לוגו פסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי
שבר ענף ירוק / בלה שגיא

שבר ענף ירוק / בלה שגיא

קריאה מודרכת | 25/7/2021 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג

שבר ענף ירוק מאת בלה שגיא, הוצאת "שתיים", 2021. 220 עמודים.

ממליצה על הספר: סמדר שטינברג, ביבליותרפיסטית, מטפלת זוגית-משפחתית, ומנחה קבוצות ביבליותרפיה. מטפלת במרכז לגיל הרך, ב"עמך" ובקליניקה פרטית בהרצליה.

ספרה של בלה שגיא, ביבליותרפיסטית וד"ר למגדר, מורכב מקובץ סיפורים שקשרים סמויים וגלויים קושרים ביניהם. חלק מהקשרים הללו מתבהרים תוך כדי קריאה וחלקם נותר לא מפוענח. במהלך הקריאה, חוזר שם או הקשר שפגשנו כבר, ולא תמיד הוא נטען בסיפור שלו, אלא רק ברמז, כמו כשרואים פנים מוכרות ולא מזהים בדיוק מאיפה הן מוכרות. המרובדות הזו, על אף שהיא מכבידה על רצף הקריאה, היא גם בעלת ערך שכן היא מסקרנת ובעיקר יוצרת תחושת מלאות, מספרת על עולם שלם שקיים מתחת לפני השטח ומזמינה אותנו לחקור ולהכיר בו.

הסביבה בה מתרחשים הסיפורים ממוקמת בירושלים, בשכונת בית-הכרם, בעולמם של עולי בריה"מ וילדיהם. השלכות העלייה מופיעות בסיפורים השונים כרקע של הדמויות, ויוצא דופן הוא הסיפור "אמא: סיפור חיים" שמובא כתיעוד של ראיון עם האם, לכאורה אם הכותבת, אשר מראיינת אותה לצורך קורס אקדמי. ככזה, הוא שומר על אותנטיות "דיבורית" ויוצר הזרה רק באמצעות סיטואציית הראיון ("את הרי צריכה טראומות ילדות לקורס הזה, לא?" שואלת האם בהפוגה מציאותית וקומית כאחד).

רובד נוסף שמבצבץ בסיפורים הוא העבר, שרודף את ההווה, ובעיקר שברים שקרו בעבר ומתגלים בהווה הסיפורי מתוך מפגש מקרי, משפט שנזרק לאוויר בין שתי נשים, או נסיון של אם לתקן עבור בנה את מה שהתקלקל אי- אז, בילדותה שלה. למעשה הסיפורים נעים ללא הרף בין העבר להווה, כשלעתים העבר מבצבץ דרך זכרון מאיים או מטריד ולעתים הוא שתלטן כל כך שהוא מכתיב לגמרי את ההתנהלות בהווה. מעבר הזמנים הזה מאפשר לדמויות של ילדים שפגשנו בסיפור אחד לחזור בגרסה המבוגרת שלהם, בסיפור מאוחר יותר, ולהשלים את הנרטיב של המשך חייהם.

אחד הסיפורים הנוגעים ביותר ללב הוא "כדור הארץ לליאת", בו מפגש עם חברת ילדות מחזיר את שתי החברות אל טראומות העבר, בסיפור שנע בין שתי נקודות המבט ונובע קודם כל מהגוף הזוכר: "אין לה שום דבר לאחוז בו, רק זכרון חד של טעם קפוא, מתפצפץ בפה, מתוק מדי בפתאומיות בלתי צפויה. ניגר בתוכה כמו הקיץ ההוא". וכמו שהזכרונות מופיעים בחדות, עם המפגש, מופיע גם הסירוב לתת להם מקום בהווה, הפריך ממילא:

"והיא צריכה להיות מרוכזת בהווה שלה, לא לברוח לשם שוב פעם, לנסות לאסוף את עצמה, לתכנן את העתיד שלהם. היא פותחת את ידה ורואה שם את השקל שדניאלה השאירה, לא שמה לב שלקחה אותו בכלל. היא מכניסה אותו לכיס האחורי של הג'ינס שלה וחוזרת להחליף את לילה בקופה".

בפינג-פונג הזה, שבין העבר להווה, הספר מצביע על החודרנות של העבר וגם על ההתנג

דות לה, על המאבק ליצור שינוי עבור עצמנו כמבוגרים או עבור הדורות הבאים. במובן הזה, הספר משקף את המאבק בין עקרון החזרה הכפייתית והשחזור הנכפה עלינו לבין האפשרות לתיקון ולחיים יצירתיים.


עוד בבלוג של קריאה מודרכת

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.