מה חשבתי. אולי להתעורר. חשבתי אולי, סודות של התקיימות

השבוע מביא איתו רוחות של חג, של אור, של אוכל משפחתי ומסורתי, של בית. המשנה מציינת שמצוות הדלקת הנרות היא "נר איש וביתו"- מצווה שהחיוב שלה קשור לבית. גם החורף שהגיע וחגי דצמבר שבפתח שולחים אותנו פנימה, אל הבית. התכנסות נעימה. אנחנו שמחים כתמיד לחלוק אתכם את מאמרי השבוע, ברוח החג הם אינם רבים ומפיצי אור גם יחד. אסתי זיסמן סוקרת במאמרה "לגעת ללא מילים" את יום העיון "סוגיות של העברה נגדית בפסיכותרפיה פסיכואנליטית בילדים". יום העיון התייחס לשינויים ולהתפתחויות של מושגים אלו לאורך השנים, ולהבנה שגם בטיפול בילדים מתקיימות השלכות, הפנמות, הזדהות השלכתית, העברה אדיפלית ועוד. לבסוף היה עיסוק בתגובות המטפל המופעל על-ידי המטופל ובהתייחסותו להעברות אלו ככלי תרפויטי המשרת את הבנת המטופל והכלת כאביו. במאמר מקורי ומרענן דן יואב פישר בסליים (SLIME) כחומר נפשי, מטפלים בילדים ודאי מכירים את החומר החדש שפשט על משחקי הילדים ועשה את דרכו אל חדרי הטיפול. "סגולותיו הייחודיות של חומר זה טמונות ביכולתו להחזיק מוטיבים מעולמות ראשוניים ודחפיים, בד בבד עם תכנים מפותחים ומאורגנים יותר. השימוש בסליים ככלי טיפולי המוצג במאמר זה נשען על גישת פסיכותרפית הצבע, אשר מציעה טיפול במבנה ובתוכן בדרך עקיפה ומעמיקה". שני שירים חדשים בבלוג הכתיבה היוצרת שלנו- "קהות" מאת ליאת רון ו"שגרה" של אביגיל וענונו. לסיום, פרופ' עמיה ליבליך חולקת איתנו רשמים מקריאת ספרה האחרון של מירב נקר-סדי, "סמאדר". "שם הגיבורה סמאדר, ולא סמדר, מתנוסס על הכותרת כמבשר את שפת הספר – שפה מדוברת הכתובה כפי שהיא נשמעת בפי הגיבורים. וגם אם השפה העברית בוכה לה, זהו בפני עצמו השג ספרותי נהדר".

*

פתיה. זו אני שביקשתי לגעת בעצב החשוף של החיים. מה זה עצב. להתפלש בדם הפועם. מה חשבתי. אולי להתעורר. חשבתי אולי, סודות של התקיימות. יוהרה. עכשיו אני מבקשת מי יתנני עור. עור. שכבות עבות של עור עמעמו את האור אני רוצה לישון הבכי של התינוק שלי מעיר אותי. אבל הוא נרדם וילדים של אחרים מתרוצצים בקרבי מדירים שינה מעיניי. (השיר, של טל פרידמן, פורסם במדור "שירטיפול" בעמוד הפייסבוק של פסיכולוגיה עברית. מוזמנים לעקוב אחרינו גם שם!)

Photo by Abbie Bernet on Unsplash