פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי
מציאות רגילה, אפורה

מציאות רגילה, אפורה

פרופ. עמיה ליבליך | 15/8/2018 | הרשמו כמנויים

כך מתאר המחבר דומניקו סטרנונה את מציאות המשפחה שבמוקד ספרו "שרוכים". אני חושבת: כמה רומנים כבר נכתבו על חיי משפחה, וכמה מחקרים פסיכולוגיים נעשו, וכמה משפחות מכירים לעומק אלה מאיתנו שעוסקים בטיפול משפחתי - ואיך זה שבכל זאת העניין בנושא לא פג. כל פעם מתגלה איזה הרכב חדש ומפתיע, בין אם זה בהכרויות ממשיות שלנו, ובין אם אלה משפחות שאנו פוגשים בספרות.
המשפחה שאותה מתאר סטרנונה האיטלקי בספר קטן מידות, איננה מאושרת ואיננה אומללה, אם ניקח את הביטוי השגור של טולסטוי, היא רגילה ואפורה – ובכל זאת לא רק דומה, אלא גם שונה מכל משפחה שהיכרתם. כמו בספר קריאה לילדי כיתה א', יש בה אב ואם, בן ובת, רביעיה קלאסית של זמנים טרם 'המשפחה החדשה' (אף על פי שהסיפור,הכולל במבטו לאחור כמה עשורים בחיי המשפחה, מתרחש בימינו ממש). העלילה מתרחשת באיטליה. ההורים נשואים כחוק. הילדים הם ילדיהם הביולוגיים. והציפיה היא שיחיו באושר ועושר עד עצם היום הזה, כמו באגדות.
כאן נכנס הרומן הזעיר והמצוין הזה ושובר את המוסכמות, אלא שגם זה נעשה לכאורה בצורה מאוד שיגרתית – מרביעיה לחמישיה: האב מוצא מאהבת צעירה וחושק בקשר חדש ורענן באמצע החיים. האם נבגדת, נעזבת ומוחה. וכך, בלי להסגיר את העלילה, כמו בקליידוסקופ, אנו רואים את ההרכב מתהווה ומשתנה וחוזר אל עצמו בצבעים שונים, רובם אפורים (לא במשמעות ארוטית של "50 גוונים של אפור" אלא במשמעות של חוסר צבע כמעט...). כך נבנית משפחה, וכך היא מתפצלת ומתאחדת מחדש, ובאיזה מחיר. כמו בלוח משחק, עוברת החוויה המשפחתית על כל אחת מהדמויות בתורה. יש בעלילת הספר התאהבות, אבל לא מצאתי בו אהבה. ישנה בו הורות וחובותיה, אבל מאומה לא על ההנאה שבגידול ילדים. יש בספר מבט על התבגרות בחיי כל אחת מהדמויות. יש לא מעט על הערגה לחירות, אך נראה שחופש אינו מושג בכל מקרה. מה שיש בספר בשפע אלה ביטויים של כעס, שנאה, ויתור ופשרה, בריתות ובגידות, אשמה והאשמה – ועם כל אלה תמיהה על כל מה שקורה, כאילו הגיבורים עצמם אינם אחראים למתרחש. מה אם כן הכוחות המובילים את הסיפור הזה? המקרה? החברה? או שמא חוויות ילדות שקובעות את מהלך החיים כולו?
לא אגלה מהם 'שרוכים', וכיצד זכו אלה להפוך לכותרת הספר. אולי המומנט של השרוכים הוא האטום האוטנטי היחידי בכל הסיפור ובין כל דמויותיו. מכל מקום, סיום העלילה מפתיע מאוד, ומפצה במעשה בלתי צפוי לחלוטין על הבאנאליות של המציאות המתוארת. כך נמצא בסיום, כפי שכתוב על כריכת הספר, "סיפור הבנוי בפאזל ארכיטקטוני גאוני", ואני חשבתי פתאום - אולי בהשפעת החום הלוהט של הקיץ - כי עבור מלחין מחונן יכול הספר להיות עלילה נהדרת לאופרה בת זמננו. זה לא רק שעור מצוין לפסיכולוגים ולכל המטפלים העוסקים במשפחות, אלא קריאה נהדרת לימי הקיץ הללו. ספר שייכנס בקלות לכיס או לתיק כשאתם בטיסה או בחופשה, קיראו ותיהנו.

עוד בבלוג של פרופ. עמיה ליבליך

לא רציתי להצטרף למקהלת הכותבים והדוברים על ספרו האחרון של מאיר שלו 'שתים דובים', כי אי אפשר לחדש כלום...

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.