פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי
עיקרון העונג של השר ליצמן

עיקרון העונג של השר ליצמן

אורי ניצן | 6/4/2020 | הרשמו כמנויים

לא נופתע אם העדויות על התנהלותו של השר ליצמן נכונות, והוא אכן התפלל בציבור והפר את הנהלים שהוא עצמו קבע והורה לציבור לקיים. כמו רבים וטובים גם הוא חטא בהכחשת המציאות, ובחישוב האחרון שיקולים רגשיים גברו על שיקולים רציונאליים, הקיבעונות הדתיים שלו גברו על עובדות, הרגלים גברו על הנחיות החירום, והחתירה לאיזון הנפשי ולעונג הגלום בו גברה על כל המתחרים. התופעה לא ייחודית לחברה החרדית, ובהקשר זה אין הבדל מהותי בין אדם שמתקשה לוותר על תפילה במניין, לרץ מרתונים, שרגיל להתאמן שעתיים ביום, חמישה ימים בשבוע, וממשיך לרוץ בפרדסים חרף ההנחיות.
במושגים פסיכולוגיים ניתן להבין את ההתנהלות הזאת כהגנה מאנית – "לי זה לא יקרה...", "אני מעל הביולוגיה והוירולוגיה...", "אני חשוב מדי מכדי שזה יקרה לי...". אל מול מצב משברי, ערעור אזור הנוחות, איום על המעמד והבריאות, ובסיכומו של דבר איום על האגו, אנשים רבים, באופן לא מודע, יתמקמו בעמדה של גדלות אל מול המציאות, יהפכו את החסר לעודפות, את המחלה לחוסן-יתר, ויתכחשו באופן לא מודע לצרכים ההישרדותיים שלהם ושל הזולת. ליצמן הוא חרך הצצה צבעוני לתופעה הזאת, כיוון שהוא שר הבריאות, הממונה הרשמי על המלחמה במגיפה, ולכן, הכחשת המציאות במקרה שלו היא קיצונית ושומטת לסתות. אי-אפשר שלא להשתאות מהאופן בו שר הבריאות עומד מול אזרחי ישראל בערב, ומרביץ דבר תורה קטן שמשולבת בתוכו הדרישה לציית לנהלים כחלק מהעיקרון של ו"נשמרתם לנפשותיכם", ובבוקר חומק להתפלל במניין בניגוד גמור לעיקרון הזה.
ההתעלמות הכמעט גורפת מנהלי הבידוד בשלבים הראשונים של המגפה היא ייחודית לציבור החרדי, והיא באה לידי ביטוי מובהק בעמדה הראשונית של הרב קנייבסקי (פוסק הדור של הציבור הליטאי), שהורה להמשיך ללמד תורה בחייד'רים ובישיבות בניגוד להנחיות משרד הבריאות. אחד הטיעונים להצדקת עמדה זו הוא ש"התורה מקיימת את העולם", שללא לימוד התורה העולם יחדל להתקיים, יתרוקן מערך וממשמעות, וכו'. כך, שאל מול איום על העולם, אל מול תחושת השבריריות שמגפת הקורונה מעוררת, התגובה הנפשית הלא מודעת היא גרנדיוזית; לומדי התורה הם מעל הטבע ובאופן בלתי מוסבר חסינים להדבקה ופטורים מהנוהל. יתר על כן, במצב שהעדר שליטה וחוסר אונים הם חלק מהותי ממנו, הם חשים שיש בידיהם שליטה, שהעבודה שלהם (לימוד תורה) חשובה לפחות כמו זו של הרופאים (ריפוי קורונה), שהיא זו שמקיימת את העולם, ושציות לנוהלי משרד הבריאות, וירידה במינון הלימוד בישיבות, כמוה כסגירת בתי-החולים, והיא תוביל לאסון רוחני\גשמי חמור. ההגנה המאנית הזאת הלכה והתפרקה ככל שהמגיפה התפשטה, ובשלב מסוים הכחשת המציאות נעשתה בלתי-אפשרית גם בבני-ברק ובירושלים; האסימון נפל גם בחצרות ובכתות הקיצוניות ביותר. הישיבות ובתי-הכנסת ננעלו, רבנים רבים הסכינו למציאות ויישרו קו, והמיעוט המשיך ככל הנראה להשתתף בתפילות במניין למרות הכול.
