לוגו פסיכולוגיה עברית

×Avatar
אני מסכימ.ה להצטרף לרשימת התפוצה לקבלת עדכונים ומידע שיווקי
זכור אותי
הפירוק שמבקש סימביוזה

הפירוק שמבקש סימביוזה

אדם לאוב | 16/2/2022 | הרשמו כמנויים

לפני מעט פחות מ- 20 שנה, כשפיקדתי על סיור לילי בגוש עציון, קיבלתי הודעה מחבר שאימן איתי כדורסל לפני הגיוס, שאחד השחקנים שהתאמן אצלנו, נפטר, ושההלוויה מחר. סיימתי את הסיור, עליתי על מדי א' ונסעתי לרחובות לבית הקברות. זה היה בוקר די פוסט טראומטי עבורי. כן, אני יודע. כתבתי פוסט...
חיים התגורר באותו הרחוב, למד באותו בית ספר יסודי וחטיבה, שיחק באותה אגודה, ונפטר מאותה מחלה כמו יאיר, החבר הכי טוב שלי, שנפטר מספר שנים לפניו. ההלוויה הרגישה לי כולה כמו פלאשבק רק שהפעם עמדתי אני עם המבוגרים, עם המאמנים, ולא עם הילדים. בסוף ההלוויה נשארו לי כמה שעות לפני שהייתי צריך לחזור לפקד על מחסום סמוך לישוב אפרת. כשחזרתי הביתה לכמה שעות, נכנסתי למיטה של הורי, אימי נשכבה לצידי ובכיתי. כשקמתי, עליתי על האוטובוס, חזרתי לבסיס, עליתי על ב' וירדתי למחסום.

היום קראנו שוב בסמינר, כמו שקורה לפעמים בתחילת השנה, את הטקסט של ננסי מקווליאמס על טיפול באנשים עם ארגון פסיכוטי, וכבכל שנה הפניתי את תשומת ליבם של המתמחים לכך שכבר במשפט הראשון של הפרק, מקוויליאמס מחליפה בין "אנשים ברמת ארגון פסיכוטית" ל"אנשים ברמת ארגון סימביוטית", ושלאורך הפרק היא מחליפה שוב ושוב בין המילים.

בשנים שעברו, בסמינר, התייחסתי לאזהרה של מקוויליאמס שמטופלים בעלי ארגון אישיות פסיכוטי הם קודם כל מבוהלים, גם אם אנחנו לא רואים את זה, וששיתוף הפעולה שלהם בטיפול יכול להיות עדות לפחד לא פחות מאשר לאמון בקשר. היא מסבירה גם שהפחד הזה ניתן להבנה דרך הארגון הסימביוטי העדין, מצד אחד, יש פחד שבנפרדות, האחר יתנקם ויהרוג אותך על עצם הרצון שלך להתרחק, או (מקוויליאמס לא כתבה את זה, אבל נראה לי הגיוני להוסיף) שבלי נוכחותו של האחר, תחדל להתקיים. מצד שני יש פחד שבהעדר נפרדות תיבלע על ידי האחר (או תבלע אותו).

התייחסתי גם לכך שבשינוי השפה מקווליאמס בוחרת לקחת את הזר, השונה, הלא ניתן להבנה – הפסיכוטי - ולהכניס אותו למין רצף פסיכולוגי של סימביוזה, שאנחנו מכירים, יכולים להתקרב אליו. כי כמו בטקסט הראשון שכתבתי כאן https://www.hebpsy.net/blog_Post.asp?id=4424 מקוויליאמס מציגה את המטופלים הללו במאבק של להיות אנושי.
          


- פרסומת -

בקריאות בעבר, הזכרתי אם של מטופל (מבוגר צעיר) בו טיפלתי כמתמחה בשנה הראשונה שלי בכפר שאול, שהייתה מגיעה במהלך היום על מנת לתת לו סנדוויצ'ים. בישיבות הצוות דיברנו על הקשר הסימביוטי והצורך בנפרדות כמטרה מרכזית בטיפול, אולם ככל שהטיפול התקדם והקשר ביני לבין המטופל הלך והתחזק, החלו התנהגויות מצד האם שטרפדו את הטיפול. לבסוף, בלחץ כבד שלה הוא שוחרר, בניגוד לעצת מטפליו. במהלך הטיפול באותו בחור צעיר, בפסיכוזה ראשונה, התברר שאביו שעסק בפלילים השתמש במטופל פעמיים אחדות בעיסוקיו כשזה היה ילד. בשלב מסוים ביקש להתוודות על מעשיו וסיפר על כך לאימו. היא מצידה השתיקה את המקרה והוא לא סיפר על כך שוב לעולם. עם הזמן הפך מפוחד מאוד, חש שרודפים אותו, ולכל סירנה שנשמעה בסביבתו היה מגיב בפחד מכך שהמשטרה באה להעניש אותו. מספר פעמים ביקש לפנות לטיפול, שוכנע על ידי אימו שאין בכך צורך, והיא אף סיפקה לו תרופות הרגעה. בוקר אחד נקלע לזירה של תאונת דרכים. רעש המשטרות והאמבולנסים הכניס אותו לחרדה עצומה, ושוטר שהגיע לזירה שם לב להתנהגות המוזרה שלו וניגש לעזור לו. המטופל, שהיה משוכנע שהגיעו לתפוס אותו על פשעיו, הגיב באלימות ונעצר, ולבסוף הגיע לבית החולים. נדמה שאפשר לחשוב על משלוש בין הקשר הסימביוטי, הפסיכוזה והסוד המשפחתי. הסמביוזה ביקשה לשמור על הסוד, אך הסוד היה הדלק שהזין את תחושת הרדיפה, והמצוקה מהרדיפה העמיקה את הסימביוזה.

