לוגו פסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי
מה עוצר את הבנים המחוננים?

מה עוצר את הבנים המחוננים?

ד"ר חנה דויד | 29/8/2021 | הרשמו כמנויים

בישראל מאותרים מדי שנה אלפים רבים של ילדים וילדות כמחוננים ומצטיינים על ידי משרד החינוך. מדינת ישראל מקצה לאיתור מחוננים סכומי כסף אדירים, יותר מכל מדינה אחרת בעולם, יחסית לאוכלוסייתה. גם ההשקעה בטיפוח מחוננים עצומה: בניגוד לארצות אחרות בעולם, שברובן ההשקעה   הכספית והארגונית נופלת ברובה על כתפי ההורים, בישראל יש אגף מיוחד – האגף לתלמידים מחוננים ומצטיינים – שבו עובדים דרך קבע עשרות רבות של פקידים בדרגות שונות. זאת כמובן בנוסף ל"אנשי השטח", כמו יועצים ויועצות, מורים ומורות, ומנהלים ומנהלות של תכניות העשרה ושל מגמות מחוננים בבתי ספר יסודיים ותיכוניים. כבר לפני למעלה משני עשורים עמדה על כך פרופ' ג'ואן פרימן [Joan freeman], מגדולי חוקרי המחוננים בעולם, שעסקה במשך למעלה מ-40 שנה גם באיתור מחוננים ובטיפוחם. נדון כאן במעט מזעיר הסוגיות הקשורות באיתור מחוננים וגם בחינוכם. בארץ קיימת מדיניות של העדפה מתקנת לטובת בנות בקבלה לתכניות מחוננים החל משנת 2009. בשל העדפה זו יש שריון של 40% מהמקומות בכל כיתת מחוננים ותכנית מחוננים לבנות. בשל מדיניות זו הסיכויים של בת להתקבל לתכנית מחוננים גבוהים, באזורים מסוימים בארץ, פי שניים מאשר של בן באותה רמת אינטליגנציה. מדיניות זו מונעת מבנים רבים, שהישגיהם במבדקי המחוננים עולים על אלו של הבנות, להתקבל לתכניות המחוננים. לפני חריצת משפט על "אשמה" של גורם זה או אחר בשיעור הנמוך-יחסית של איתור מחוננות מכלל המחוננים כדאי לבדוק את האפשרות, שההתפלגות הגאוסית של רמת המשכל אינה אחידה בקרב שני המינים. אין עוררין על כך, שבחלק השמאלי של עקומת גאוס, דהיינו, בקרב ילדים בעלי מוגבלויות ולקויות שונות חלקם של הבנים גבוה מזה של הבנות; מדוע, אם כן, "יש הסכמה גורפת שמדובר בסך הכל בהטיה תרבותית?" אכן, בנות נשלחות לשלב ב של איתור המחוננים בשיעור נמוך מזה של בנים. אולם הנתונים המדויקים אינם פתוחים לציבור ולכן אין להסיק מכך שיש "אפליה" לרעת בנות. הנתון היחיד המלא הוא ממחקרה של פולוצקי, משנת 1989, שבדק את שיעור הבנות שנבחרו לשלב ב של האיתור לעומת שיעור המתקבלות מכלל המתקבלים במהלך שלוש שנים: 1986, 1987 ו-1988. במחקר זה, שנעשה על כל הילדים והילדות שנשלחו לשלב ב' של מבחני איתור המחוננים נמצא, ששיעור הבנים שהתקבלו מתוך כלל אלה שהוזמנו לשלב ב היה גבוה מזה של הבנות. דהיינו, היתה אפליה לרעת בנים בהזמנה לשלב ב'. כמובן שאי אפשר להסיק מכך דבר לגבי המצב היום, משום שכאמור – משרד החינוך לא מציג את הנתונים שיש ברשותו מזה קרוב ליובל שנים, אבל בוודאי שאי אפשר להסיק שיש אפליה לרעת בנות בהזמנה לשלב ב. המעקב אחרי קבוצת טרמן, שנבחרה ב-1914, נמשך, עם המשתתפים שנשארו בחיים, עד לסוף המאה הקודמת.  הממצאים של המעקב התפרסמו במאות מאמרים, אבל אלו שהתפרסו 40 שנה לאחר שהמעקב החל נכונים לזמנם, דהיינו, לשנות ה-60 של המאה הקודמת. אין להביא מהם ראיה לימינו; אין להביא מהם ראיה לנעשה בארץ. שינויים רבים חלו במהלך למעלה מ-100 השנים שבהן החל טרמן את המעקב אחרי כ-1500 ילדים וילדות מחוננים מקליפורניה. לדוגמה: כבר בסוף המאה הקודמת פורסמו המחקרים הראשונים שמצאו, שבית הספר הוא מקום שמעדיף בנות על פני בנים: בארצות המפותחות החלו כבר אז הישגי הבנות להיות גבוהים באופן ניכר מאלו של בנים. גננות ומורות העדיפו, מאז ומתמיד, בנות על פני בנים בשל התנהגותן כמו גם בשל העובדה, שבשנות הלימודים הראשונות, הן בגן והן בכיתות הנמוכות, היכולות המילוליות של בנות גבוהות בממוצע מאלו של בנים; גם המוטוריקה העדינה של בנות מקדימה את זו של הבנים במידה רבה. כיתות של בנים נחשבות "קשות" והורים לבנים מעדיפים שבניהם ילמדו בכיתות מעורבות. כיתות של בנות, לעומת זאת, מועדפות על ידי גננות וגם מורות, ולא רק בגיל הרך.   