הסבר משלים לתופעה הוא הסירוב לוותר על העונג. עבור אדם חרדי הוויתור על תפילה במניין כרוך בקושי עצום, זה הרגל מילדות, מבית אבא, הגנה אובססיבית מפני חרדות החיים, ולחלופין, חלק מהעונג בחיים הדתיים; עוגן של מסירות נפש באתוס של מסורת ישראל. התגובה המידית לדרישה לוותר על העונג הזה היא לפצל אותו באופן לא מודע מהמציאות ולמלמל לעצמך בראש ש"על זה אני לא אוותר... אני לא יכול לוותר על זה... אני לא רוצה לוותר על זה... יש לי הצדקות רבות להחלטה הזאת", וכך להימנע מהתסכול הבלתי נמנע תוך התעלמות מצרכי הכלל ומהסיכונים לאדם עצמו. האסוציאציה שעולה בראש היא של ילד המסרב לוותר על צעצוע שיקר ללבו – עבור הילד הצעצוע הוא מרכיב מהותי בעולמו הפנימי, באיזון הנפשי שלו, והוויתור עליו יהיה כרוך באי-עונג גדול מדי! לכן, הוא יתעקש לאחוז בצעצוע, להילחם עליו, גם כעשוי להיות לכך מחיר או כרוכה בכך סכנה.
במובנים מסוימים יש גם ניחוח אנטי-סוציאלי בהתנהלות הספציפית של ליצמן – הן בכך ששר הבריאות שם את עצמו מחוץ לכללים, מעל חוקי המדינה, בזמן שדרש מאחרים לציית, והן בכך שלפי הפרסומים בתקשורת, במידה ויאומתו, הוא עיכב את התחקיר האפידמיולוגי שיאפשר למי שבא במגע קרוב עמו להיכנס לבידוד, ולהימנע מהדבקה נוספת של אזרחים. מושג האחריות התפוגג אל האין-סוף, ומוזיקת החוק התחלפה בניגונים של חסידות גור. זווית ראייה נוספת על ההתנהלות של ליצמן קשורה במחיקת החשיבה העצמאית ובהתבטלות של החסיד מול האדמו"ר. בסופו של יום, הנאמנות הראשונה של אדם כמו ליצמן היא לאדמו"ר מגור, ולא לראש-הממשלה, להלכה, ולא לחוקי המדינה, לקהילה שלו, ולא לכלל האזרחים. יוצא שאשה חרדית יכולה לטבול במקווה טהרה קטנטן, אחרי שנשים רבות טבלו בו לפניה, והספורטאים שבאזרחי ישראל מנועים מלשחות בבריכה או אפילו במקווה המים האדיר (ים התיכון), עד שסירות שיטור ימי שולות מהמים חבר'ה שיצאו לשחייה בניגוד להנחיות. זה מגוחך, אבל כשחוק המדינה ודבר האדמור\התורה מתנגשים החשיבה העצמאית והצלילות המחשבתית של החסיד נמחצת, צלו של האדמו"ר\האב מוטל עליו, והוא יעשה הכל כדי לשמר את תחושת היציבות הנפשית והייחודיות שהוא חש ביום-יום בהיותו חלק מהחסידות האקסקלוסיבית, איבר בגוף הקהילתי הגדול, שבלעדיו אין לו קיום וערך. לכן, אולי, ההתעקשות הביזארית של ליצמן בשלבי המגיפה הראשונים להמשיך ולפתוח בתי כנסת, מקוואות וכו'. בימים האלה העובדה שליצמן הוא בסופו של יום חבר בכת, על-פי כל ההגדרות הקלסיות של דינמיקה כיתתית, גובה את המחיר ממנו, ממשרד הבריאות, ומאזרחים רבים שעשויים לשלם מחיר על אופן קבלת ההחלטות שלו.

