פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי
20.4.2011: האם נרקיסיסטים יודעים שהם נרקיסיסטים?

20.4.2011: האם נרקיסיסטים יודעים שהם נרקיסיסטים?

שפיות זמנית | 20/4/2011 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג

במיתולוגיה היוונית מסופר על נרקיסוס, נסיך יווני יפה תואר, שהתאהב בבבואתו שנשקפה ממי הביצה (כפי שאפשר לראות בציור של קאראווג'ו), ולא יכול היה להינתק ממנה עד שמת. סיפור זה היווה בסיס והשראה לפסיכולוגים ופסיכואנליטיקאים כשניסו להבין את התופעה במסגרתה אנשים מסויימים התאפיינו ביהירות ובהערכה עצמית גבוהה במיוחד, כמו גם באנוכיות ובחוסר אמפתיה לזולת. בסוף שנות השישים של המאה הקודמת אפיון זה קיבל את השם "הפרעת אישיות נרקיסיסטית". 

במאמר שהתפרסם זה מכבר ב- Journal of Personality and Social Psychology, נבדקה רמת המודעות של אנשים נרקיסיסטים ביחס לעצמם וביחס לאופן שבו אנשים אחרים תופסים אותם. כפי שאפשר היה לצפות נמצא כי נרקיסיסטים חושבים שהם מוצלחים יותר מאחרים: הם יותר אינטליגנטים, יותר מושכים ויותר מצחיקים. הממצא המפתיע של המחקר הוא שנרקיסיסטים גם חושבים שהם יותר אגרסיביים, יותר אימפולסיבים, ויותר שחצנים מאחרים ומודעים לכך כי הם מעריכים את יכולותיהם האישיות יתר על המידה. יתרה מכך, הנרקיסיסטים גם ידעו שאחרים יעריכו אותם כנרקיסיסטים, והניבויים שלהם לגבי מה תהיה ההערכה שאחרים יתנו להם הייתה מדוייקת למדי.
למעשה, מן המחקר נובע כי נרקיסיסטים מודעים לפחות לחלק מן התכונות שהופכות אותם לנרקיסיסטים, והם אף מסוגלים להעריך חלק מן המשמעויות שנגזרות מכך ביחס לסביבתם. מכאן עולה השאלה כיצד הדימוי העצמי המנופח של הנרקיסיסט מצליח להיוותר על כנו למרות הערכתו המדוייקת והמודעת שלו בנוגע לאופן שבו הסביבה תופסת אותו?
ד"ר סקוט קאופמן שכותב בהאפינגטון פוסט מציע לכך כמה תשובות. 


עוד בבלוג של שפיות זמנית

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

צביאל רופאצביאל רופא21/4/2011

האם הסובלים מהפרעת אישיות נרקיסיסטית באמת תמיד לא אמפתיים?.
ציטוט מהDSM-4-: כותרת ההגדרה של בעלי הפרעת אישיות נרקיסיסטית

A pervasive pattern of grandiosity (in fantasy or behavior), need for admiration, and lack of empathy, beginning by early adulthood and present in a variety of contexts, as indicated by five (or more) of the following:

פירושן של השורות האלה שהבאתי מתוך ה-DSM4 הוא שלפי ההגדרה הכללית של הפרעת האישיות הנרציסטית ב-DSM הסובלים מהפרעה זו הם בהכרח חסרי אמפתיה. ואולם באותה נשימה, פוסקת הכותרת הזו שדרושים 5 קריטריונים לפחות, מתוך ה-9 הבאים, אז הנה הקריטריונים (בתרגום חופשי):

1. יש לו תחושות עצומות של חשיבות עצמית (להישגים וכישורים מופרזים. וציפיות להיות מוכר והיות מזוהה נעלה בלי הצדקה מתאימה במציאות).

2. עסוק בפנטזיות הקשורות להצלחה בלתי מוגבלת, כוח, גאונות, יופי, או אהבה אידיאלית.