אכן, במשך שנים רבות היה שיעור הבנות המאותרות כמחוננות בקרב האוכלוסיה הערבית גבוה במידה ניכרת מזה שבקרב האוכלוסיה היהודית. על נושא זה כתבתי רבות, לראשונה עם ד"ר רחל זורמן, המשמשת כעת כראש מכון סאלד בספר: "אפשר גם אחרת – בנות נשים, הישגים ואתגרים" שכתיבתו הסתיימה בשנת 1998 (יצא לאור ב-2000). אולם – היכן הנתונים העדכניים? האם מצב זה נכון בכלל האוכלוסיה הערבית? לדוגמה: אם בתכנית המחוננים ביישוב חורה שבנגב עדיין נהוג "סף קבלה" של IQ=125, כפי שהיה לפני למעלה מעשור, הרי התפלגות ה-IQ בין המינים ברמת משכל זו דומה בקרב שני המינים, ולכן יש השפעה מכרעת למאפיינים תרבותיים שהם ל"טובת" בנות, הרי ברור שיותר בנות מבנים תיבחרנה לתכנית המחוננים. ההכללה של "גם שם [בבתי הספר של הממ"ח – (ממלכתי חרדי) ושל חב"ד] ההטיה לאיתור מחוננים היא דווקא לטובת בנות" הם אכן של שנה אחת בלבד, אבל זו לא הבעיה העיקרית בה. בבתי הספר הממלכתיים החרדיים ובאלה של חב"ד הדגש הוא על לימודי הקודש, בעיקר אצל בנים, ולכן הלמידה של לימודי החול, שעליהם נבדקים במבחני המחוננות, שולית. בנוסף, השכלתן הכללית של מורות במגזר זה גבוהה בהרבה מזו של המורים/הרבנים. כמו כן, במגזר החרדי קריאה של חומר "חילוני", כמו עיסוק בתחומים קוגניטיביים אחרים, שאינם קשורים ללימודי הקודש שנחשבים חשובים יותר מכל, היא בבחינת "ביטול זמן". לפיכך, בנות – שכמו במגזר הערבי, או למצער, כמו שהיה עד לפני 10-20 שנה במגזר הערבי, רואות בהשכלה ובלימוד מקור לסיפוק, הנאה, העשרה ומשפחותיהן רואות בכך גם אופציה לפרנסה טובה לבת שעתידה לפרנס את משפחתה. לא פלא, לפיכך, שבנות המגזר החרדי, שאפילו לימודי משנה אסורים עליה, ובוודאי לימודי התלמוד שנחשבים ביותר אצל הבנים, משקיעות במה שמותר, ובכלל זה קריאה, חוגים שונים, ואפילו קורסים מחוץ לבית הספר. ישראל מוציאה יותר כסף מכל מדינה אחרת על איתור מחוננים. האם ההשקעה העצומה הזאת מצדיקה את עצמה? התשובה הפשוטה ביותר היא לא. בשני העשורים האחרונים לא הגיעה ישראל, אף לא באחד מהמבחנים הבינלאומיים, לשיעור של 5% מבין התלמידים שנבחנו והישגיהם היו באחוזון 95. דהיינו – הן במבחני טימס [ [TIMSS והן במבחני פיז"ה [PISA]  מתפרסמות התוצאות בכל מקצוע שנבדק, של כל מדינה שהשתתפה, ושיעור התלמידים שהגיעו לכל אחת מ-7 הרמות האפשריות, כאשר עלפי חוקה זו צפוי שלפחות 5% מהנבחנים יגיעו לרמה הגבוהה ביותר. ניתן היה לצפות, שמאחר שכ-5% מתלמידי ישראל מאותרים כמחוננים או כמצטיינים, לפחות אותם תלמידים, שמקבלים גם טיפוח מיוחד, יגיעו לרמת ההישגים הממוצעת של כלל המשתתפים במבחנים אלה, שרובם לא אותרו כלל כמחוננים, ובוודאי לא קיבלו כל טיפוח מיוחד. ולא היא. תלמידי ישראל פשוט "לא מספקים את הסחורה". חלקם מסתובב עם תווית של "מחונן" או מצטיין" ולא מגיע אפילו לממוצע ההישגים של בני גילם שנמצאים באחוזון 95. כבר בשנת הלימודים 2004/5 היוו נשים 52% מכלל הלומדים לדוקטורט. אם מטרת חינוך המחוננים בארץ – או, למצער, אחת ממטרותיו, היא לעזור לתלמידים בעלי הפוטנציאל הגבוה למצות את השכלתם האקדמית, הרי הקריטריון של סיום תארים אקדמיים – ראשון, שני ושלישי – יכול להוות מדד שעל פיו נראה אם ה"אפליה" של בנות מחוננות עומדת בדרכן ההשכלתית. מזה עשרות שנים שיעור הלומדות לתואר ראשון ושני במוסדות להשכלה גבוהה גדול בהרבה משיעור הבנים. אולם, מזה למעלה מעשור וחצי גם שיעור הלומדות לדוקטורט משתווה לשיעור הבנים; שיעור מקבלי תואר שליש בשנת 2009 היה