אלמלא היא לא היית כלל יוצא לדרך
עלון פסיכולוגיה עברית | 5/2/2017 | הרשמו כמנויים
בדרך שעשתה הפסיכולוגיה מראשיתה הוזנחו תפיסות ותיקות ואומצו תחתיהן חדשות, שיטות הטיפול עברו שינויים נרחבים ובהתאם שונו גם תהליכי ההכשרה. המסע מעורר לא מעט דיונים ורגשות, שעוצמתם אינה פוחתת עם השנים. האם ניתן, גם בתוך החיפוש אחר הדרכים הנכונות, להתבונן מדי פעם בעושר שהפסיכולוגיה רכשה במסעה?
אחד הדיונים המרכזיים סביב עתידם של המקצועות הטיפוליים נוגע לתהליכי ההכשרה המתאימים והנדרשים. ד"ר רוני אלפנדרי מרחיב על המצב הנוכחי של העיסוק בפסיכותרפיה בישראל ומציע מודל יישומי להסדרת הההכשרה.
היבט מעניין נוסף מתייחס לשאלת סיום הטיפול והתזמון המתאים עבורו. השינויים התיאורטיים שחלו בשדה המקצועי השפיעו לא מעט על האופן שבו נתפס ומעובד סיום הטיפול. שרון חביב פלגי מציעה נקודת מבט התייחסותית לסוגיות של פרידה וסיום הטיפול.
וְכָל הַזְּמַן חֲשֹׁב עַל אִיתָקָה
כִּי יִעוּדְךָ הוּא לְהַגִּיעַ שָׁמָּה.
אַךְ אַל לְךָ לְהָחִישׁ אֶת מַסָּעֲךָ
מוּטָב שֶׁיִּמָּשֵׁךְ שָׁנִים רַבּוֹת.
שֶׁתַּגִּיעַ אֶל הָאִי שֶׁלְּךָ זָקֵן
עָשִׁיר בְּכָל מַה שֶּׁרָכַשְׁתָּ בַּדֶּרֶךְ.
אַל תְּצַפֶּה שֶׁאִיתָקָה תַּעֲנִיק לְךָ עשֶׁר.
אִיתָקָה הֶעֱנִיקָה לְךָ מַסָּע יָפֶה
אִלְמָלֵא הִיא לֹא הָיִיתָ כְּלָל יוֹצֵא לַדֶּרֶךְ.
יוֹתֵר מִזֶּה הִיא לֹא תּוּכַל לָתֵת.
(מתוך: ״איתקה״, מאת קונסטנדינוס קוואפיס)
