Clitoris Mundi
שמואל ברנשטיין | 21/12/2015 | הרשמו כמנויים
כשהבטתי מאיזור ג׳אבל מוכבר אל עבר הר הבית, יכולתי לראות בברור כמה מדובר באגן ולא בהר, אגן אשר במרכזו מזדקרת לה כיפת הסלע המוזהבת. במקום אחר על הטיילת, הבחנתי באשה דתיה עומדת ופניה אל ההר ושרה בהבעת כמיהה והתמסרות. מופתע מן המעמד הלא-שגרתי (שבת), עלתה בי המחשבה כי כיפת הסלע דומה יותר לקליטוריס מוזהב מאשר לפאלוס. ואכן אתר זה הוא מן הנחשקים בתבל - שם, לפי מספר אמונות, מונחת אבן המסד, התשתית, מקור העולם. אני ממשיך להרהר כמה פנטזיות כיבוש יש בעולם לגבי המקום הזה – לכבשו ולרומם בו מינראט גבוה של מסגד, בית-מקדש, או אולי צריחי כנסיה גוטית גורדי-שחקים. אבל במחשבה נוספת, הרי הנוצרים והמוסלמים הרבו במסעות כיבוש כאלה – כיבוש, והרס הייצוגים הפאליים של הדת הנכבשת. אולי בסופו של דבר, נכון יותר להניח לנו, היהודים, להחזיק באתר אשר עורר ומעורר יותר יצרים מאשר גרו תמונתו המפורסמת של גוסטב קורבה, או כל אימאז׳ נשי-אירוטי אחר, שהרי היהדות הביאה את המילה – את ריסון הפאליות הגברית. רק על ידי ריסון יצר הכיבוש והשארת האגן הקדוש כאתר נזירי, אימקולטוס, ניתן לשמר את יראת האל – הוא הוא בלבד הפאלוס הקדוש וכל פעולת כיבוש בשמו איננה אלא יוהרה שסופה קריסה והרס. ושוב עולה בי פקפוק, שהרי גם בינינו היהודים, מתרבים ההוזים כיבוש, הרס ובניה מחדש, על כן, נכון אולי להפקיד את ההר הקדוש בידי נשים חילוניות מארגון שפאליותו רפויה, למשל או״ם.