קרוב ל-53% מכלל הדוקטורים זה מקרוב קיבלו את תואר הדוקטור. לפיכך לא נראה שה"אפליה" עליה מדובר – אם אכן היא קיימת – מפריעה לבנות בכל רמות ההשכלה. בנות מגיעות להישגים נמוכים בהרבה בחלק הכמותי של כל מבחן שבודק קבוצות אוכלוסיה סלקטיביות. הציון של בנות בחלק הכמותי של המבחן הפסיכומטרי הנערך בארץ נמוך בכ-30 נקודות מזה של בנים. מצב זה נמשך לאורך כשלושה עשורים – מאז החל הפסיכומטרי להיות המבחן הנפוץ לשם קבלה למוסדות להשכלה גבוהה. מצב דומה קיים במבחני ה-SAT האמריקאים. גם התמונה לא השתנתה באופן מהותי מזה כ-50 שנה. מאחר שבחלק המילולי של המבחנים הללו ההישגים די דומים, הרי הציון הכולל הממוצע של בנים גבוה בהרבה מזה של בנות, וזאת על אף העובדה, שבתיכון הן משיגות ציונים טובים יותר. מהיכן הקביעה "בנות רבות שעברו את שלב א מוותרות מראש ובוחרות לא לגשת לשלב הבא"? למיטב הבנתי קביעה כזאת מצריכה נתונים. מעבודתי רבת השנים ידוע לי שבנים רבים לא ניגשים למבדקי מחוננים, ובנים רבים שניגשים מוותרים על השתתפות בתכניות המחוננים – בפרט על הלימודים בכיתת המחוננים. בכיתות מחוננים בבית הספר היסודי נפוצה התופעה של נשירה בנים בחודש-חודשיים הראשונים ללימודים. לדוגמה: לפני מספר שנים התקבלו לכיתה ג 26 ילדים, כאשר כ-40% מהמקומות, 11 במספר הוקצו לבנות. אולם כבר בחודש הראשון ללימודים עזבו כמה בנים את הכיתה ועד סוף שנת הלימודים נשארו בכיתה זו כל 11 הבנות שהתקבלו אבל רק 7 בנים. האם ממידע מדויק זה ניתן לומר, שהנשירה של בנים גדולה יותר? לא ולא. כל שניתן לומר הוא, שבמקרה ספציפי יש נתונים ספציפיים. "בנות רבות" אינו נתון כלל – אף לא ספציפי לגבי שנה מסוימת וקונסטלציה מסוימת. לגבי השתתפותן של בנות באולימפיאדות למתמטיקה ב-10 האולימפיאדות הבינלאומיות האחרונות למתמטיקה [2012-2021] היו 6 משתתפים ב-9 נבחרות ו-5 בנבחרת אחת, ובסך הכל – 59 משתתפים. רק ב-2 מתוכן היה ייצוג נשיי כלשהו: ב-2021 [יהל מנור], ב-2018 [מאיה נווה]. ב-10 השנים הקודמות היה הייצוג הנשיי גדול יותר: ב-2010 וב-2009 משתתפת אחת [ענבר קלנג], ב-2006 – אחת [אינה אנטובה]  וב-2007 שיא ישראל : שתיים [שוב אינה אנטובה ומריה סבצ'וק].  ב-2005 היו 5 מתוך 6 המשתתפים ממוצא רוסי; ב-2004 – ארבעה משישה; ב-2003 – שלושה מחמישה; ב-2002 – שניים משישה. בשנים הללו לא השתתפה ולו בת אחת. אם נלך אחורנית עד השנה הראשונה שבה ישראל השתתפה בתחרויות אלה, 1979, נראה, שרק ב-1982 השתפה בת אחת. כך שלמעשה, מתוך 39 התחרויות שבהן ישראל השתתפה במהלך השנים 1979-2021 רק ב-6 היה ייצוג לבנות, כאשר בשתיים מהן – הייצוג היה של עולות חדשות מברה"מ לשעבר. האם ילדה שנכנסת לכיתת מחוננים בשל ההעדפה המתקנת והופכת זנב לאריות בונה על ידי כך את העצמי שלה? האם השהות בכיתה כזאת עוזרת לביטחון העצמי שלה? לאמונה ביכולותיה? סוגיית שיעור הבנים והבנות המאותרים כמחוננים נידונה מזה עשרות רבות של שנים בכל מקום בעולם שבו קיים איתור המוני של מחוננים, גם כאשר איתור זה ממומן באופן פרטי – על ידי ההורים (כמו למשל בארה"ב). מחקרים בנושא הבדלים בין המינים בשיעור זה וכמו כן – בנסיונות השונים לצמצם הבדלים אלה הקנו לאנשי אקדמיה רבים פרופסורה, תקציבי מחקר, קתדראות באוניברסיטאות רבות ויוקרה רבה. המלה הנפוצה ביותר בכל המחקרים הללו היא "עדיין", דוגמה: "עדיין לא נסגר הפער בין המגדרים", "עדיין לא התגברנו על חסמים של בנות", "מערכת החינוך עדיין  מפלה בנות". לסיום – הסיכויים של ילד שאותר כמחונן על ידי משרד החינוך לממש את מחוננותו נמוכים מסיכוייו של ילד מחונן שלא אותר ככזה להגיע למיצוי יכולותיו. על כך במאמר נפרד. המעוניינים לקרוא את הרצאתי בנושא זה (באנגלית) יכולים לפנות אלי ישירות.


