עֶרֶב קַיִץ נִשְפָּך עַל רֹאשִי כְּמוֹ מַיִם חַמִּים

עלון פסיכולוגיה עברית | 5/9/2021 | הרשמו כמנויים

ושוב, בלי ששמנו לב, גם ה-1 בספטמבר חלף וכבר מאחורינו. החופש הסתיים והכיתות התמלאו בתלמידים נרגשים, חוששים, מוצפים רגשות סותרים – אשר ממש בעוד יממה אחת ישובו לחופשה בביתם. גם החופשה הזו תסתיים, השגרה תפציע מחדש ותעורר את אותם רגשות שתמיד מעוררת – רק כדי להקטע פעם נוספת, ולשוב מחדש. עוד רגע אחד נגלה שגם חודש ספטמבר תם ונשלם, הקיץ יגווע לאיטו, ובינתיים – הימים מתערבבים זה בזה, נמהלים אלה באלה כמו נוגדני החיסון בתוך זרם הדם. בעוד יממה, ההתרגשות של ה-1 בספטמבר תהמל בזו של ראש השנה, אך בקרוב גם זו תדעך – תפנה מקום לרגשות אחרים, שלא יכולנו לחוש קודם לכן. 

השבוע באתרנו חומרים חדשים רבים ונהדרים, שמסייעים לנו להבחין בין יום ליום, בין חופש ושגרה, בין סוף והתחלה. בברכת שנה טובה:

בית הספר הדמוקרטי מאפשר לתלמידיו לבחור את החונכים (המחנכים) האישיים שלהם, לקבוע את השיעורים שבהם ישתתפו ואת השעות שבהן יבלו בלמידה עצמית/קבוצתית או בהפוגה. התלמידים עוברים מכיתה לכיתה, ממרחב למרחב ומסגנון למידה אחד לאחר, כמה פעמים בכל יום. למרות זאת, תלמידים עם ASD משתלבים בהצלחה, במקרים רבים, בתוך סטינג כזה. במאמר זה, יעל גוטר מבקשת להציג את התפיסה של החינוך הדמוקרטי ואת הקשר בינה לבין השתלבותם של תלמידים עם  ASD,  תוך התייחסות לאתגרים להזדמנויות בהשתלבות זו - שאינה מובנת מאליה.

באלבום החדש של המוזיקאית דניאל רובין  "האלבום שיעיר את אמא", היא שרה לאמה המאושפזת במחלקה הסגורה, ומשמיעה את קולן של המשפחות של מתמודדי הנפש. בראיון עם נטע עמית, רובין מספרת על תהליך יצירת האלבום ועל התמודדותה כבת לאם מתמודדת נפש: על התפרצות ההתקף המאני של אמה והאשפוז שהגיע בעקבותיו; על המצוקה שחוותה עם התפרקות חיי המשפחה ה-"נורמטיביים"; על כוחם המרפא של היצירה ושל הטיפול הנפשי אשר, לדבריה, הצילו את חייה; על תקוותה כי האלבום יסייע לבני משפחות של מתמודדי נפש כמוה, ויעלה את המודעות לנושא המושתק בחברה.

נמשכת ההרשמה למחזור לימודים חדש (מחזור שמיני)
של תוכנית הכשרה בפסיכותרפיה ברוח פסיכולוגיית העצמי

בנפשו של המתבגר ובשפתו, מקומם של ההורים מסומן כאבני בניין – שעשויות להיות גם אבני נגף. בדיבורו של המתבגר אפשר למצוא באותו מסמן עצמו הן משקעים של העבר הילדי והן את זה המתהווה כבוגר. על המטפל לעזור לנער להפריד בין ההיגד ההורי הסמוי והמשפיע באופן לא מודע, לבין רצון המתבגר לדרך נפרדת - אך לא מנותקת. במאמר זה שרי ווינריך אדלשטיין מתארת מקרה שבו המטפלת התייצבה לצד המתבגר והחזירה אותו למסלול של תנועה נפשית שאיננה התנתקות מהמסמנים והייצוגים של הוריו, אלא אחיזה אחרת בה - התמקמות אחרת ופחות טעונה מולם.

הספר חשיכה נראית היה לרב מכר ענק בארץ ובעולם מייד עם יציאתו לאור. ויליאם סטיירון כתב על דיכאון באופן שלא כתבו עליו לפני כן. סטיירון יצא לאור באומץ לב ובכישרון רב, ולא נרתע מכתיבת הספר על אף שהיה יוצר מצליח. מאז יצא לאור לפני 25 שנים, הביקוש לספר לא פסק. במהדורה החדשה אחרית דבר חדשה מאת המתרגם והמו"ל יהודה מלצר, הכוללת דיון בסיפורי המלחמה של סטיירון ובתופעה הקשה המוּכּרת לרבים כל-כך בישראל – הלם קרב. הפרק הראשון זמין לקריאה

בתחום הבלוגריה עלו פוסטים מרתקים ומגוונים:

(גם) בשנה הבאה נשב על המרפסת - ארנון רולניק בפוסט החדש כותב כמה מחשבות על הגמשת הסטינג הטיפולי ועל האפשרות לטפל באוויר הפתוח:

"במקום  לצפות באוסף הספרים המכובד בקליניקה  צפה כעת המטופל שלנו  בציפורים בגינה  או כדברי השיר " בשנה הבאה נשב על המרפסת ונספור ציפורים נודדות"  המרפסת הפתוחה בה עבדתי  צפתה אל עץ גדול בגינה.  וליד עץ זה שמענו כל הזמן , אני ומטופלי  נקירות חזקות. היה זה מעניין לראות כמה מהם  היו מועסקים בנקר שבנה לו שם בית. כמה מהם ראו שם גם צמד זכר ונקבה, וחלק מהמטופלים הוכיח דאגה להעלמותו של הנקר מהעץ בגינה."
 

תיקון מאני או תיקון אמיתי? יותם דלאל כותב על סמי הכבאי בראי התיאוריה של מלאני קליין:

"מעניין לחשוב על סמי הכבאי כמייצג את התיאוריה הקלייניאנית על הרס, אשמה ותיקון. במרבית הפרקים זהו אדם פרייס בתפקיד 'התינוק' הדחפי, שבאקטים חסרי וויסות זורע הרס ברחבי העיר, בעוד שתושבי העיר (בראשם סמי הכבאי) הם כלי הקיבול להרסנות שלו, אשר משקפים לו פעם אחר פעם כי קיימות השלכות למעשיו. עבורי, נותרה שאלה מהותית אחת והיא נוגעת לניסיונות התיקון של אדם בסוף כל פרק: האם מדובר בתיקון אמיתי או שמא תיקון מאני?"

נסיים בהרצאה מרתקת מתוך יום העיון "מהאחר הוא הגיהנום (סארטר) לאחר כתקווה (קאמי) - האני והזולת בטיפול בימי מציאות טראומטית מתמשכת״ אשר נערך על ידי האיגוד הישראלי לפסיכותרפיה ב-22.1.21. 

Photo by Marcellin Bric on Unsplash