עוד בבלוג של אורי ניצן

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

חניתה כהןחניתה כהן10/6/2020

לא נעים להכיר. לא נעים להכיר את האדם שמסתתר מאחורי כתבה נוטפת גזענות ושנאת השונה.
והשאלה היא- מדוע בחרת במקצוע נכבד זה? מקצוע שבחירה בו אמורה לנבוע מאהבת האחר?
לא נעים להכיר את הפנים שמאחורי המסכה.
חפש לך מקצוע חדש.

ישי ברקוביץישי ברקוביץ12/4/2020

עיקרון העונג של כותב המאמר. בימים אלו מתברר שגם נשיא המדינה הפר את כללי הבידוד ועשה את ליל הסדר בחיק משפחתו !!
ואני שואל אותך האם גם כאן המאמר המלומד שלך יכול לענות על הצורך האובססיבי להפר את כללי הבידוד בשם עיקרון העונג ?? או רק אם זה קשור לשר וציבור חרדי אז התאוריות הפסיכולוגיות מוצאות חרך להלום בחלש ובשונה, פרט שכרגע זה השק החבטות של המדינה בימים אלו..
ועכשיו עם יד על הלב- האם לא כולנו הפרנו את ככללי הבריאות באיזה סיטואציה ובשם עיקרון ההכחשה המצאנו שזה חובת השעה ואנו זה משהוא אחר וכו'??
אולי כולנו באותו סירה כי עיקרון העונג חל על כולנו!!
אבל נוח לנו להתגולל על אחרים בשם הפילוסופיה והצדקנות (ואולי התנשאות) בשביל לבדל ולרוממם את עצמנו..
ולעצם הענין,
א. לבסס מאמר שלם על אמירה תקשורתית, זה לא מקצועי ולא הוגן, בפרט שאתה מביא את שם האדם ולא את תגובתו,
ב. לידיעתך אם תבדוק את הסדר הכרולונוגי של השתלשלות הדברים תמצא שלרגע לא היה דעתו של הרב קניבסקי שונה מהוראות משרד הבריאות. היה ויכוח שבסוף הגע להבנה הדדית על לימוד מצומצם תוך שמירה על מרחק ומנין מתאים, וגם זה נגמר כשמשרד הבריאות ביקש להחמיר יותר.
ג. הסתובבתי ב"ב בדיוק ברחש התקשורתי ואני מצאתי עיר שוממה מנפש האדם !!
אבל כדרך התקשורת זה למצאו את היחיד והשונה בשביל כותרת..
ד. הסיבה להדבקה המסיבית בציבור הנ"ל = היא בגלל חיי הקהילה הומוגניים שם. ובטוחני שבכל ציבור שחיי הקהילה של היו במפגשים של חמש פעמים ביום היה מגיע לאותו מספרי הדבקה.
ולסיום הייתי מציע שמאמרים מסוג זה שהם מאוד קולקטיבים וסובייקטיביים. מוטב שיכתבו במשנה זהירות..
יום טוב

אברהם אברהםאברהם אברהם12/4/2020

דעת הכותב. בשם ה"מקצוע" המרומם, הכותב ניצן מביע אף הוא את עקרון העונג שלו להתענג על שיפוד היהודי החרדי ועדיף ידוען כליצמן. הכותב כמובן לא טרח לבדוק האם כל עלילה תקשורתית נכונה, אלא העדיף להתגולל ולהתגלגל עם העלילה לתוך הענג שלו עצמו.
ביחס למקוואות נשים. הכותב אף שכנראה אינו שומר טהרה הרי הוא מן הסתם משתייך לענף הפסיכולוגיה שממיסדיו הוא פרויד מידענו שקידש והעמיד כמעט את הכל על ציר על המיניות המתענגת. האם הכותב לא יודע שמניעת טבילה אוסרת חיי מין הכל כך חשובים והנידונים באין ספור דיונים פסיכולוגים בעבר ובהווה. האם הוא לא מבין בקושי הנורא ובגזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה. האם הוא דמיין לעצמו מהי המשמעות של מניעה כזו בחיי המין של הזוגות הצעירים. האם מעניין אותו בכלל החטאים שזה יכול להוביל, חטאים שבעיני שומרי תורה [כנראה כמו מי מאבותיו הקודמים של הכותב] הינם הרבה יותר מסוכנים מקורונה, איסורי כרת בעולם הזה ובעולם הבא? מנין הזלזול בערכים שנוגעים לציפור הנפש ממש של שומר התורה הדתי והחרדי? האם גם על עקרונות מקודשים לבני דתות אחרים הוא היה כותב כך? למשל על דתו של טראמפ או נרנדה או יקירנו מאזן. התשובה היא אחת: ענג על ליצמן! ליצמן האיש שזיהה ראשון את הסכנה, שנקט בגישה מחמירה שמצילה חיי רבבות ושמדינות מתקדמות פיגרו אחריו בזמן רב ויקר שעלה בחיי אדם. בראוו ליצמן.