No photo description available.

אבל הפעם בסמינר קרה משהו אחר. מתמחה אחת חשבה על מטופלת שלה שנכנסה להתקף פסיכוטי לאחר אובדן הורה, אתו הייתה בקשר סימביוטי, וקישרה בין התפרצות הפסיכוזה לאובדן הסימביוזה. מתמחה אחר הכניס רקע תיאורטי ודיבר על הסימביוזה כשלב התפתחותי, ההערות הללו גרמו לי לחשוב על התפתחות מתוך תיאוריה ההתייחסויות ככזו שמתקיימת על שני צירים. במקום ציר אחד שמוליך מסימביוזה לנפרדות, מדובר על ציר של נפרדות/עצמאות שמתפתח לגרסה בוגרת יותר של נפרדות  וציר שני של סימביוזה/אחדות שמתפתח לצורות בוגרות יותר של אחדות, כמו באהבה, או בחברות בין לוחמים או בין שחקני כדורסל.

נזכרתי גם באם אחרת, גם היא לגבר צעיר בהתקף ראשון, שישבה מולי ומול הרופא המטפל ואמרה: ״אתם לא תהיו הראשונים שתגידו לי  שאני צריכה לשחרר, אבל הבן שלי חוזר מאשפוז יום, ומחפש אותי. הוא בא אליי בוכה, הוא אוכל רק את האוכל שלי ורק כשאני לידו. הוא מבקש אותי לידו בשביל להירדם. הוא צריך אותי.״ 

אז עכשיו אני חושב (ואני מניח שחכמים ממני חשבו כך לפני) שמקוויליאמס בעצם גם מציגה את הסימביוזה בארגון הפסיכוטי כמשהו שמחזיק את הפירוק. שסימביוזה מיטיבה נכנסת בטווח שבין החרדה מכיליון כתוצאה מנפרדות (כמו אצל אותה מטופלת של המתמחה) לבין חרדת הכיליון כתוצאה מהיבלעות. במצב כזה, דווקא תנודות לאחד הקטבים הם אלה שיכולות לגרום לפסיכוזה. ונכון, אפשר להסתכל בשיפוטיות על אותה אם, ולחשוב שזה הקושי שלה לשחרר מינקות, שהביא אותה ואת בנה הבוגר למצב הזה בו הוא נעזר בה כדי לאכול ולהירדם. אבל אפשר גם להבין שבאופן הכי טבעי שאנחנו במצוקה, אנחנו מחפשים את האחר, מחפשים להיכנס לכמה שעות למיטה של אימנו. וכשהמצוקה איומה עד פירוק היא מבקשת מהאחר יותר,  אולי היא מבקשת כעת לחשוב באמצעותו את מחשבותינו הנוראות, אולי היא מבקשת  החזקה ראשונית מדויקת ואולי היא מבקשת שוב שיאכיל וירדים.


* אני מזכיר שכמו בבלוגים הקודמים, השמות כולם שמות בדויים, וגם הסיפורים הם הלחמה בין המצאות, ערבובים של טיפולים שונים וחלקים שהובאו באופן אנונימי ובאישור.


תגיות:

מטפלים בתחום

מטפלים שאחד מתחומי העניין שלהם הוא: אשפוז, פסיכוזה, סכיזופרניה
לאה שקלים
לאה שקלים
חברה ביה"ת
ירושלים וסביבותיה
עדו דרוקמן
עדו דרוקמן
פסיכולוג
כפר סבא והסביבה, אונליין (טיפול מרחוק)
עמית אייברמן
עמית אייברמן
עובדת סוציאלית
כרמיאל והסביבה, צפת והסביבה
אפרת בארי
אפרת בארי
פסיכולוגית
חיפה והכרמל, אונליין (טיפול מרחוק)
זמירה כהן
זמירה כהן
פסיכולוגית
מטפלת זוגית ומשפחתית
אונליין (טיפול מרחוק), פתח תקוה והסביבה
אייל עשור
אייל עשור
פסיכיאטר/ית
אונליין (טיפול מרחוק)

עוד בבלוג של אדם לאוב

מטופל*, שעבדתי איתו במסגרת של אשפוז יום, עסק בתחילת הטיפול בעיבוד של חוויות טראומטיות מהאשפוז במחלקה...

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.