עוד בבלוג של ד"ר חנה דויד

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

נתן אלתרמןנתן אלתרמן30/8/2021

תשובה. תודה על ההנחיה. אני בתור בן נחשב לאדם מאוד אינטליגנטי ומחונן, אבל אני לא חושב שיש הבדל אינטלקטואלי בין בנים ובנות. אמנם ידוע שבנים יותר שכליים ובנות רגשיות. אני חושב שזה כי האישה יולדת את הילד וצריכה להיות אתו ברגעיו הראשונים, ולכן חשוב שתהיה רגשית ואוהבת. שמעתי פעם דעה, שפסיכולוג גבר עדיף בדרך כלל על פסיכולוגית אישה כי אמירותיו יותר יציבות ומובנות. אני מצטער שהחברה במשך ההיסטוריה הפלתה את הנשים, אישה יצור ביולוגי כמו הגבר ויש לתת לה את כבודה. גם הדתות מפלות נשים, אף שאומרים שהיהדות מאוד מכבדת בדרכה את האישה. אני חוזר בתשובה רפורמי, והיחס שלי לנשים מאוד אוהד ומעריך. בהתאם לנאמר בחברה על גברים, אני מאוד שכלי ומחושב. אני טוב בעיקר בתחום המילולי. אמנם יש בי הרבה אהבה לבני אדם, אבל החלק של ביטוי רגשי חלש אצלי.

