ויניקוט צדק - אין דבר כזה תינוק: ראיות חדשות ממחקרי מוח על הקשר האנושי
שפיות זמנית | 16/3/2020 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג
הפסיכולוג הקליני והפילוסוף גדעון לב פרסם מאמר ב"הארץ" על התפתחויות בחקר המוח, שעשויות לשפוך אור על סוגיית הקשר האנושי. לב מציג את עמדתו של דונלד ויניקוט, שטען כי "אין דבר כזה תינוק", משום שכל מחשבותיו, רגשותיו ותחושותיו של התינוק מתקיימים בתוך הקשר של התינוק עם מי שמטפל בו - ולכן היחידה האנושית הבסיסית היא "אֵם-תינוק". לב מסביר שייתכן שלעמדה הזו של ויניקוט ניתן לאחרונה תוקף אמפירי: בכתב העת NeuroImage פורסם מחקר שבו צוות החוקרים מאוניברסיטת קיימברידג' השתמש ב-dual EEG כדי למדוד אותות מוחיים אצל אמהות ותינוקות בזמן שהיו מצויים באינטראקציה. החוקרים גילו שבמצבים רגשיים מסוימים, מוח האם ומוח התינוק פועלים יחדיו ונוצרת ביניהם קישוריות עצבית בין־אישית (interpersonal neural connectivity). הנוירונים הופכים מקושרים, אף שהם מצויים בשני מוחות שונים.
לב מציין מחקר נוסף, שהתפרסם לפני כמה חודשים בכתב העת Cell, וזיהה לראשונה סוג חדש של תאי עצב, שכונו "נוירוני סימולציה". אלה תאי עצב המדמים את הפעילות המוחית של הזולת, ומייצרים אצלנו את מצב התודעה (state of mind) שמתקיים אצל מי שמולנו. לב כותב שלמרות הראיות הללו - למרות שנראה ש"אנחנו" היא ישות בעלת מעמד אונטולוגי ולא רק מטפורי, שהסביבה הטבעית שבה אנו מתקיימים היא אינה מרחבית אלא התייחסותית - בדידות היא עדיין אחת המחלות הנפוצות של ימינו, והיא אינה המצאה של המאה ה-21. הוא כותב:
"אנחנו באים לעולם מצוידים בטכנולוגיה מתוחכמת מאין־כמותה, מחווטים ומכווננים במונחיו של מרטין בובר ליחסי אני־אתה — ואז סופגים חבטה אחר חבטה. הפה הנושק נותן לנו שם, ייחודי, המבדיל אותנו; הידיים החובקות עד מהרה גם מרחיקות, מורות לנו לדאוג לעצמנו. אנו עושים דרך הפוכה מזו של האפרוח — הוא בוקע מהביצה, ואילו אנחנו מדביקים על עצמנו קליפה ועוד קליפה.
הציביליזציה האנושית עמלה על גירושנו מגן העדן של אחדות אל שדות הקרב של האינדיבידואליות. אך כמו דגי הסלמון, תמיד נותרת בנו הכמיהה לשוב למים המתוקים של ההתמזגות, שמהם הגענו. העניין הוא שפשוט לא ניתן לעשות זאת לבד, כפרט. 'אין האהבה דבקה באני', כתב בובר, '[אלא] היא שרויה בין האני ובין האתה. מי שאינו יודע זאת, מי שאינו יודע זאת בישותו, אינו יודע אהבה מהי'. מרחב האהבה הוא אף פעם לא שלי או בשבילי, אלא תמיד שלנו, בשביל־אנו".
