - לדבר על זנות כעל ביטוי למרד, כעל מקור לסיפוק יצרים (של האישה), כעל מרחב הומאני שמקורו בבחירה - זה לדבר באופן המנותק לגמרי מהמציאות, באופן המזכיר כמעט (או לא כמעט, אלא לגמרי כמו) את רמות הדיסוציאטיביות של הנשים העוסקות בכך עצמן (הנתק מגופן). הזנות לא רק שאינה מרחב לשינוי במובן של כיצד החברה תופסת מיניותן של נשים, אלא מרחב של קיבוע אותן תפיסות בדיוק - האישה כחפץ - ועוד "בוחרת" להשתמש בעצמה ככזה, האישה כיצור עלוב (שוב - זנות נתפסת לא כמקצוע לגיטימי... אלא הרבה יותר גרוע מכך - ולא בכדי), כמספקת צרכים גבריים וכו'. מידת העליבות, המצוקה, הסבל של העוסקות בכך אינה מקבלת כל ביטוי ב"שיח הציבורי המכיל"... בדיוק כפי שלאימו של דוד המלך אין שום ייצוג או קול לגבי כיצד היא הרגישה במקום הזה... (אחזור לכך מייד). יש הבדל בין הכלה לבין רשות. בקליניקה כל מטפל/ת יכול/ה לבחון עם עצמה/ו מה היא/הוא יכול/ה להכיל ומה לא - רצח, אונס, התעללות, פדופיליה וכו'. אך יש הבדל בין להכיל לבין לתת לכך גושפנקה - בוודאי שמחוץ לקליניקה, באופן ציבורי. התפיסה שנשים רוצות להיות זונות היא חלק מהשקפת עולם פטריארכלית המשרתת ציבורים מאוד ברורים. לכולנו יש דיעות קדומות, מיתוסים שאנחנו מאמינות/ים בהם, דיעות מכלילות לגבי ציבורים של אנשים (מכל המינים). אבל בניגוד למה שכתבת, אני מאמינה שכאשת טיפול האחריות והחובה שלי היא לא להצהיר על דעותיי הקדומות ולתת להן גיבוי, אלא להיפך - לקחת אותן ואת עצמי לטיפול. לבדוק ראשית כל את עצמי. הייתי רוצה לחשוב שכשאני מגיעה לטיפול, המטפל/ת תוכל/יוכל ללמוד עליי כפי שאני, ולא דרך משקפיים סטריאוטיפים כלשהם... וודאי לא דרך עדשה של הכללות "מקובלות"... (שיש להניח שיש להן חלק בכך שמלכתחילה הגעתי לטיפול...). די כבר לומר לנשים מה הן ומי הן. אנחנו לא צריכות לחיות כדי לספק צרכים גבריים משתנים - רגע אחד להיות מכוסות לגמרי, רגע שני ערומות; רגע אחד לשתוק ולהיעלם מהספירה הציבורית, ורגע שני למלא אותו בהיותנו משרתות, מנקות, זונות, מגדלות, מטפלות... ולגבי דוד המלך - ושאר גיבורים גברים המכוננים את התרבות שלנו - אולי כדאי לזכור מי היו הנשים השקופות שחיו בצלם, וגם שהיותם לא מצדיק אונס, ניצול וכו'. אולי לא היה דוד המלך, אבל אולי הייתה דודה המלכה... ואולי היא הייתה מצליחה לייצר חברה הומאנית הרבה יותר... ופטריארכאלית הרבה פחות...

רן גולדןרן גולדן19/2/2012

כשאנשי מקצוע ממקצועות הטיפול מגיבים כך זה מטריד במיוחד. ענת אינני מבין כיצד אנשי טיפול מגיבים בחוסר יכולת הכלה לדעות שונות .

כאשר שמואל כותב : "בזנות גם התרסה של עצמאות מינית ומחשבתית ויכולת התפרנסות, כבסיפורה של רחב הזונה, ואולי אף כניגוד מאזן לצווי "ואל אישך תשוקתך והוא ימשל בך". הוא לא רק רואה בזנות לא רק מצב של קורבנות אלא מצב שהוא מרד ליחס החברה לאישה.

במקום לתקוף את האיש עצמו ואת היותו מטפל הייתי בוחר להגיב כאן בצורה מעט יותר 'טיפולית' מתבוננת ומעמיקה את הדעת ולא ישר לתקוף .

מעבר לכך ההיבטים לחוק והתוצאות שלו יכולים להיות הרסנים לשיח הציבורי ולמרחב המחשבה ההומנית .