ד"ר חנה דוידד"ר חנה דויד30/8/2021

תודה על התגובה. נתן, זה באמת נהדר שאתה עושה את מה שביכולתך כדי 'לשפר את העולם' לפי הניסוח שלך, ויש לך סיבות מצוינות להיות גאה בעצמך.
אולם, כפי שכבר כתבתי, הפוסט שלי, 'מה עוצר את הבנים המחוננים', הוא פוסט כללי, שאינו עוסק כלל במחוננים בעלי תסמונת אספרגר [בוודאי ידוע לך שבעבר הלא-רחוק זה היה האבחון המקובל, בעוד שעתה הוחלט להשתמש בביטוי 'מחוננים על הרצף האוטיסטי']. הפוסט עוסק אך ורק במחוננים-בנים, שהדעה הרווחת לגביהם היא, שהאבחון שלהם כמחוננים הוא אבחון-יתר, שמבדקי המחוננות מעידים אותם ולכן 'עושים עוול' לבנות, ושהמצב ה'נוכחי', זה שנמשך בארץ מזה קרוב ל-50 שנה, שבו בנות מאובחנות כמחוננות בשיעור נמוך מזה של בנים – סיבתו היא סוציולוגית-חינוכית, וה'אשמים' הם המורים, המחנכים, גם ההורים ובעיקר ה'חברה'.
אנשים בעלי תסמונת אספרגר הם, על פי הגדרתם, בעלי אינטליגנציה גבוהה, לכן שיעור גבוה עד-מאוד מתוכם הם בעלי יכולות מילוליות, מתמטיות לוגיות, טכניות-מרחביות, אמנותיות, ספורטיביות או אחרות יוצאות מן הכלל. חלק מהאספיס מגיעים להישגים יוצאי דופן, כמו הרופא האוסטרי ד'ר אספרגר [Johann Friedrich Karl Asperger] , שעל שמו נקראת התסמונת שהוא הצליח לראות את מאפייניה אצל עצמו ולפיכך היא נקראת על שמו. כאמור, בפוסט שאתה הגבת אליו אין שום אזכור למחוננים אוטיסטים – נושא שאכן, כתבתי אודותיו במקומות אחרים, כמו שלושת המקורות שמניתי בתשובתי הקודמת לך. בספר שאני כותבת עתה עם שותפתי ההונגריה, הפרופ' גירמאטי [Eva Gyrmathy] פרק שלם יוקדש להם – דהיינו, לכם.

נתן אלתרמןנתן אלתרמן30/8/2021

שלום חנה. אני נלחם בעולם כבר הרבה שנים כי מעבר לכך שאני אוטיסט, אני גם מאוד רוחני ומיוחד ועוסק באמנות. אני חושב שאני מבטא את גישתי הרוחנית והמיוחדת לחיים דרך האוטיזם. העולם מתקשה לקבל את הייחודיות שלי, ואני נלחם לא רק כדי להתקבל בו אלא גם כדי לשפר אותו. אני יוצר רעיונות מורכבים מאוד. גיליתי שבזמן האחרון אני מאוד עקבי במטרותיי. אני עוזר לאנשים בפורומים הנפשיים ואוהבים אותי. עברתי בחיי תהליכים נפשיים קשים במיוחד בגלל מיוחדות, אבל הם חישלו אותי.

ד"ר חנה דוידד"ר חנה דויד30/8/2021

תודה, נתן, על השיתוף.. כל הכבוד שהתגברת לא רק על המוגבלות הנובעת מתסמונת עצמה אלא גם על הדעות הקדומות שיש לציבור בכל הקשרו לתסמונת אספרגר. אם אתה רוצה לקרוא פוסטים שלי שבהם כתבתי ישירות על אספרגר ומחוננות הנה הקישורים:
David, H. (18/12/2017). And what about Aspies? What to do (Part III). Retrieved from: http://ustunyetene...DAVID
2. David, H. (14/11/2017). And what about Aspies? After accepting the truth (Part II). Retrieved from: http://ustunyetene...di=Dr. Hanna DAVID

3. David, H. (23/10/2017). And what about Aspies? Counseling gifted children with Asperger’s Syndrome (part I: accepting the situation). Retrieved from: http://ustunyetene...DAVID

אכן, הבעיה החברתית של אספיס רחוקה מלהיפטר, ולבי לבי לך. היא תלויה לא בכם, בעלי התסמונת הזאת, אלא בכל מי שעדיין מחזיק בדעות קדומות, באי-נכונות לקבלת האחר, בהסתגרות רק בחברת ה'דוצים לי' . כל אלה, שאינם מסוגלים לראות את היופי ששבעצם המפגש עם מי ששונה מהם, שאינם מבינים שהם-עצמם נעשים עניים יותר כשהם מגביליים את חוג האנשים שאתם הם מקיימים קשרים ומונעים מעצמם חברויות, אפילו היכרויות עם אנשים אינטליגנטיים, משעשעים, טובי לב, חרוצים ודבקים במטרה (מניתי רק מעט מהמאפיינים המשותפים לאספיס רבים), ניזוקים בעצמם.

נתן אלתרמןנתן אלתרמן30/8/2021

שלום. בילדותי אותרתי כמחונן ואינטלגנטי במיוחד ויחד עם זה יש לי סינדרום אספרגר ומוגבלות. השילוב בין שני ניגודים אלה מקשה עליי למצוא מסגרת חברתית מתאימה. אני מתגבר על המוגבלות ולומד בהצלחה רבה באוניברסיטה.