להחיש את הקץ
עלון פסיכולוגיה עברית | 30/12/2012 | הרשמו כמנויים
מחר בחצות תגיע שנת 2012 אל קיצה. בני שבט המאיה לא האמינו שנגיע עד ל- 2013 אבל אם שום דבר מפתיע לא יקרה, כנראה שכדור הארץ שלנו יצלח גם את השנה הזו. העובדה שעל אף הנבואות האפוקליפטיות העולם לא הגיע אל קיצו מאפשרת לשחרר אנחת רווחה מחויכת, אבל גם משאירה אותנו עם שלל הצרות והכאבים שהחיים בעולם הזה מזמנים - במאמרים שפורסמו באתר בשבוע החולף, נגעו הכותבים בכמה מהן: ד"ר יוסי לוי בלז מציג ממצאים טריים ממחקר שערך עם עמיתים לגבי חווית האבל של מי שאבדו את יקיריהם בהתאבדות ועל האפשרות לצמיחה פוסט טראומטית גם לאחר אובדן טראגי. ד"ר נעמי אפל כותבת על תוקפנות בקרב ילדים ועורכת אבחנה בין ילדים אלימים הסובלים ממיומנויות שליטה עצמית נמוכות לבין ילדים בעלי ערכים פרו-חברתיים נמוכים. שילי ורדימון מביאה לנו סקירה של המפגש השני בסדרת ה'ויניקופדיה', שהתבסס הפעם על תאור המקרה של פרופ' ג'פרי פראגר אודות הטיפול בגברת A, ונוגעת ברגישות בתגובות המורכבות של אשמה והאשמה העולות סביב עיסוק בתכנים של טראומה מינית. בנימין גולדנהירש כותב על טיפול באנקופרזיס במגזר החרדי בעזרת תיאור מקרה קצר ומדגיש את חשיבות התאמת המטאפורות בהן משתמשים בטיפול לקהל היעד. בנוסף למאמרים, גם זירת ה'פסיכובלוגיה' שלנו שקקה חיים השבוע - פרופ' עמיה ליבליך בפוסט מיוחד לתום השנה האזרחית, מספרת על צעירה שהחרדה שעורר בה סוף העולם לא נרגעה על ספת הטיפולים אבל חלפה בשנייה שהתאריך הקץ חלף והעולם המשיך לעמוד על תילו. היא גם משתפת בחוויות מהשקת ספרה החדש 'למרות הכל'. כדאי לקרוא. ד"ר ארנון רולניק מעלה גם הוא פוסט חדש ומעניין, בו הוא מהרהר במושג ה'סנכרון' בין מטפל ומטופל ובין אנשים בכלל ומציע את המילה 'תאימות' כתרגום הולם לאינטראקציה הבין אישית הייחודית הזו. ונסיים עם הפוסט הטרי של הביבליותרפיסטית ליאור גרנות שבאמצעות ניתוח שיר קצר של המשוררת הילדה דומין נוגעת בסכנה הטמונה בניסיון לתקשר ולחשוף את הגרעין הפנימי של המטופל שעוד לא בשל לכך. יש דברים שיש להיזהר בהם, שאי אפשר לכפות עליהם להתרחש שלא בזמנם, כך המגע בנפש, כך, כנראה, גם סוף העולם.
"...הנחמה,
לא מוצאת חלונות או דלתות
להכנס,
מרירה, אוספת זרדים,
רוצה לכפות על הנס לקרות
ומבעירהאת הבית מצער"
(מילים: הילדה דומין, מגרמנית: דינה פון-שוורצה)