ראוי גם במאמר מוסגר לדעת שאילו לא היו 'זונות' לא היה נולד דוד מלך ישראל... סתם לרקע כללי.

טלי מאורטלי מאור19/2/2012

כמה עצוב. כמה עצוב לקרוא את תגובתך להצעת החוק החשובה הזו. עצוב לראות כי התייחסותך אינה מתוקף היותך איש מקצוע
אלא מתוקף היותך גבר! אמנם כתיבתך הינה בשפה גבוהה אך התוכן, עצוב. נתחיל אולי מהקל אל הכבד:
חוקים באים על מנת לייצר סדר חברתי. לשקף לחברה בה אנו חיים את ההבחנה בין הטוב והרע. בין המותר והאסור. דרכם ובאמצעותם אפשר להעביר מסר חינוכי, לעבור תהליכי הסברה הן לילדים, הן לבני נוער והן בכלל.
למגר תופעה של זנות - משימה קשה. להעביר לבני נוער כי ללכת לזונה אינה הדרך הנכונה ללמוד על יחסי מין ואינטימיות - קל יותר, להסביר לגברים במסיבות רווקים כי שימוש בחשפנית אינה הדרך הנכונה להתחיל זוגיות טובה עם חברה לחיים, קל יותר, להסביר לילדה כי כאשר אבא מקיים יחסי מין עימה או אחיה לצורך העניין, מה שיוביל אותה בהמשך להתנהגויות "נורמליות" למצבי חיים לא נורמלים כגון - שימוש בסמים, עיסוק בזנות - יותר קל.
להסביר לאנשי מקצוע כי עיסוק בזנות נובע ברוב המקרים מפוסט טראומה, מדיסוציאציה בה הנערה/הבחורה נמצאת . הניתוק בין הגוף והנפש קשה מאוד!!! כמה רומנטי הצגת את התופעה - מה עם הצד האחר - השפלות, אונסים, שימוש בסמים, מחלות, התעשיה שמסביב - סרסורים, סחר בנשים, סמים. מה עם כבוד האדם, יחס בסיסי של שיוויון בין נשים וגברים. כמה חבל ועצוב לקרוא את הדברים שלך.
טלי- קרימינולוגית יישומית, מחקרית ומניעתית

אורית גודקאראורית גודקאר18/2/2012

מצטרפת למוחות. על הניסיון לנתח אנליטית ולהכתיר בכותרות מפוצצות ופסאודופסיכולוגיות סבל אנושי. קשה לקבל את ההרחקה הלכאורה נאורה בה בוחנים "את התופעה", ומתעלמים מהאנשים, במקרה זה בדרך כלל נשים. אי אפשר לדבר על "סמלים" כשמסומלות והמסמלות כאחת הן נשים בשר ודם.
שמחה על החוק החדש, ומקווה שהוא ירתיע אנשים נורמטיביים מניצול נשים מוחלשות ופגועות, שיעלה את המודעות שצריכה של שירותי מין אינה עניין "עסקי".

שרון זקשרון זק18/2/2012

מצטרפת לקודמתי. ענת, יישר כוח על התגובה! מסכימה עם כל מילה.
לעניות דעתי, חלק מהבעיה שמולה אנו ניצבות וניצבים זו הרומנטיזציה של הניצול, של המציאות הקשה, בפניה ניצבות "הזונות"/המופקרות האלה... (הן באמת מופקרות - על ידי כולנו, לצערי). המיתוסים הממשיכים לשרת את הפנטזיות הגבריות (ובכוונה אינני משתמשת במילה "זכריות" - הנני חיה עם אדם ממין זכר, והוא רחוק מלהיות מה שנתפס כ"גבר"), בהם כולנו לוקחות ולוקחים חלק, משכנעים אותנו כי זהו "הטבע האנושי", וממשיכים לייצר מציאות פוגענית ומזוויעה. אולי זה "הטבע הגברי" - כפי שגבריות מיינסטרימית מכוננת כרגע, אך ודאי אין הכרח שיהיה זה "הטבע הזכרי" (או הנקבי-נשי או כל מגדר אחר)... מספיק להתבונן במה שקורה בארצות אחרות, שחשבו וחושבות אחרת. אבל למה להתאמץ כל כך, כאשר יש מי שמרוויח מעמדות כגון אלה הכתובות כאן, בשם איש מקצוע שאני בספק שהיה שמח לו בתו או בת זוגו היו "בוחרות" ב"מקצוע" ה"הומאני" הזה... ואם נתבונן בהיררכיה החברתית, לא צריך להתאמץ כדי לראות ש"זונה" (כמו הומו, כמו ערבי, כמו נקבה) נחשבת לקללה. וודאי שלא למקצוע מוערך, ממש שליחות לגברים... לעומת זאת, "הלקוחות" הם "גבר גבר" (נא לא לפספס שבניגוד ל"נקבה", "גבר" זו מחמאה! ועל אחת כמה וכמה "גבר גבר") מכל שכבות האוכלוסיה, שערכם אינו מופחת כהוא זה... ואולי במקומות מסוימים, ערכם אף עולה (אולי גם ביחס ישיר למידת ניצול הנשים שלהם?...). מעניין ללמוד מה האליטה הגברית מחשיבה כדברים שאינם חייבים להיות גורל (שיבוט בעלי/ות חיים, בחירת מין יילוד/ה וכדומה), ומהי "גזירה משמיים"....

