האם עלינו לזנוח את המודל הרפואי של בריאות נפשית?
שפיות זמנית | 22/1/2016 | 4,438 צפיות | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג
המונח ״בריאות נפשית״ בעצמו כבר מניח את המצב המשלים לו, של חולי נפשי - הגדרה שממקמת תחת נקודת מבט רפואית מצבים מנטאליים ורגשיים רבים. בפוסט שפורסם בבלוג ״Scientfic American״ טוען פיטר קינדרמן, מחבר הספר ״A prescription for psychiatry״, שנקודת מבט זו מדגישה גורמים ביולוגיים ונוירולוגיים של בעיות נפשיות, ומפחיתה מחשיבותן של נסיבות היסטוריות אישיות וחברתיות בפגיעה ברווחה נפשית. לדבריו, אף שמאפיינים ביולוגיים ונוירולוגיים מהווים חלק מההסבר של כל התופעות המנטאליות שאנו חווים, רק כשמדובר בהבנת מצבי משבר נפשי הם הופכים להיות מכריעים ודומיננטיים, וההסברים שבדרך כלל מיוחסים לתגובות רגשיות אינם נחשבים רלוונטיים.
לדעתו, הפתרון לבעיה זו נעוץ במודל חדש להגדרת בעיות נפשיות, שאינו מסתמך על אבחנות כוללניות, ובמקום זאת מגדיר את הבעיות איתן מתמודד כל אחד באופן ישיר ופשוט, מבלי לפשט אותן ולהתאימן לקטגריה אבחונית. קריאת עמדתו מעוררת את השאלה האם אכן לא ניתן להשתמש גם בחשיבה אבחנתית לצד ראייה יחודית של הקשיים איתם מתמודד כל אחד, והאם הדרך היחידה להתמודד עם מגבלות החשיבה הפסיכיאטרית היא אכן וויתור מוחלט על שימוש באבחנות.
