פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי
בקיצור נמרץ: ארבעה אירועים בשבוע הספר

בקיצור נמרץ: ארבעה אירועים בשבוע הספר

פרופ. עמיה ליבליך | 18/6/2017 | הרשמו כמנויים

הראשון: התנדבתי להופיע כ'סופרת' בבית ספר יסודי ביפו, לכבוד שבוע הספר. נפגשתי שם עם כיתות ו' ועם כיתות ג'. ניסיתי לספר על כתיבה של סיפורי חיים, והדגמתי בסיפורי ילדות בחינוך המשותף בקיבוץ. וזה היה קשה!!! נכון, איני רגילה בדיבור אל ילדים קטנים (ילד אחד הצביע יפה וכשנתתי לו את רשות הדיבור שאל בת כמה אני). אני מקווה שלא בכל שעור נאלצות המורות לטפל בענייני משמעת כל הזמן, וליצור מתח בלתי פוסק מתוך הקדמת העונש להתנהגות החריגה (לפחות בעיני...) כך או כך, יצאתי בהרגשה שלהיות מורה בבית ספר יסודי בארצנו זוהי העבודה הכי קשה שיש. וצריך לשלם להן היטב על כך.
השני: היה לי האושר להיפגש עם קנאוסגאארד, הסופר הנורבגי שאני קוראת ברצף כמעט חצי שנה, וממש מעריצה (ואני לא מעריצה על נקלה ולא נוהגת לרוץ אחר מפורסמים). הוא קיבל פרס ירושלים ביריד הבינלאומי (על זה הרי כתבתי פה) ואף הופיע בשיחה לפני קהל. נדהמתי מהפער בין הגבר הבטוח עד זחוח בעצמו שפגשתי שם, לבין דמותו של האיש הצעיר השתקן וחסר הביטחון שהוא מתאר בספריו. תימה מרכזית בספרים היא הספקנות באשר ליכולתו ולערכו. דמותו שבספר (נניח בכרך 5) היא של הבחור שמפזר ענפי אשוח על השלג במעלה הבית בו מת סבא שלו, וכשהוא מסתכל מבחוץ על החלונות המוארים הוא שוב פורץ בבכי "לא בגלל המוות והקור שלו, אלא בגלל החיים וחומם". כל זה נעלם ואיננו. או לפחות אינו חלק מהפרסונה המוצגת לקהל. בהנחה שמה שמתואר בכישרון כה רב בספרים הוא אישיותו של המספר, אני שואלת: האם ההצלחה או ההתבגרות שינו את אישיותו? והאם זהו שינוי לטובה? מעניין מאוד מה הוא מפיק לכתיבה בהווה.
השלישי: באותו יריד, בטקס צנוע ומועט משתתפים, קיבלו שתי נשים יפניות הוקרה על תרגומי ספרות עברית שהן עוסקות בהם למעלה מ-30 שנה, למרות הקושי הרב בהתקבלותם ביפן. כל אחת מהן קראה מהכתב נאום נוגע ללב בעברית במבטא יפני, שני סיפורים אישיים יוצאי דופן על מקומה של ספרות עברית בחייהן שם במרחקים. אחת מהן הייתה המתרגמת נוריקו היגושי שתרגמה את ספרי "קיבוץ מקום" לגמרי ללא כל תמורה וביוזמתה, וגם הייתה מי שמצאה את המו"ל שהוציא אותו לאור בארצה. נפלא ממני מדוע הן אוהבות את הספרות העברית דווקא, ונוגע ללב, ודי נדיר, לשמוע הדים אוהדים ממרחקים.
ואחרון חביב: בשוק נחלת בנימין בתל אביב התקיים יריד ספרים אלטרנטיבי, של הסופרות והסופרים שמפרסמים ספרים בערוצים קטנים או אישיים, ומציעים אותם למכירה. בהוצאת כוהל, שהקים בני יובל ליבליך יחד עם חברו יובל יבנה, יש כיום 4 כותרים – והאחרון שבהם "טבעת האש" מאת יובל ליבליך יצא לאחרונה ממש. באתי להביע תמיכה בחבורה. האירוע היה יפה ומאורגן היטב, השולחנות נאים ואתסטיים, היצירות ניראו מעניינות - אך בסופו של יום שמש ארוך לא נמכרו שם ספרים כלל. מתסכל. ומה זה אומר?


עוד בבלוג של פרופ. עמיה ליבליך

סרטי קולנוע וספרות יפה של העשור השני של המאה שלנו מרבים לעסוק במבוגרים ואפילו בזקנים (גם רות אלמוג ב'הארץ'...
כבר כתבתי על יום כיפור ועל מלחמת יום כיפור כאן. אבל לפי מניינם הרי זו מלחמת אוקטובר, ועכשיו אנחנו עומדים...

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

אילה אילוזאילה אילוז19/6/2017

הפער בין ספר לבין הסופר. בנעורי התרגשתי מהחיים כמשל, ונסעתי לפגוש את פנחס שדה. היה מכאיב לראות מול הרגישות העצומה בכתביו, את חוסר הרגישות הבין אישית, והאופן שבו רצה שהשיחה תהיה ממוקדת בו בלבד. דברים דומים אפשר לחוות גם בעולם המוזיקה מוגנר ועד רוג'ר ווטרס. כל אדם הוא רב רבדים ומבטא באמנותו הבטים, שאולי אינם באים לידי ביטוי, בודאי לא כך, במציאות. קשה לבטא הבטים כאלה מול המבט הסקרן, גם אם המתפעל, של מי שחווה את היצירה.