3. מאמין שהוא "מיוחד" ויחיד במינו ולכן יכול להיות מובן, או משויך, רק לאנשים מיוחדים (או לארגונים שכאלה).

4. זקוק להערצה מופרזת.

5. מרגיש שזכותו לקבל יחס מיוחד ומילוי דרישותיו התואמת לדרישותיו.

6. נצלני ביחסים הבין-אישיים, כלומר מנצל את האחרים על להשיג את מטרותיו.

7. העדר אמפטיה: לא מכיר ולא מתחשב ברגשותיהם ובצרכיהם של אחרים.

8. לעתים מזומנות מקנא באחרים או מאמין שמקנאים בו.

9. מחצין גאוותנות, התנהגות יהירה או גישה מתנשאת.

בהתאם להגדרות הכלליות של הפרעות האישיות סביר מאוד (וגם הכרתי רבים וטובים) שקיים חלק נכבד מהסובלים מהפרעה זו, שהתנהגותם אינה עונה לקריטריון 7, שהרי ישנם מאובחנים רבים שעונים על חמישה מקריטריונים אחרים כלשהם, שאינם כוללים את קריטריון 7. המשמעות היא, שהמאובחנים האלה לא בהכרח חסרי אמפתיה...

1. אז מדוע בכותרת הכללית של ההפרעה המאפיינת את כל קבוצת בעלי ההפרעה נכתב בפירוש שחוסר אמפתיה היא הכרחית לכל הסובלים מהפרעה זו?

2. האין בכך גם הטעייה חמורה וגם הטלת סטיגמה קשה באנשים שלא חטאו בהעדר אמפתיה.

ישנם אנשים רבים שהדיאגנוזה בתיקם האישי היא "הפרעת אישיות נרקיסיסטית" אך למרות זאת הם אנשים שכן מגלים אמפתיה במידה לא מבוטלת כלפי סביבתם. אך כזכור כותרת ה-DSM במפורש קובעת שאוטומטית הם סובליםlack of empathy . בהתאם, לכל פסיכיאטר שהמסכן יפנה, מיד תהיה דעה קדומה כלפיו לפי מה שצוין בתיקו האישי כאילו הוא איזה אנטיפט בלתי נסבל...

3. אז אני שואל איך זה ישפיע על המטופל האומלל הזה? הרי הוא זקוק לאהבה מכל העולם... מה יקרה לו אם יפגוש כל הזמן אנשי מקצוע שאינם אמפתים כלפיו? האם באופן מאוד טבעי לא יהפוך לכועס וממורמר בגין היחס כלפיו? האם יחס שכזה לא יהפוך אותו לחסר אמפתיה למקצוע ולאוחזים בו? ואז מה יגידו מטפליו, אולי שאינו אמפתי... אילו לא היה זה כל כך עצוב הייתי פורץ בצחוק!

ואני באמת תמיה; אך לא על המטפלים בשטח שאני מאמין שמנסים לעזור, אלא אני מלא השתוממות ופליאה על הגדרות ה-DSM. כי הפרעה זו מקטלגת ומגדירה בכותרתה בניגוד לאפשרויות שהיא עצמה פותחת להגדרת ההפרעה (5 מתוך 9).

אז רבותיי אנשי המקצוע - מה תגידו מחר למטופל שיגיד לכם שאינו מעוניין בטיפול כי אינו סומך על ה-DSM שהוא כידוע התנ"ך שאתם מחזיקים באדיקות רבה באבחנותיו?

כי אחרי שהDSM- לדורותיו עושה עוול לרבים, לא פלא אם מאבדים בו אמון. זה טבעי. ומיד אחר כך, זה גורר באופן אוטומטי, גם התמוססות מסוימת באמון באנשי המקצוע הגדלים על ברכי התורה הזו ומטפלים על פי אבחנותיו הקדושות, לכאורה. ואין הדבר גורע כהוא זה מההערכה הרבה לפועלם של אנשי המקצוע לטובת החולים בנפשם.