ענת גורענת גור18/2/2012

כשאנשי מקצוע ממקצועות הטיפול מבטאים עמדות כאלה זה מטריד במיוחד. התרגלנו כבר לטוקבקים הקשים המיסוגניים, שמפגינים בורות משוועת ומגינים בלהט על זכותו של הזכר לרכוש לו גישה נוחה לגופן של נשים וילדות, באמצעות 100 ש"ח, ולפעמים אם הן חלשות במיוחד, או רעבות במיוחד או נזקקות לסם במיוחד - גם בהרבה פחות. אבל כשהגישה הזו מתבטאת מעל דפי אתר "פסיכולוגיה עברית" , כשהכותב הוא, כפי שהוא מציג את עצמו "פסיכולוג קליני, פסיכואנליטיקאי יונגיאני", זה כבר מטריד מאוד.
לפחות מאנשי מקצוע ממקצועות הטיפול קיימת ציפייה שיהססו לפני שהם מביעים עמדות מיסוגניות מסוג אלה שנכתבו במאמר זה.
מציעה למר בורנשטיין לקרוא את הספר "מופקרות- נשים בזנות" שבו יש סקירת ספרות מקצועית עכשווית של גדולות חוקרות ןחוקרי הזנות בעולם כולו, סיפורים של נשים שנוצלו בזנות, וניסיון קליני של כמעט 30 שנים בעבודה עם נשים שמחלימות מן הניצול בזנות.
זנות אינה מקצוע של נשים שנבחר בבחירה חופשית. זנות זו עבדות שנכפית על נשים, ילדות וילדים בעולם כולו על ידי סוחרי נשים וסרסורים. קיימות עדויות בעולם כולו שלמעלה מ 90% מהמנוצלים בזנות עברו התעללות מינית בילדותם שהכשירה אותם לפגיעות לזנות, שרוב הנשים המנוצלות בזנות גוייסו לה על ידי סרסורים בגילאים צעירים במיוחד (12-18), ושזנות, כפי שהגדירה זאת ג'ודית הרמן ( 2003 Herman) היא אחת הטראומות הקשות ביותר בתקופתנו ( Clinical observation on prostitution)
השבוע התראיין בפוליטיקה גם ד"ר צחי בן ציון פסיכאטר וסקסולוג ראשי באחד ממוסדות הבריאות, וביטא עמדות דומות בדבר הצורך הבלתי נשלט של גברים במין שיש לספקו. האומנם ? באמצעות אונס של ילדות שהוכשרו מגיל צעיר להתנתק מהגוף שלהן ? ולהרגיש שהן אינן בני אדם בעלי ערך כמו ד"ר צחי בן ציון לדוגמא, אלא חתיכת בשר שכל גבר יכול לחדור לתוכה ?
כאמור תופעה זו של אנשי מקצוע ממקצועות הטיפול שמצטרפים לדעות הפופולריות שמגינות גם בורות עמוקה וגם שנאת נשים עמוקה מטרידה מאוד. האומנם נשים הולכות לטיפול לאנשי מקצוע אלה ? איזה מין טיפול הן מקבלות אצל מי שמבטא עמדות מסוג זה ?
לקריאה נוספת המאמר שלי: מחשבות על הפללת לקוחות זנות:
http://anatgur.wordpress.com/2009/12/26/%D7%94%D7%A4%D7%9C%D7%9C%D7%AA-%D7%9C%D7%A7%D7%95%D7%97%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%96%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%9E%D7%97%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%AA-%D7%A2%D7%9C-%D7%94%D7%A6%D7%A2%D7%AA-%D7%94%D7%97%D7%95%D7%A7/